Kulgam, קשמיר המנוהל על ידי הודו- כשגופתו של שואו אחמד נמצאה, היו לה פצעים ועין עקובה מדם. שערו נפל, והעור על ידיו ורגליו של הילד בן ה -18 התקלף, נזכר אביו, מוחמד סאדיק.
זה היה ב- 16 במרץ, שלושה ימים לאחר שנודע לסאדיק כי בנו הגדול, ריאז, בן 25, נפטר גם הוא, חודש לאחר ששני הצעירים נעלמו.
על פי פסק הדין הרשמי של גורמי אכיפת החוק, שואו-קאט וריאז טבעו בתעלה באזור קולגאם בקשמיר המנוהל על ידי הודו, כ -10 ק"מ (6 מיילים) מבתיהם. דוחותיהם לאחר המוות מצביעים על התאבדות פוטנציאלית.
אבל סאדיק – ורבים בקהילה השבטית של גוג'אר, המשפחה שייכת אליה – מסרבים להאמין את הנרטיב ההוא. סאדיק הודה כי הוא לא בטוח מי אחראי להיעלמותם ומותם של בניו – בין אם מדובר בסוכנויות אבטחה או קבוצה חמושה. עם זאת, מי שזה לא יהיה, סאדיק אמר שהוא משוכנע שיש משחק עבירה.
"זו לא הייתה תאונה", צרח האב בן ה -72, וקולו נסדק בייסורים כשדיבר עם אל ג'זירה מחוץ לביתו, בשטח פתוח, שם התאספו קרובי משפחתו ובני משפחתו כדי להציע לו תמיכה. "הם עונו ונהרגו."
אפילו כאשר הממשלה מכחישה את ההאשמות הללו, חוסר האמונה על סיפורו לוכד את חוסר האמון העמוק של גורמי אכיפת החוק באזור שמזערת על ידי מגרש של היעלמות אחרונה – כאשר גופות מתות שהופיעו שבועות לאחר מכן. מוכת'ר אחמד אוואן, גבר בן 24 שנעלם גם יחד עם ריאז וסיווצ'ט, עדיין לא נמצא.
חוסר האמונה בממשלה מודגש על ידי ההיסטוריה של קשמיר. מאז תחילתו של מרד מזוין נגד הודו בשנת 1989, בין 8,000 ל -10,000 קשמיריס נעלםעל פי איגוד ההורים של אנשים שנעלמו (APDP), קולקטיב של קרובי משפחה של קורבנות של היעלמות כפויה בקשמיר.
"בני נרצחו באכזריות," התעקש סאדיק.
ביקור חתונה טרגי
בשטח המרעה השקט של צ'נדרקוט, כ -68 ק"מ (39 מיילים) מסרינגאר, העיר הגדולה ביותר בקשמיר, נוף הררי מכוסה באגוז ועצי ערבה מקלטים להלן כבשים השייכים לקהילה הגוג'אר המקומית.
ב- 13 בפברואר עזבו ריאז, שואו -סקאט ומוחטר את הכפר קזיגונד הסמוך כדי להשתתף בחתונה באזור אשמוג'י הסמוך במחוז קולגאם. הם מעולם לא הגיעו למקום.
סאדיק ניסה להתקשר לבניו בטלפונים הניידים שלהם בסביבות השעה 18:10, אמר. אבל הטלפונים כבו.
"חיפשנו אותם נואשות ליד מקום התפקוד, בקולגאם, וכל המקומות שיכולנו לחשוב עליהם," אמר. בשעה 19:00 המשפחה הזעיקה את המשטרה. כאשר הנערים עדיין לא חזרו עד למחרת בבוקר, הם הגישו תלונה על כך שהם נעדרים במשטרה.
במשך חודש, המשטרה, הצבא וצוותי ההצלה המקומיים חיפשו אותם, אך לא הצליחו למצוא אף אחד. ואז, ב -13 במרץ, צלצל הטלפון של סאדיק.
המחפשים מצאו את גופתו של ריאז בתעלה. שלושה ימים לאחר מכן, גופתו של Showkat הופיעה גם היא באותה תעלה.
