שופטים, בהם שרה קליבלנד, מגיעים לבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), במהלך פסיקה בבקשת דרום אפריקה להורות על הפסקת מתקפת רפיח של ישראל בעזה, בהאג, הולנד, 24 במאי 2024. צילום: REUTERS/ יוהנה ג'רון
האם הכותל הוא "התנחלות בלתי חוקית" שנבנתה על "שטח פלסטיני כבוש"?
האם ישראל היא מדינת "אפרטהייד"?
האם ייתכן שטרור נגד ישראלים פשוט לא קיים בכלל?
אלו הן חלק מהמסקנות יוצאות הדופן הנובעות מבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) חוות דעת מייעצות שבוע שעבר. (ניתן למצוא תקציר של חוות הדעת כאן.)
אף על פי שחלק ניכר מהניתוח של בית הדין הבינלאומי עומד מול המשפט הבינלאומי, ההיגיון והשכל הישר, הגוף הגיע למסקנה והיא אינה נתונה לערעור. לכן, השאלה הרלוונטית היחידה שנותרה היא: איזו השפעה תהיה לחוות דעת מייעצת זו, ומה יקרה אחר כך?
בית הדין הבינלאומי הגיע בהחלטתו למספר מסקנות, שאותן אסקור בקצרה.
"כיבוש": בית הדין הבינלאומי קבע שנוכחות ישראלית ב"שטח פלסטיני" היא כיבוש בלתי חוקי. בית המשפט אימץ באופן חד צדדי הגדרה של מהו "שטח פלסטיני", הכולל את חלקה המזרחי של ירושלים, שכולל, בתורו, את כל העיר העתיקה והרובע היהודי העתיק שלה, הכותל המערבי והר הבית.
המשמעות היא, למעשה, שביקור או תפילה בכותל המערבי יהוו מבחינה טכנית סוג של פשע מלחמה, וכך גם מגורים בכל מקום באזור יהודה ושומרון.
גדר ביטחון: בית המשפט התייחס ל"חומה" של ישראל (שהיא למעשה גדר ביטחון ב-95% מאורכה), והכריז עליה בלתי חוקית. בית המשפט לא הזכיר את האינתיפאדה השנייה, גם את העובדה שהגדר הפחיתה את מקרי המוות הישראלים מטרור ב-95%, וגם לא שהתנאים המחייבים אמצעי אבטחה מצילי חיים כאלה – קרי תמיכה רשמית פלסטינית בטרור – לא השתנו.
הסכמי אוסלו: עקרון מבוסס היטב של המשפט הבינלאומי הוא שהסכמה הדדית של שני צדדים או יותר גוברת על אמנות בינלאומיות. מאז 1995, אמצעי הביטחון, פעילות ההתנחלויות, הסיוע ההומניטרי והנוכחות הפיזית ביהודה ושומרון מבוצעים בהתאם להסכמי אוסלו, בהסכמה הדדית של ישראל והרשות הפלסטינית.
ה-ICJ התעלם או ביטל את הסכמי אוסלו כל כך הרבה פעמים, שהוא למעשה פיזר את ההסכמים כהסכם מתפקד.
משא ומתן: ה-ICJ דרש למעשה להפסיק את המשא ומתן על שלום או דו-קיום על ידי ציווי לתוצאות של משא ומתן כזה ללא התחשבות בתשומה של הצדדים עצמם.
כמה סטטיסטיקות בולטות: בה חוות דעת של 80 עמודיםה-ICJ השתמש במילה "כיבוש" 121 פעמים, "הפר" את החוק הבינלאומי או את זכויות הפלסטינים 29 פעמים, "אפרטהייד" שלוש פעמים, ורמז פעמיים ל"רצח עם".
ה-ICJ לא הכיר בטרור נגד ישראלים, בהסתה לטרור או ב"קרן השהידים" (שמשלמת לפלסטינים כדי להרוג ישראלים) אפילו פעם אחת – אפילו לא בהתייחסות החולפת שלו ל-7 באוקטובר, שלא הזכיר את המילה "טרור". וגם לא המוות, ההרס ולקיחת בני הערובה המדהימים שבוצעו על העם הישראלי.
ההצבעה של ה-ICJ לא הייתה פה אחד – ההצבעה הייתה 11-4 או 12-3 ברוב המדינות תשעה נושאים שהוחלט.
סגנית נשיא בית המשפט, ג'ולי סבוטינדה מאוגנדה, צידדה בעקביות בישראל וכתבה דבר רהוט דעה מנוגדת שכדאי מאוד לקרוא. השופטת שרה קליבלנד מארצות הברית (מועמדת ותיקה של ביידן) הצביעה בעקביות נגד ישראל.
