החום שובר השיאים של 2024 הביא את העולם לסף מסוכן. עכשיו מה?

במכת חצות ב-31 בדצמבר, כדור הארץ סיים את השנה החמה ביותר בהיסטוריה המתועדת, אמרו מדענים ביום שישי. השנה החמה הקודמת הייתה 2023. והשנה הבאה תגיע אלינו עוד מעט: על ידי המשך שריפת כמויות אדירות של פחם, נפט וגז, האנושות כמעט הבטיחה זאת.

הטמפרטורה הממוצעת הגבוהה ביותר של כדור הארץ בשנה שעברה שיקפה את גלי החום האביביים של 104 מעלות צלזיוס של 104 מעלות פרנהייט, שסגרו את בתי הספר בבנגלדש ובהודו. זה שיקף את ההשפעות של מי האוקיינוס ​​החמים באמבטיה שהעלו סופות הוריקן במפרץ מקסיקו וציקלונים בפיליפינים. וזה שיקף את תנאי הקיץ והסתיו הקשים שהכינו את לוס אנג'לס השבוע לשריפות הבר ההרסניות ביותר בתולדותיה.

"אנו עומדים בפני אקלים חדש מאוד ואתגרים חדשים, אתגרים שהחברה שלנו לא מוכנה אליהם", אמר קרלו בוונטמפו, מנהל שירות שינויי האקלים קופרניקוס, סוכנות הניטור של האיחוד האירופי.

אבל גם בתוך ההתקדמות הזו של שנים חמות יותר וסיכונים הולכים ומתגברים לבתים, לקהילות ולסביבה, 2024 בלטה בצורה לא רצויה אחרת. לפי קופרניקוס, זו הייתה השנה הראשונה שבה הטמפרטורות העולמיות היו בממוצע יותר מ-1.5 מעלות צלזיוס, או 2.7 מעלות פרנהייט, מעל אלו שחווה כדור הארץ בתחילת העידן התעשייתי.

בעשור האחרון, העולם ביקש להימנע מחציית סף מסוכן זה. אומות עיגנו את המטרה בהסכם פריז 2015 להילחם בשינויי האקלים. "לשמור על 1.5 בחיים" הייתה המנטרה בפסגות של האו"ם.

ובכל זאת אנחנו כאן. הטמפרטורות העולמיות ישתנו במקצת, כמו תמיד, וזו הסיבה שמדענים מסתכלים לעתים קרובות על התחממות בממוצע על פני תקופות ארוכות יותר, לא רק שנה בודדת.

אבל אפילו לפי הסטנדרט הזה, להישאר מתחת ל-1.5 מעלות נראה יותר ויותר בלתי מושג, לפי חוקרים שהריצו את המספרים. בעולם, למרות מאות מיליארדי דולרים שהושקעו בטכנולוגיות של אנרגיה נקייה, פליטת הפחמן הדו-חמצני הגיעה לשיא בשנת 2024 ולא מראה סימני ירידה.

מחקר אחד אחרון שפורסם בכתב העת Nature הגיע למסקנה שהמיטב המוחלט שהאנושות יכולה לקוות לו הוא סביב 1.6 מעלות של התחממות. כדי להשיג זאת, אומות היה צריך להתחיל לצמצם את הפליטות בקצב שיקשה על היתכנות פוליטית, חברתית וכלכלית.

אבל מה אם התחלנו מוקדם יותר?

"היה מובטח שנגיע לנקודה הזו שבה הפער בין המציאות למסלול שהיינו צריכים עבור 1.5 מעלות היה כל כך גדול שזה היה מגוחך", אמר דיוויד ויקטור, פרופסור למדיניות ציבורית באוניברסיטת קליפורניה, סן דייגו.

השאלה כעת היא מה, אם בכלל, אמור להחליף את ה-1.5 ככוכב הלכת לשאיפות האקלים של מדינות.

"יעדי הרמה העליונים הללו הם במקרה הטוב מצפן", אמר ד"ר ויקטור. "הם מזכירים שאם לא נעשה יותר, צפויות לנו השפעות אקלים משמעותיות."

הסף של 1.5 מעלות מעולם לא היה ההבדל בין ביטחון לחורבן, בין תקווה לייאוש. זה היה מספר שנערך על ידי ממשלות שניסו לענות על שאלה גדולה: מהי העלייה בטמפרטורה העולמית הגבוהה ביותר – ורמת הסכנות הנלוות, בין אם גלי חום או שריפות בשדה קוצים או קרחונים נמסים – שהחברות שלנו צריכות לשאוף להימנע ממנה?

התוצאה, כפי שקודם בהסכם פריז, הייתה שמדינות ישאפו להחזיק את ההתחממות "הרבה מתחת" ל-2 מעלות צלזיוס תוך "רודפים אחר מאמצים" להגביל אותה ל-1.5 מעלות.

אפילו בזמנו, כמה מומחים כינו את המטרה האחרונה לא מציאותית, מכיוון שהיא דרשה קיצוצים כה עמוקים ומהירים בפליטות. ובכל זאת, ארצות הברית, האיחוד האירופי וממשלות אחרות אימצו את זה כנקודת מנחה למדיניות אקלים.

