בקמפיין שלו לשנת 2019 לפרלמנט הישראלי, בני גנץ – האיש שרבים רואים כיורשו של ראש הממשלה בנימין נתניהו – הוציא סרטון כדי להראות לישראלים היכן הוא עמד בנושאי מדיניות מכריעים.
תמונות שחור-לבן של הרס בעזה ממערכה שעליה פיקח בהיותו רמטכ"ל הצבא רצו יחד עם טענות על שליחת המובלעת הפלסטינית "לחזור לתקופת האבן".
"זו הייתה הכניסה שלו לפוליטיקה הישראלית", אמר לאל-ג'זירה אייל לוריא-פרדס, עמית שאינו תושב במכון המזרח התיכון.
"זה רק כדי לתת לך מושג איך הוא חושב על זכויות אדם ופלסטינים".
יורש העצר?
הפופולריות של נתניהו, המנהיג הוותיק ביותר בישראל, שוקעת, בעוד גנץ, שסומן כמרכז, נתפס בעיני ישראלים רבים כדמות של הגיון.
נתניהו בבעיה.
ראש הממשלה פועל משפט על שחיתות, אלפים מפגינים נגד שלטון הימין הקיצוני שלו, והוא מואשם בכך שלא הצליח לעצור את המתקפה בראשות חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר.
מהצד השני, אלפי ישראלים מהימין הקיצוני – כולל כמה מממשלת נתניהו – לא חושבים שהוא הלך מספיק רחוק בעזה והם אומללים באותה מידה.
מבחינה בינלאומית, לנתניהו יש תסכל את בעלי בריתו הקרובים ביותרבעיקר נשיא ארה"ב ג'ו ביידן.
ולמי – הן מקומיים והן זרים – שמחפשים אלטרנטיבה, גנץ הוא הצעה אטרקטיבית.
לאחר 7 באוקטובר יצא גנץ מהאופוזיציה והצטרף לממשלת אחדות לאומית, ולאחר מכן הצטרף לקבינט מלחמה בן שלושה אנשים להוביל את המתקפה של ישראל על עזה, עם נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט.
אלוף בדימוס, גנץ הוסיף ניסיון לקבינט והיה משקל נגד לשר הימין הקיצוני לביטחון לאומי איתמר בן גביר ולשר האוצר בצלאל סמוטריץ'.
למרות שהם אינם חלק מקבינט המלחמה, בן-גביר וסמוטריץ' הם חברים חיוניים בממשלתו הקואליציונית של נתניהו ויש להם דעות נוקשות על עזה, המתנגדים לכל עסקה שתסיים מלחמה שבה ישראל הרגה כעת יותר מ-35,000 פלסטינים.
אבל בעוד שגנץ אולי לא מחזיק בכמה מהעמדות המקסימליסטיות הללו, צריך להבין את התיאור שלו כ"מרכז" בתוך ההקשר הישראלי, שזז בתקיפות ימינה – אם לא הימין הקיצוני – במאה הנוכחית.
"גנץ הוא דמות מרכזית בפוליטיקה (סצנה) שהלכה כל כך ימינה שאפילו קשה לזהות אותה יותר", אמרה לורי-פרדס.
"מפלגת הליכוד, שהיתה היסטורית מפלגת מרכז-ימין קלאסית, הפכה כל כך ימנית שהמרכז בישראל השתנה".
ולמרות שהוא עשוי להיות בן שיח טוב יותר עם הקהילה הבינלאומית, אנליסטים אומרים שגנץ לא בהכרח ישנה את מדיניות נתניהו כלפי זכויות הפלסטינים, מה שהוביל למספר שיא של הרג פלסטינים ולהתבססות הכיבוש בגדה המערבית. אפילו לפני ה-7 באוקטובר.
"חשוב להדגיש שבנושאים רבים… גנץ ונתניהו לא כל כך שונים זה מזה", אמר לוריא-פרדס.
בדומה לנתניהו, הרקורד של גנץ בממשלה – הובלת שתי מלחמות בעזה והגדרת ארגוני זכויות אדם פלסטיניים כקבוצות "טרוריסטיות" מראה כי אין סיכוי שהוא ישפר את מצבם של הפלסטינים החיים תחת כיבוש ישראלי או ישנה את המציאות האלימה של הישראלי- הגדה המערבית הכבושה. אנליסטים טוענים גם כי יש הבדל קטן בין האסטרטגיות של נתניהו לעזה של גנץ.
אם גנץ היה אחראי על התגובה ל-7 באוקטובר, הציפייה שהוא היה פועל אחרת מנתניהו "הייתה הערכה כוזבת", אמרה לורי-פרדס. "במיוחד בחודשיים הראשונים של המלחמה".
"אדם בר מזל"
גנץ נולד ב-1959 בכפר אחים, מושב או יישוב חקלאי שהוקם על ידי ניצולי שואה על חורבות הכפר הפלסטיני קסטינה. הוריו היו בין המתיישבים הראשונים.
הוא התגייס לצבא ב-1977, הצטרף לחטיבת הצנחנים, פתח בקריירה צבאית ארוכה שחפפה לרבות מהתקופות הסוערות ביותר בתולדות ישראל.
הוא הפך למפקד כוחות היבשה של צבא ישראל שנה לפני שישראל פתחה במלחמה הרסנית על לבנון ב-2006, בניסיון להשמיד את חיזבאללה בדרום לבנון.
תקופתו בלבנון, ולפני כן בגדה המערבית, לא הייתה מוצלחת במיוחד מבחינה צבאית וביטחונית. ובכל זאת, זה לא עצר את עלייתו המטאורית.