נשיא בית המשפט, שגם הצביע בעקביות נגד ישראל, הוא נוואף סלאם מלבנון – מדינה הנשלטת על ידי ארגון הטרור חיזבאללה הנתמך על ידי איראן, שנמצא כעת במלחמה עם ישראל.
כדי להבין את ההשפעה האפשרית של החלטה זו, יש להבין את "האינתיפאדה הדיפלומטית".
בשנת 2001 קיימו הפלסטינים ובעלי ברית שונים ועידה בחסות האו"ם (אך בסופו של דבר בשליטה פלסטינית) בדרבן, דרום אפריקה. ועידת דרבן, שזכתה באופן מטעה לכנס "נגד גזענות", הייתה רווי אנטישמיותכולל סמליות ורטוריקה נאצית, ודוגמאות מוקדמות לטענות "האפרטהייד הישראלי".
ועידה זו סימנה גם את הקמתה של תנועת החרם האנטי-ישראלית (BDS), וכן את מה שנקרא מאוחר יותר "הפלסטיני"אינתיפאדה דיפלומטית," ה יעדים מוצהרים מהן כוללות בידוד ישראל והרחקת ישראל מהאו"ם.
אף על פי שהיא חוות דעת מייעצת בלבד, החלטה זו היא צעד משמעותי במערכה פלסטינית המשתרעת על פני 23 שנות עבודה והשקעה של מיליארדי דולרים, שמטרתה להכפיש, לבודד ולפגוע במדינת היהודים.
בתרחיש הגרוע תיאורטי, מועצת הביטחון של האו"ם תוכל לסלק את ישראל מהאו"ם לחלוטין, להפוך את ישראל למעשה למדינה נוכלת, כמו גם להורות לישראל ליישם את המלצות ה-ICJ, ולאחר מכן להטיל סנקציות אם ישראל תסרב.
אלה לא יהיו סנקציות "בסגנון BDS", שהן ברובן רטוריקה, אלא מה שנקרא "סנקציות פרק 7" – מהסוג שרואים במקומות כמו צפון קוריאה. לא רק שצעדים כאלה יביאו את כלכלת ישראל ואת אזרחיה לעוני מוחלט, אלא שהסנקציות גם יחסכו את צה"ל ממשאבים נחוצים ומאספקה מחדש. בתוך חודשים, ישראל תהיה למעשה "חסרת צבא" ופגיעה להתקפות של כל מספר של אויבים שכנים.
סביר להניח (אם כי לעולם לא בטוח ב-100%) שארצות הברית תטיל וטו על החלטה כזו. עם זאת, בהשוואה לתרחיש הגרוע ביותר, ישנם תרחישי ביניים רבים שעלולים להיגרם.
לדוגמה, מדינות בודדות עשויות לבחור ליישם את תנאי ההמלצה של ה-ICJ על ידי ניתוק הסחר עם ישראל, הוצאת ישראל מאירועים בינלאומיים (כגון האולימפיאדה או פיפ"א), או הטלת משלוחי נשק לישראל. למעשה, כמה מדינות כבר יישמו צעדים כאלה. חוות הדעת של ה-ICJ תעניק לצעדים אלה את הלגיטימציה של המשפט הבינלאומי, תהפוך אותם לנפוצים יותר וקשים יותר למאבק בהם.
באופן קריטי ביותר, החלטה מסוג זה יכולה להשפיע על האופן שבו הבוחרים רואים את ישראל בדמוקרטיות ברחבי העולם, מה שמוביל, לאורך זמן, לירידה בתמיכה מצד בעלות בריתה הקריטיות של ישראל. אנחנו כבר רואים סימנים לכך בקמפוסים ובמפלגות פוליטיות ברחבי ארה"ב ואירופה.
זה בקושי צריך להפתיע.
הבידוד העולמי של ישראל הוא המטרה המוצהרת בגלוי של הרשות הפלסטינית במשך יותר משני עשורים. בעוד שישראל מיקדה (מובן) את משאביה בהגנה צבאית ובצמיחה כלכלית, שדה הקרב הדיפלומטי נותר ברובו ללא הגנה, והחלטת ה-ICJ היא רק התוצאה האחרונה.
דניאל פומרנץ הוא מנכ"ל RealityCheck, ארגון המוקדש להעמקת השיחה הציבורית באמצעות מחקרים חזקים ודיבור בפני קהל.