מומחה משפטי עזיה מנזור בהט, שבדק את גופתו של ריאז בבית החולים המחוזי קולגאם במהלך המוות שלאחר המוות, אמר לעיתונאים כי הגופה נמצאת ב"שלב מתקדם של פיקוח ". בדיקתו, אמר בהט, הציע כי ריאז נפטר מטביעה ולא נתן שום אינדיקציה לרצח – במקום זאת מציין מוות אפשרי בהתאבדות.
גם Showkat נפטר מטביעה, לפי הרשויות.
אולם ההפגנות פרצו את מקרי המוות, אשר התבלו במחלוקת פוליטית. סאדיק ומשפחתו מחו על הכביש המהיר הלאומי המחבר בין סרינגאר, בירת הקיץ של ג'אמו וקשמיר, לג'אמו, בירת החורף, בדרישה לחקירה.
לכאורה, סרטון המציג קצין משטרה בועט במפגנת נשי בכביש המהיר הלאומי הפך לוויראלי.
בתוך כך, במחוז ג'אמו, כ- 198 ק"מ (123 מיילים) הרחק מאתר המחאה, עצרה המשטרה את מנהיגי הסטודנטים מקהילת קשמירי גוג'אר כשהמחאה על מקרי המוות של קולגאם.
המשטרה הודיעה על חקירה פנימית בנושא האשמות על קצין שבעט במפגין. באסיפה המחוקקת של ג'אמו וקשמיר, מנהיגים מהוועידה הלאומית השלטת ומפלגות האופוזיציה, כולל הקונגרס, המפלגה הדמוקרטית של עמים וועידת העם, דרשו פעולה נגד אנשי המשטרה המעורבים באירוע הבעיטה.
לא הייתה הצהרה רשמית של השר הראשי עומר עבדאללה באירוע הבועט, וגם לא על היעלמותם ומקרי המוות.
מתח בהעלמות ומקרי מוות מסתוריים
לסאדיק ואחרים הדורשים חקירה, מותם של ריאז וסיווצ'ט, והיעלמותו של מוכתאר, עוקבים אחר דפוס מדאיג יותר ויותר.
במחוז קתואה, קולגאם השכן, שני צעירים, יוגש סינג, בן 32, ודארשן סינג, בן 40, וורון סינג בן ה -15 נעלמו ב -5 במרץ כשחזרו מחתונה.
גופם התאושש מתעלה כעבור שלושה ימים.
ימים לאחר מכן, שני בני נוער נוספים – מוחמד דין ורהמן עלי – נעלמו בקתואה. הם עדיין לא נמצאים כמעט חודש לאחר מכן.
הם מוסלמים, שלושת הגברים שנעלמו לפניהם היו הינדים – כולם קשורים בטרגדיה.
אולם הפחד מפני כוחות הממשלה וכוחות הביטחון פועל עמוק במיוחד בקהילת גוג'אר, בעקבות סדרת רצח ומקרי מוות לא טבעיים בשנים האחרונות. הקהילה, יחד עם תת -קבוצה אתנית המכונה "הבקרוולס", מהווה כ -8 אחוזים מאוכלוסיית ג'אמו וקשמיר, על פי המפקד האחרון בהודו בשנת 2011, אם כי יש נציגי הקהילה טוענים כי מספרם מיוצג תחת סגנון חייהם הנוודים.
בשנת 2020 חטף לכאורה קצין צבא הודי והרג שלושה אנשי גוג'אר צעירים במחוז רג'ורי. המשטרה הגישה גיליון טענות נגד הקצין, והאשימה אותו בחטיפה והרג את שלושת העובדים במפגש מבוים. לחימה בבית משפט החזיקה את הקצין אשם והמליץ על מאסר חיים. אולם בנובמבר 2023 השעה בית משפט של כוחות חמושים את עונש העונש והעניק ערבות לקצין, בעוד שהתיק ממשיך להישמע.
