העבודה של כתב צבאי בישראל היא העבודה הכי מעניינת בעולם. כמעט בכל יום אתה נמצא בזירה אחרת: מתדרוך בקריה, מבצע באיו"ש, סיור בלבנון, ביקור באזור החיץ בסוריה ועד ביקור עם הלוחמים בסימטאות הקרב של עזה. היום הזדמן לי להגיע לבסיס חיל האוויר בדרום לפגוש טייסים שלקחו חלק בפעילות מבצעית הרחק מגבולות ישראל.
נאפוליון, המצביא הצרפתי קבע בין היתר כי הצבא חייב לצעוד על קיבתו. ומשכך החלטנו במעריב לפתוח מדור של ביקור במסעדות, בתי קפה, פונדקים ברחבי הארץ. הבחירה להתחיל היום היא לא מקרית. הגעתי על פי חזונו של הזקן לשדה בוקר. אבי האומה שלנו קבע יעדים ברורים לעתיד העם והמדינה. ההתיישבות בנגב הייתה חזון מרכזי שלו. ואם כך הם פני הדברים החלטתי לבדוק את הקולינריה בנגב. ולא סתם בנגב אלא בשדה בוקר.
החומוסייה "אינתי" המכנה עצמה חומוסייה דרומית נמצאת במרכז הקטן של מדרשת שדה בוקר. הנוף המדברי מושך את העין יותר מכל. כמו בציור מצוק הדרומי של נחל צין פרוס מול העין. המסעדה מגישה חומוס, צלחות טוגנים שכוללים כרובית, צ'יפס, כדורי פלאפל וסלט ערבי של עגבניות מלפפונים ופלפלים. ההזמנה וההגשה היא כמו במקדונלדס מול מסך דיגיטלי. מעניין איך הזקן היה מסתדר ומה היה אומר.
הזמנתי צלחת חומוס, כדורי פלאפל, כרובית, צ'יפס ופחית שתייה. המנה היא ענקית מספיקה לשניים ואפילו שלושה סועדים. החומוס חזק בטעמים היחס של גרגרי החומוס מול הטחינה נוטה יותר לגרגירים. המנה מוגשת עם תוספות בצד של טחינה, לימון סחוט, עריסה ירוקה. כל מי שאוהב חומוס על בסיס טחינה יכול לשלב. כדורי הפלאפל היו נחמדים לא מעבר. הצ'יפס גם הוא כמו מכונת ההזמנה נלקח מהמטבח של מקדונלדס. צ'יפס מוכן ומוקפא שעבר טיגון משני לפני ההגשה.
הכרובית הוגשה בכמות מרשימה וגדולה. היא מטובלת היטב אבל היו בה שלוש בעיות מרכזיות: האחת היא הייתה ספוגה בשמן, השנייה היא לא עברה בישול במים מספיק זמן ובחלקה הייתה קצת עמוק נוקשות. והעניין השלישי לטעמי הפלחים היו גדולים מדי מה שגרם להתעסקות מיותרת בחיתוך אין-סופי.
החומוסייה כאמור יושבת במרכז מדרשת בן גוריון בצידי כביש 40. מוקפת במרחבי דשא ופינת משחקים לילדים. המקום פתוח שישה ימים בשבוע מראשון ועד שישי. כל התענוג עלה למעריב 87 שקלים. בהחלט מחיר סביר אם את הארוחה הזאת חולקים שניים.
