חובבי היסטוריה ואומנות, נמצאה התערוכה שאתם חייבים להגיע אליה. מוזיאון ארץ ישראל בצפון תל אביב השיק את התערוכה המרכזית שלו לשנת 2025, שנקראת "רוקם באור". בתערוכה תוכלו לראות תמונות של דוגמנים לבושים בבגדים יהודיים עתיקים מהמאות 20-18, והקאץ' – הוא שיש רקמה שרקומה על התמונות עצמן.
איך זה עובד? פשוט. נחזור קצת אחורה. במוזיאון קיים אוסף מדהים של כאלף פרטי לבוש שנאספו בשנות ה-50, במטרה להרכיב "תלבושת לאומית" ישראלית אחידה. המוזיאון אסף מאות תלבושות מ-24 מדינות בעולם, שמאחוריהן לא מעט סיפורים. הרעיון של התלבושת הלאומית נזנח, אבל הבגדים נשארו והם לעולם לא נחשפו לציבור. שנים אחר כך הגיע ונגליס קיריס, צלם אופנה מיוון, שהתלהב מהם והחליט להשתמש בהם לתערוכה שלו. הבגדים מוצגים לראשונה.
ונגליס לקח למעלה מ-80 דוגמנים, שחלקם עוברי אורח שפגש ברחוב – ממוכרת בבית קפה ועד שומר בכניסה או עובדים במוזיאון, ובגילאים שונים. הוא צילם אותם עם הלבוש המסורתי הישן בבית כנסת מהמאה ה-18 שהובא מאיטליה במלואו, ושמוצג במוזיאון גם כן. לאחר מכן, הודפסו התמונות על קנבס גדול שאפשר לרקום עליו. על כל הרקמות הייחודיות שמשלימות את הבגד, אמונה רוקמת יווניה גם כן, מהצוות של ונגליס. הצוות חקר ובדק ומצא כל בגד וכל תמונה, והאומנית רקמה בהתאם. החוטים הם חוטים מקוריים, והחיפושים אחריהם נמשכו חודשים.
התמונות המדהימות מוצגות עכשיו במוזיאון, בתערוכה שנפתחה בשישי האחרון, והן תלויות בחלל ענק שמסודר במעין מבוך מעוגל. ברקע מוזיקה שמשלבת בין הסגנונות שמוצגים בתערוכה, והתמונות – כל אחת מוארת בזוויות שונות, כדי להראות את הייחודיות של כל בגד. ההמלצה החמה שלי היא להגיע ולהסתכל, אחד אחד. לחפש בכל תמונה את הרקמה המסתתרת היכן שיש חתימה רקומה של ונגליס, ולא הטבעה. ממליצה גם לקרוא את ההסברים שמלווים כל תמונה, ולמיטבי לכת – לדמיין ולחשוב שאבות אבותיכם כנראה לבשו בגדים דומים. מפתיע. בין 24 המדינות, תוכלו למצוא את אסיה התיכונה (בוכרה), עיראק, איראן, תימן, אתיופיה, תוניסיה, לוב, מרוקו, טורקיה, יוון, ארצות הבלקן, פולין, צרפת ועוד.
בין ההסברים שתמצאו על הבגדים, יש סיפור מיוחד על תלית שעברה מדור לדור מהמאה ה-17, והייתה שייכת למשפחה יהודית-פורטוגזית שהגיעה להולנד אחרי רדיפות האינקוויזיציה בספרד. בזמן השואה, הוסתרה התלית בבית הכנסת אסנוגה במרכז אמסטרדם. בעלי התלית נספו בשואה, והתלית נשמרה. כשדיברתי עם מאיה, שחקרה על הסיפור, היא סיפרה כמה התרגשה לגלות מי היה בעל התלית ועל הייחודיות שלה. כמו התלית הזו, יש עוד עשרות בגדים וצילומים, שמהווים מעין עדות וזיכרון למה שהיה פעם. במדינה שאנשיה הגיעו מארצות שונות, נותר לנו רק להסתכל ולהשתאות.
קצת על ונגליס, יוצר התערוכה
ונגליס הוא צלם אופנה. לפני כשנתיים, נסע מנכ"ל המוזיאון עמי כץ לחופשה ביוון. אז, האוצרת הראשית של המוזיאון, רז סמירה, שכנעה אותו להיפגש עם אמן יווני מסתורי. "אתה חייב", היא אמרה, ושיבחה את היצירה שלו, לאחר שהתערוכה שלו באקרופוליס ירדה. מנכ"ל המוזיאון סיפר שהגיע לביתו של ונגליס, ותיאר לנו אדם צנוע, נעים הליכות, אמן, ואיש שיחה מרשים. הוא סיפר על היצירות שעיטרו את הבית. שם החל שיתוף הפעולה.
בפברואר 2024, בעיצומה של המלחמה שטרם נגמרה, הגיע ונגליס ועבד על התערוכה שלו במשך חודשים. הרעיון היה בראשם, אך לא היה לבוש. כשהם הגיעו לאוצר – הבגדים שנשמרו במוזיאון במשך שנים, ונגליס אמר: "הפסקנו לחפש". משם, עבדו הצוות וחברי המוזיאון על התערוכה המרשימה. רגע לפני שנכנסנו לראות על מה הוא עמל, ונגליס אמר לנו: "בלי אהבה לא יכולתי לעשות כלום". המשפט המשיך להדהד ככל שנחשפנו ליצירה, ונשאר גם הרבה אחרי. בקיצור, המלצה רצינית לבוא ולראות.