כריסטוף ברטראם, פרופסור מחקר חבר במרכז לקיימות גלובלית של אוניברסיטת מרילנד, אמר כי הדחיפות של 1.5 היעד דירבנה חברות מכל הסוגים – יצרניות רכב, יצרניות מלט, חברות חשמל – להתחיל לחשוב היטב מה זה אומר לאפס. הפליטות שלהם עד אמצע המאה. "אני כן חושב שזה הוביל לפעולה רצינית", אמר ד"ר ברטרם.

אבל השאיפה הגבוהה של יעד 1.5 חשפה גם קווי שבר עמוקים בקרב מדינות.

סין והודו מעולם לא תמכו במטרה, מכיוון שהיא דרשה מהן לרסן את השימוש בפחם, גז ונפט בקצב שלדבריהם יפגע בהתפתחותן. החלו מדינות עשירות שנאבקו לצמצם את הפליטות שלהן מחנק מימון בעולם המתפתח לפרויקטים של דלק מאובנים שהיו מועילים כלכלית. כמה מדינות בעלות הכנסה נמוכה הרגישו שזה מאוד לא הוגן לעשות זאת לבקש מהם להקריב על האקלים בהתחשב בכך שמדינות עשירות – ולא הן – הן שייצרו את רוב גזי החממה המחממים את העולם כעת.

"היעד של 1.5 מעלות יצר מתח רב בין מדינות עשירות ועניות", אמרה ויג'איה רמצ'נדרן, מנהלת אנרגיה ופיתוח במכון פריצת דרך, ארגון מחקר סביבתי.

קוסטה סמאראס, פרופסור להנדסת סביבה באוניברסיטת קרנגי מלון, השווה את יעדי ההתחממות להנחיות של פקידי הבריאות בנושא, למשל, כולסטרול. "אנחנו לא מציבים יעדי בריאות על מה מציאותי או מה אפשרי", אמר ד"ר סמאראס. "אנחנו אומרים, 'זה מה שטוב לך. ככה לא תחלי'”.

"אם היינו מתכוונים לומר, 'ובכן, סביר להניח ש-1.5 לא בא בחשבון, בואו נשים את זה ל-1.75', זה נותן לאנשים תחושת ביטחון כוזבת ש-1.5 לא כל כך חשוב", אמר ד"ר סמאראס, שעזר לעצב מדיניות האקלים של ארה"ב מ-2021 עד 2024 במשרד הבית הלבן למדיניות מדע וטכנולוגיה. "זה חשוב מאוד."

מדענים שכונסו על ידי האו"ם הגיעו למסקנה שהגבלת ההתחממות ל-1.5 מעלות במקום ל-2 תחסוך מעשרות מיליוני אנשים מחשיפה לגלי חום מסכני חיים, מחסור במים והצפות חופיות. זה עשוי להיות ההבדל בין עולם שיש בו שוניות אלמוגים וקרח ים ארקטי בקיץ, לבין עולם שאין בו.

כל עלייה זעירה של התחממות נוספת, בין אם זה 1.6 מעלות מול 1.5, או 1.7 מול 1.6, מגדילה את הסיכונים. "גם אם העולם יחרוג מ-1.5 מעלות, והסיכוי שזה יקרה גדל מדי יום, עלינו להמשיך לשאוף" כדי להביא את הפליטות לאפס בהקדם האפשרי, אמרה אינגר אנדרסון, מנכ"לית תוכנית הסביבה של האו"ם.

רשמית, השמש עדיין לא שקעה על יעד ה-1.5. הסכם פריז נשאר בתוקף, גם כשהנשיא הנבחר דונלד ג'יי טראמפ נשבע לפרוש ממנו את ארצות הברית בפעם השנייה. במשא ומתן על האקלים של האו"ם, הדיבורים על 1.5 הפכו מושתקים יותר בהשוואה לשנים עברו. אבל זה בקושי נעלם.

"באמצעות מתאימים, 1.5 צלזיוס עדיין ניתן להשגה", אמר סדריק שוסטר, שר משאבי הטבע והסביבה של מדינת האיים השקט סמואה, בפסגה בשנה שעברה באזרבייג'ן. מדינות צריכות "להתקדם עם מדיניות חדשה ושאפתנית מאוד", אמר.

לד"ר ויקטור מאוניברסיטת סן דייגו, זה מוזר אבל צפוי מדי שממשלות ממשיכות לדבר כך על מה שנראה כמטרה בלתי מושגת. "אף מנהיג פוליטי גדול שרוצה שיתייחסו אליו ברצינות בנושא האקלים לא רוצה להוציא את הצוואר החוצה ולומר, '1.5 מעלות זה לא אפשרי. בוא נדבר על יעדים ריאליים יותר'", אמר.

ובכל זאת, העולם בסופו של דבר צריך לנהל את הדיון הזהאמר ד"ר ויקטור. ולא ברור איך זה ילך.

"זה יכול להיות בונה, איפה אנחנו מתחילים לשאול, 'לכמה התחממות באמת צפוי לנו? ואיך אנחנו מתמודדים עם זה?'", אמר. "או שזה יכול להיראות רעיל מאוד, עם חבורה של אצבעות פוליטיות".