מאת דייבון לאב
מיוחד ל-AFRO
השיח הפוליטי ונקודות המבט על המתרחש במזרח התיכון מרחיבים למדי. יש הרבה אנשים, כמוני, המאפיינים את תגובתה של מדינת ישראל לפיגוע חמאס ב-7 באוקטובר 2023 כרצח עם. יש מי בצד השני של הקשת הפוליטית שמתייחסים לזה כאל ישראל שמממשת את זכותה להגן על עצמה. לא משנה היכן אתה עומד בנושא זה, אין להכחיש שדמויות ומוסדות פוליטיים שהם התומכים הנלהבים ביותר של המדיניות הנוכחית של ישראל בפלסטין נוטים להיות חסידי אג'נדה פוליטית ימנית.
בבחירות המקדימות הדמוקרטיות של מחוז הקונגרס ה-16 בניו יורק, הוועדה האמריקאית לענייני ציבור לענייני ציבור (AIPAC), ארגון ציוני פרו-ישראלי מפורש, שמה מיליוני דולרים מאחורי ג'ורג' לטימר כדי להדיח בהצלחה את חבר הקונגרס הפרוגרסיבי ג'מאל באומן. באומן היה מבקר חריף של ישראל, מה שמטבע הדברים יגרור התנגדות מאיפא"ק.
ניתוח מעמיק עוד יותר של אופי האג'נדה הפוליטית של איפא"ק, המתועדת ב"The Squad", ספר שחיבר ראש הלשכה של The Intercept, ריאן גרים, בוושינגטון די.סי., מגלה כי המתקפה שלהם היא נגד האגף השמאלי או המתקדם של המפלגה הדמוקרטית . הם מכוונים לאנשים מתקדמים ברפורמה במשפט הפלילי, באחריות המשטרה, באי שוויון בהכנסות ובנושאים רלוונטיים אחרים שנחשבים כשמאליים מהמיינסטרים של המפלגה הדמוקרטית. התקפות אלו של אייפא"ק, הישויות הקשורות אליה והאגף התאגידי של המפלגה הדמוקרטית חורגות מעבר לפוליטיקה הלאומית.
כאן במרילנד, יש לנו מרוץ תחרותי לסנאט האמריקני עם המועמדת הדמוקרטית אנג'לה אלסברוקס והמועמד הרפובליקני והמושל לשעבר לארי הוגאן. התפתחות מעניינת מהמרוץ הזה היא הקמת הדמוקרטים להוגאן, בראשות הסנאטור לשעבר של מדינת מרילנד הדמוקרטית, בובי זירקין. יש לו רקורד פוליטי מתועד היטב בתור דמוקרט שמרן בנושאים שהוזכרו קודם לכן. אמנם הוא יציג את מעורבותו ביוזמות כמו חוק ההשקעות מחדש בצדק או טיפול בסמים בעברייני סמים לא אלימים כאות לאהדה שלו לרפורמה במשפט הפלילי, אבל הוא היה חסיד מסור של מינימום חובה או שיפור עונש, גישות ממוקדות אכיפת חוק לביטחון הציבור, ומאפיין כיום את חברי "החוליה" בקונגרס כשמאלנים שוליים.
בנוסף, הוא זיהה את התמיכה במדינת ישראל ובמדיניותה הנוכחית בעזה כסוגייתו העיקרית עבור מרוץ הסנאט האמריקני הזה. הוא זיהה את הבעיה שלו עם אנג'לה אלסברוקס כחברה שהיא מחזיקה. הוא התייחס לסנאטור האמריקני כריס ואן הולן, שהוא פרוגרסיבי יותר מצירקין אבל בהחלט לא איש שמאל, כ"כריס ואן חמאס". צירקין מודאג מכך שאלסברוקס קרוב מדי לוואן הולן ביחס לעמדתו על ישראל.
המפלגה הדמוקרטית במרילנד אפשרה לדמוקרטים השמרנים כמו צירקין ולישויות כמו סינקלייר בראדקאסטינג למשוך את המפלגה לימין, באופן שחושף את השחורים למדיניות שמנציחת את המשך הכפיפות הקולקטיבית שלנו. כיו"ר ועדת ההליכים השיפוטיים של הסנאט, האג'נדה השמרנית שלו בנושאי משפט פלילי משקפת את סוגי המדיניות שהניעו כליאה המונית ואת האג'נדה הנוכחית של Sinclair Broadcasting/Fox45 להפללת אנשים שחורים. החלטתו לאמץ את לארי הוגאן היא אינדיקציה ברורה להתאמת אג'נדה פוליטית שרוצה להפליל ילדים בני 10-12 ולבטל את חוק הגנת חקירות ילדים. עמדתו של צירקין ביחס לישראל קשורה בבירור לאידיאולוגיה הפוליטית הימנית שלו בהתחשב בעובדה שהוגאן מצוטט כאומר שהוא מאמין שהוא "הולך לזכות ברוב הקולות היהודיים בכל המדינה", לפי הוושינגטון פוסט.
החפיפה בין עמדות המדיניות של צירקין והוגאן, ותמיכתם הבלתי ביקורתית במדינת ישראל צריכה להבהיר למפלגה הדמוקרטית שהמירוץ הזה לסנאט בארה"ב הוא תגובה פוליטית לעבודה של הארגון שלי ושל כוחות פוליטיים מתקדמים רבים אחרים שמניעים את הפוליטיקה. נוף עוד יותר לכיוון המוני השחורים, החומים ואנשי מעמד הפועלים במרילנד. ארגונים הפועלים מטעם מחוז בחירה זה נוטים להיות בעלי נקודת מבט פוליטית ביקורתית יותר כלפי המדיניות הקולוניאלית והמדכאת של מדינת ישראל. זה הופך את תמיכתו של צירקין בלארי הוגאן לעקבית ביותר עם הפוליטיקה השמרנית שלו. אם לארי הוגאן ינצח, זה לא יבוא כתוצאה מרפובליקנים ימנים, אלא כתוצאה מדמוקרטים ימנים שכמעט ואינם ניתנים להבחנה מהרפובליקנים.
