ערב חג. משפחה סביב שולחן. בהרכב, ב"בניאדם", ההצגה החדשה בקאמרי, בבימויו של אמיר י. וולף: בתפקידי ההורים – רמי ברוך ושרה פון שוורצה; אביגיל הררי ורוני נתנאל משחקות את בנותיהם, כשטל וייס מופיע כבן־זוגה של אחת מהן – ואסתי קוסוביצקי כדרכה בקודש גונבת מהם את ההצגה כסבתא שצלילותה ממנה והלאה.
"בניגוד למה שניתן לחשוב, אני די חדשה בתפקיד סבתוש", מפתיעה קוסוביצקי הוותיקה, שבעוד חודשיים תחגוג יום הולדת 75. "רק לפני שלוש שנים נכנסתי לסבב של הסבתות בתיאטרון, כשנולד נכדי הבכור יפתח, קיבלתי אחרי קריירה של למעלה מ־50 שנה בהצגת 'אני סבתא שלך' את התפקיד הסבתאי הראשון שלי".
"אף פעם לא הרגשתי מחוברת לגיל הכרונולוגי שלי", היא מציינת. "כך התפקיד הנוכחי, שלו הייתי מגלמת אותו לפני שנים, זה לא היה יוצא אמין. 'את נראית צעירה', הייתה אומרת תמיד רודיקה, הסוכנת שלי. כך פספסתי לא מעט תפקידי נשים בגיל שלי. יפתח, הנכד שלי, מתבלבל לפעמים וקורא לי גם אמא, כנראה לרגל מה שאני משדרת לו".
עוד משהו משפחתי. "בהצגה החדשה אני משחקת את…אמו של בעלי בחיים, רמי ברוך. עם כל הקרבה בינינו, כשאנחנו על הבמה, הוא בשבילי פרטנר ככל פרטנר, אם כי פרטנר נפלא, שכאשר הוא מחבק אותי בהצגה, זה מאוד נעים לי".
כשאתם משחקים יחד, האם יש בכך רק יתרונות?
"רק יתרונות, ווין־ווין סיטואיישן! לאחר שהילדים שלנו גדלו וכבר לא גרים איתנו בבית, מבחינה טכנית מאוד כיף לנו לצאת ביחד לתיאטרון ולחזור ביחד הביתה, אם כי מאז שנולד הנכד, כסבא וכסבתא מעורבים זה נהיה במידה מסוימת בתקופה של חזרות, כשאנחנו עסוקים באותן שעות".
אתם ממשיכים את החזרות בבית?
"בהצגה הנוכחית פחות, כשאני בעיקר משחילה מילים בג'יבריש. לעומת זאת, לגבי הצגה כמו 'אשכבה', הרצה בטפטופים מזה 25 שנה, אנחנו מריצים בבית את הטקסט שלה לפני שאנחנו חוזרים אליה מדי כמה חודשים".
זה מגיע גם לשכנים שלכם?
(צוחקת) "זה לא. אנחנו מתחשבים בהם ולא מפריעים להם".
וכשאתם יחד בהצגה ורמי שלך עם אישה אחרת?
"אין שום בעיה; זה המקצוע שלנו. אף פעם לא קינאתי בו".
האם יצא לכם מתוקף תפקידיכם להתקוטט על הבמה?
"בוודאי! כך הייתה לנו סצנה חבל על הזמן בהצגת 'אח יקר', שבה שיחקנו זוג הורים שכולים ואל תשאל איך צרחתי עליו שהוא לא שמר על הבן שלנו ובגללו הוא נהרג".
כשיורד המסך, האם נשאר משהו מהריב הבימתי?
"שום דבר. להיפך, כשהסצנה על הבמה יותר חזקה ויותר דרמטית, ככה אנחנו יותר מאושרים".
קוסוביצקי, בת מושב כפר־מל"ל, שהצמיח גם את אריאל שרון ובוגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל־אביב, היא מהשחקנים המשקיעים בעיצוב הדמויות שהם מגלמים. "לרגל ההצגה החדשה נפגשתי שלשום עם רופאה נוירולוגית על מנת לשמוע ממנה על ההתנהלות ועל ההתנהגות וההתנהלות של נשים בדמנציה לאחר שעד עכשיו עבדנו לפי הוראות המחזאי, סטיבן קאראם, מה שלא סיפק אותי".
האם בהיותכם זוג שחקנים הקרבת משהו?
"מה אתה יודע. כשהילדים שלנו היו קטנים, רמי עבד יותר ממני, כי ככה אני בחרתי כדי להיות יותר איתם; הורדתי הילוך, אבל אף פעם לא הפסקתי לגמרי. נתתי לו את מלוא הבמה והוא עלה ועלה בנפלאויות התפקידים ששיחק".
הדר ואיתמר ברוך הם בבחינת התפוחים שנפלו לא הרחק מהעץ ועוסקים במקצועות הבמה כהוריהם – הדר, הבכורה, משחקת ומביימת, בעוד שאיתמר עוסק במחול".
את ורמי עודדתם אותם ללכת בעקבותיכם לאמנות?
"לא היה צורך. הם עשו את הבחירות שלהם בלי התערבות מצידנו, כשאנחנו מפרגנים לכל דבר שהם עושים".
הצגה משפחתית בתכנון?
"לא, עדיין לא. מכיוון שאנחנו מחשיבים את עצמנו כצעירים, אולי זה יקרה".