"יש הרבה סיפורים על היותו אדם בר מזל", אמר לוריא-פרדס. אבל "הוא אף פעם לא היה מישהו שנחשב למנהיג חזק".
בשנת 2007 מונה גנץ לנספח צבאי בשגרירות ישראל בארצות הברית, לפני שחזר לישראל ב-2009 כסגן הרמטכ"ל של הצבא.
לאחר מכן הוא קודם לראש הסגל ב-2011.
בתפקיד זה, גנץ פיקח על שתי מלחמות נגד עזה, ב-2012 וב-2014. הצבא הישראלי הרג 167 פלסטינים, כולל לפחות 87 אזרחים, במהלך המלחמה הראשונה, לפי ארגון הזכויות הישראלי בצלם, ויותר מ-2,000 פלסטינים ( כולל יותר מ-500 ילדים) במהלך השני, על פי אמנסטי אינטרנשיונל.
ארגוני זכויות אדם תיעדו הפרות רבות של זכויות אדם במהלך שני הקמפיינים הצבאיים.
בסוף 2018 הקים גנץ מפלגה פוליטית, חוסן ישראל, שהצטרפה לברית כחול לבן נגד נתניהו כדי להתמודד בבחירות באפריל 2019.
ואז הגיע סרטון הקמפיין של גנץ המכריז בגאווה על חלקים מעזה "נשלחו חזרה לתקופת האבן". אבל זה לא הספיק בהתחלה לסחוף אותו לשלטון.
ציבור בוחרים ישראלי מפולג הוביל לשלוש מערכות בחירות בתוך שנה, שהובילו בסופו של דבר לעסקה במאי 2020 בין גנץ לנתניהו, ולממשלת קואליציה שבה האלוף לשעבר הפך לשר ביטחון ולהבטחה שנתניהו ימסור את ראשות הממשלה. אוקטובר 2021.
זה לא היה אמור להימשך, עם קריסת הממשלה בתחילת 2021, ובחירות חדשות שבהן הצביע נתניהו מחוץ לשלטון – אבל גם תמיכת מפלגתו של גנץ קרסה.
תקופתו כשר הביטחון הייתה קטלנית לפלסטינים.
גנץ פיקח על שתי מלחמות נוספות על עזה, במאי 2021 ובאוגוסט 2023. יותר מ-300 בני אדם נהרגו, בהם לפחות 130 אזרחים, 17 מהם ילדים.
ובגדה המערבית הכבושה נהרגו במהלך התקופה עשרות פלסטינים.
האנליסט הפלסטיני אמג'ד עיראקי: "התיעוד הזה של אלימות זוהה בהרחבה על ידי משקיפים רבים, שראו פעם בגנץ מתמודד ראוי להחליף את נתניהו כראש ממשלה. כתבתי במגזין +972.
"(ה) הגנרל שהפך לפוליטיקאי ניסה ליצור דימוי של עצמו כמדינאי… זו עמדה שעבדה היטב עבור מצביעים ישראלים רבים ונכבדי חוץ, וחלקם אפילו מברכים על גנץ כמשקל נגד 'מרכזי' ל יותר מפלגות ימין קיצוני".
גנץ עושה את הצעד שלו
הקריאות לגנץ להחליף את נתניהו דעכו וזלגו בחודשים האחרונים.
ישראלים רבים רואים בגנץ את התקווה הטובה ביותר להחזיר את השבויים הישראלים הנותרים שנלקחו על ידי ארגונים חמושים פלסטיניים במהלך התקפתם ב-7 באוקטובר, דבר שנתניהו סירב לעשות.
במרץ לקח גנץ א טיול לוושינגטון הבירהמה שגרם לאנליסטים לציין שהתסכולים של ארה"ב מול נתניהו עשויים לשחק לטובת גנץ.
"מאז ימיו הראשונים, ממשל ביידן מחשיב את בני גנץ כבעל בריתו העיקרי בפוליטיקה הישראלית", אמר אז תמיר שורק, פרופסור להיסטוריה שחוקר קונפליקט והתנגדות באוניברסיטת פן סטייט, לאל-ג'זירה.
אבל הטיול בא והלך ללא טלטלה גדולה בממשלת ישראל, וגם גנץ לא עשה מהלכי כוח.
לגנץ, אמר שורק לאל-ג'זירה, אין כוח רב בישראל כי "נתניהו לא צריך אותו בשביל הקואליציה שלו, אז אין לו את אותו מינוף כמו שיש למפלגות הימין הקיצוני".
ב-19 במאי, לעומת זאת, עשה גנץ את המחזה הנועז ביותר שלו עד כה.
בנאום שזכה לפרסום נרחב, אמר גנץ כי ישראל "צועדת אל הסלעים" בראשות קבוצת "קנאים" והטיל את האשמה לרגליו של נתניהו.
הוא נתן לממשלה תאריך יעד של 8 ביוני לעמוד בשש יעדים ספציפיים, כולל החזרת בני הערובה שבידי חמאס הביתה, החזרת ישראלים לבתיהם בצפון ישראל והשגת שליטה ביטחונית ברצועת עזה.
אם לא, הוא איים על המפלגה שלו יעזוב את הממשלה.
אבל אולי המזל של גנץ הגיע סוף סוף לגבול.
"למרות שהמפלגה שלו היא עדיין המפלגה הגדולה ביותר בסקרים, אין לו באמת גוש פוליטי להקים קואליציה", אמרה לורי-פרדס, והצביעה על כך שנתניהו עשוי לשרוד את עזיבתו של גנץ.
"מה שראינו הוא שנתניהו הצליח להתאושש רק חזק מספיק (כדי להקים גוש וטו)."