שלוש שנים לאחר מכן, בדצמבר 2023, בעקבות פיגוע של לוחמים חמושים על רכבי צבא במחוז פונץ ' כפר טופה פירכוחות הביטחון עצרו מקומיים רבים לחקירה. סרטונים שלאחר מכן צצו קצינים שהכו את האזרחים ומריחים אבקת צ'ילי על פצעיהם. שלושה אנשי גוג'אר – מוחמד שואוואקט (22), ספיר חוסיין (45) ושביר אחמד (32) – נפטרו במעצר, כאשר גופם הציג סימנים לעינויים קשים.
ואז, החל מדצמבר 2024, 17 אנשים מהקהילה מתו בנסיבות מסתוריות תוך קצת יותר מחודש. הקורבנות, כולל 13 קטינים, הציגו תסמינים כמו חום, הקאות וכאבי בטן לפני מותם. חקירות פסלו זיהומים נגיפיים או חיידקיים, עם ממצאים ראשוניים המרמזים על נוירוטוקסינים כגורם הסביר. למרות בדיקות נרחבות, הרעלן המדויק ומקורו נותרו לא מזוהים, ומשאירים את הקהילה בפחד ומחפשים תשובות.
בפברואר 2025, גבר גוג'אר בן 25, מחאן דיןהקליט סרטון שהסביר מדוע הוא עומד להרוג את עצמו – ומפרט עינויים לכאורה בידי כוחות הביטחון.
דין, שנפטר בהתאבדות, נחקר על קשרים פקיסטנים חשודה – ולא עונה – טענה המשטרה.
זה לא סיפור שרבים קשמירי גוג'ארים מאמינים.
"האנשים שלנו נעלמים, ואומרים לנו להישאר בשקט," אמר עביד אוואן, שכנה בת 18 של סאדיק בקולגאם.
"אנו חיים בפחד, בידיעה שמתעלמים מהקולות שלנו, והסבל שלנו מפוטר. זה מרגיש שאנחנו לא קיימים לבעלי השלטון."
'מחכה למוות'
ידיו השבריריות של צ'אנדי אוואן רעדו כשאביו בן ה -80 של מוכתאר, הילד בן ה -24 בקולגאם, אוחז במקל ההליכה שלו.
"מוכתר היה אור עיניי. בלעדיו, עולמי נפל לחושך," אמר אוואן, מוקף קרובי משפחה מתאבלים, כשהוא ישב מחוץ לביתו, כ- 12 ק"מ (7.5 מיילים) מביתו של סאדיק. "הכאב בלתי נסבל – זה מרגיש כאילו אני מחכה למוות."
מוחמד ג'ילני אוואן, אחיו של מוכתאר, אמר כי ההסבר של הממשלה למותם של שואו -קאט וריאז אינו הגיוני. "חפציהם, כולל כרטיסים, טלפונים ניידים ומזומן, היו יבשים. איך זה אפשרי?" הוא אמר.
כל לילה, כשהוא מנסה לישון, כל מה שהוא רואה זה פניו של אחיו, אמר.
"החיוך שהאיר פעם את ביתנו, את החלומות שהיו לו. קשה להאמין שהוא נעלם, נלקח מאיתנו בצורה כל כך לא סלחנית. אני לא יכול שלא להרגיש שהכשלתי בו, שלא יכולתי להגן עליו," אמר ג'ילני והוציא צעקה. "הלוואי והייתה דרך להחזיר את הזמן לאחור, לתת לו את החיים המגיעים לו."
המשפחות אומרות שהן ימשיכו לחפש צדק.
"לא נרפש לזה, ונדרוש בדיקה הוגנת ועצמאית", אמר גולאם נבי בן ה -65, דודו של שואו-סקאט וריאז.
בינתיים, אשתו של ריאז, נג'מה בגום, ישבה בשקט בפינה של ביתה הקומתי, פניה חיוורות, עיניה נפוחות מהדמעות. ביד אחת היא אוחזת במחטה, ובצד השנייה תצלום של בעלה. התייפחות השקטה הנידה את גופה כשהביטה בתצלום, ואז חיבקה את בתה בת השמונה.
"כל מה שאנחנו רוצים זה צדק, לא יותר, לא פחות. אם החוק באמת קיים, נקבל צדק," היא בכתה.
"הם הרגו אותו. הם הרגו את הריאז שלי."
