כשמדברים על עזה שלאחר המלחמה, מה זה אומר? מבחינתי, זה אומר שהקהילה הבינלאומית, בראשות ארצות הברית, חייבת ליצור מסגרת ביטחונית לצמצום האלימות והאבידות האזרחיות. הסכסוך הנורא הזה מתחיל להירגע. ממשל ביידן צועד בכיוון הזה, בתמיכה מהמנהיגות הצבאית הישראלית, אם לא ראש הממשלה בנימין נתניהו.
מזכיר המדינה אנטוני בלינקן המשיך השבוע בדיפלומטיית המעבורת לסירוגין כשנסע לישראל ולאזור. הוא הזכיר לנתניהו ש"ניצחון מוחלט" יכול להיות תעתוע, ונזכר שארצות הברית למדה בדרך הקשה בעיראק ובאפגניסטן שהיא יכולה לנצח בכל קרב אבל להפסיד במלחמה – כי היא חסרה אסטרטגיה מדינית מציאותית.
תקוותו של בלינקן היא שמנהיגי חמאס יקבלו את תוכנית ארה"ב להפסקת אש ושחרור בני ערובה ויתחילו בדרך ארוכה – וללא ספק משובשת – לשלום קבע. הקבוצה שלחה "תגובה" ביום שלישי המבקשת הבהרות, אך פקידי ממשל לא הגיבו על המשמעות של זה. סיוע הומניטרי ושיקום יכולים להתחיל מיד אם חמאס יגיד כן. אבל בלינקן דיבר עם ישראלים וערבים על דרך להורדת הסלמה, ללא קשר למה שיחליט חמאס.
החדשות הטובות הן שרוב מנהיגי ישראל מסכימים שהגיע הזמן לחשוב על מעבר בעזה. ישראל רוצה "הורדת הילוך" שם, כפי שניסח זאת גורם אמריקאי אחד, בין השאר כדי שתוכל להתמקד יותר באיום הגובר מצד חיזבאללה בלבנון.
לישראל יש תוכנית ליום שאחרי שגורמים רשמיים אמרו לי שאושרה על ידי קבינט המלחמה (כולל נתניהו) לפני מנהיג האופוזיציה בני גנץ התפטר בסוף השבוע האחרון. תוכנית זו הוצעה על ידי שר הביטחון יואב גלנט, שנותר בממשלה. זה נקרא בשם הקיצור "בועות הומניטריות".
הרעיון הוא שישראל תתחיל במעבר חד צדדי באזור בצפון עזה שברור במידה רבה מלוחמי חמאס. לאחר שהקימו שם היקף איתן, הישראלים היו נסוגים ומשאירים את המשילות והביטחון המקומי למועצה רופפת שנמשכה ממשפחות מקומיות בולטות, סוחרים, איגודים מקצועיים ובולטים אחרים.
כדי לספק שרירים לשמור על חמאס ולשמור על הסדר, קבוצה שלטונית זו תסתמך על פלסטינים מקומיים מבוקרים הנתמכים על ידי כוח בינלאומי, כולל כמה חיילים ערבים מנוסים ממדינות כמו מצרים. למטרה טובה, ה"בועה" עשויה להעסיק גם קבלני אבטחה מערביים כמו… ובכן, הם לא יהיו מ מים שחוריםאבל זה הרעיון.
פקידים אמריקאים אומרים לי שהם סקפטיים לגבי התוכנית הזו, ואני חולק את הספקות האלה. זה משהו בין "קהילה מגודרת" בפרבר דמיוני רחוק מעזה לבין תפיסת "הכפר האסטרטגי" שהוכיח את עצמו כל כך לא מוצלח בווייטנאם. יתרה מכך, היא לא תהיה קשורה לרשות הפלסטינית, שבנוסף להיותה קבוצת השלטון הלגיטימית נותרה האויב הפלסטיני החזק ביותר של חמאס.
גורמים רשמיים ישראלים טוענים כי הבועה תהיה פיילוט שעשוי למשוך בהדרגה תמיכה מפלסטינים אחרים הזקוקים נואשות לעבודה ולביטחון. המטרה, אומרים גורמים אלה, תהיה להחליש את חמאס תוך יצירת מרחב פוליטי חלופי שבו ניתן יהיה לספק סיוע הומניטרי בבטחה ולהתחיל שיקום. בינתיים, מחוץ לבועה, הקרב לחיסול חמאס יימשך.
כמה מהפקידים המנוסים ביותר של ישראל טוענים לגישת הבועה משום שלדבריהם, רוב הפלסטינים בעזה לא מאמינים שחמאס איבד את השלטון. כדי לשבור את הפסיכולוגיה הזו, הם טוענים, ישראל נאלצה לעצור את הברחות חמאס על ידי השתלטות על מסדרון רפיח בחודש שעבר. בדומה, עליה להמשיך ולנסות לחסל את הנהגת חמאס ולעמוד בנחישות ביעד הפירוז.
הפנייה לרשות הפלסטינית אינה הגיונית, טוענים גורמים אלה, כי יש לה רק כמה אלפי חברים אמינים בעזה, ומנהיגיה זקנים, עייפים ולא חביבים על הציבור. אין עדיין "החייאה" של הרשות הפלסטינית, רק "איפור", אומר פקיד אחד.
מה החזון האלטרנטיבי של ממשל ביידן לגבי הדרך קדימה? זה מתחיל במציאות שישראל לא יכולה ללכת לבד. כדי לסיים את המלחמה, עם או בלי הפסקת אש, היא זקוקה לתמיכה מהקהילה הבינלאומית. מועצת הביטחון תמכה בתוכנית האמריקנית להפוגה מדורגת; לאחר מכן, היא יכולה לתמוך במסגרת למעבר ממשי – שתספק לגיטימציה לרשות שלטונית מעברית ולכוח ביטחון בינלאומי לעבודה עם פלסטינים מקומיים.
אנחנו עדיין לא ביום שאחרי, וגם כשנגיע לשם, זה לא יהיה תהליך נטול דם. אבל אולי זה "היום שביניהם", ולביידן והצוות שלו מגיע קרדיט על כך שהם נשארו במסלול, התחמקות מקרב לבנה משמאל ומימין, בניסיון לעצור את המלחמה הנוראה הזו.
