מה יש במלח שלכם, למה מלח גס עדיף ממלח דק בחלק מהמקרים, ולמה כדאי לבדוק מה כתוב עליו – גם אם הוא נראה הכי תמים בעולם? ד״ר מאיה רוזמן מסבירה.
רובנו מתייחסים למלח כאל מרכיב בסיסי במטבח – משהו שפשוט "קיים", מבלי שנקדיש לו יותר מדי מחשבה. אבל לא מזמן, בעקבות שאלה של משתתפת בקורס שלי ששאלה איזה סוג מלח עדיף לקנות, חזרתי לבדוק את תוויות הרכיבים – וגיליתי שם משהו שלא ציפיתי לו.
אפילו הבן שלי, בזמן הבישול הסתכל על האריזה ושאל: "אמא, מה זה כל התוספי E האלה במלח?", כן, כן – אותו מלח רגיל שאנחנו מפזרים על הסלט, הירקות או בבישול, מכיל לאפעם תוספים שתפקידם למנוע התגבשות ולשמור על מרקם אחיד.
חומר מונע גושים
אחד התוספים האלה – E-535, הידוע גם כברזל ציאניד (ferrocyanide) – תפס את תשומת ליבי. ציאניד? בתוך מלח שולחן? כדי להבין אם זה אכן מטריד כפי שזה נשמע, שלפתי את ספר ה־E המקיף שיש ליבבית (העוסק בכל תוספי המזון המאושרים), והנה מה שמצאתי:
"ברזל ציאניד הוא חומר מונע גושים. מאחר שברזל וציאניד נקשרים בקשר כימי חזק, רמת הרעילות שלהם נמוכה. עם זאת, החומר מסוגל להפוך את הברזלהשבכדוריות הדם לצורה שאינה יכולה לשאת חמצן אל התאים".
במילים פשוטות, גם אם בדיקות הדם מראות ערכי ברזל תקינים – הצורה הפעילה של הברזל בגוף עלולה להיפגע. התוצאה האפשרית: חולשה, עייפות או אפילו אנמיה סמויה – שקשה לגלות.
מחקר שפורסם בכתב העת Toxicology in Vitro מצא שחשיפה ממושכת לריכוזים נמוכים של פרוסיאנידים (כמו E-535) עלולה לעכב את פעילות האנזימים במיטוכונדריה – "תחנות הכוח" של תאי הגוף. המשמעות: פחות הפקת אנרגיה, עייפות מצטברת, ופגיעה אפשרית בתפקוד התאים – גם אם לא מורגשת מיידית.
עניין של כמות
עם זאת, יש לציין שהכמויות הנמצאות במזון נחשבות בטוחות לצריכה לפי תקניה־EFSA (הרשות האירופית לבטיחות מזון), והסיכון הבריאותי נחשב נמוך מאוד, כלעוד לא מדובר בצריכה מופרזת לאורך זמן. אבל כמו תמיד, השאלה היא לא רק מה מותר – או כמה מותר – אלא מה כדאי.
למה לקחת סיכון – אם יש חלופות?
גם אם הכמות קטנה, וגם אם הרעילות נמוכה – הגוף שלנו פוגש כל יום עשרות חומרים, תוספים, מזהמים ושאריות שמצטברים. ואם יש דרך פשוטה להפחית עוד גורם אחד מיותר – למה לא?
לבדיקתי:
במלח שולחן רגיל – E-535 מופיע ברוב המותגים.
במלח מועשר ביוד – גם, אם כי לעיתים בכמות קטנה יותר.
במלח הימלאיה ובמלח אטלנטי – לא מצאתי את התוסף כלל, לא באריזות שלמלח דק ולא גס.
השורה התחתונה, אין צורך להיבהל – אבל בהחלט כדאי להסתכל על התווית. החלפת סוג המלח היא צעד פשוט, לא יקר, ויכול להיות עוד צעד קטן לכיוון תזונה טבעית ונקייה יותר.
לקורס של ד"ר מאיה רוזמן: איך משפרים את הבריאות ואיך יורדים במשקל בצורה שפויה והגיונית – לחצו כאן
