בתוך ענן הסודיות האמריקאית, קיים כלי טיס שאינו דומה לשום דבר אחר שנבנה: מטוס ה־B-2 ספיריט, החמקן הבלתי נראה כמעט לכל מכ"ם, שנחשב עד היום לאחד מכלי הנשק האסטרטגיים המפחידים והמתוחכמים ביותר בעולם והלילה השמיד את תוכנית הגרעין של איראן. עם צורת כנף משולשת הדומה לעטלף לילי, כושר שהייה של יומיים באוויר, ויכולת נשיאת פצצות גרעיניות מבלי להתגלות, ה־B-2 הפך לסמל של עוצמה אמריקאית, ולקלף מיקוח במאבקים מול מדינות כמו רוסיה, סין ואיראן. הנה עובדות מדהימות על החמקן.
עלות אסטרונומית: כל מטוס B-2 עלה בזמן ייצורו יותר מ־2 מיליארד דולר ליחידה. מדובר במטוס היקר ביותר שיוצר אי פעם. מחצית מהעלות היא עבור מערכות ההסוואה והטכנולוגיה הסודית בתוכו.
כמות מצומצמת: רק 21 מטוסים כאלה יוצרו אי פעם, מתוך תוכנית שתוכננה לכלול יותר מ־130. כיום, נותרו בשירות פעיל 20 מטוסים בלבד לאחר שמטוס אחד התרסק.
משקל כבד מהצפוי: משקלו של ה־B-2 כשהוא ריק הוא כ־71 טון, וכשהוא טעון מלא – כמעט 170 טון.
מוטת כנפיים מרשימה: למטוס מוטת כנפיים של כ־52 מטרים – דומה למוטת כנפיים של מטוס נוסעים כמו בואינג 747, אך מדובר במטוס קרב, לא נוסעים. לשם השוואה, למטוס הקרב F-16 יש מוטת כנפיים של כ־10 מטרים בלבד.
היעלמות ממכ"ם: המטוס בנוי מחומרים סופגי גלי רדאר, עם ציפוי מיוחד, עיצוב ללא זוויות חדות וללא חלקים בולטים – מה שמונע מהאותות לשוב למכ"ם ולגלות את מיקומו. בנוסף, פתחי המנוע מוסתרים והמנועים עצמם שקטים ועמוקים בגוף המטוס.
משך טיסה קיצוני: המטוס יכול להישאר באוויר מעל 40 שעות ברציפות – יומיים כמעט – בעזרת תדלוק אווירי. טיסות כאלה נערכו בפועל במבצעים נגד טאליבן ומדינות במזרח הרחוק.
תדלוק באוויר: מטוסי תדלוק מסוג KC-135 או KC-46A נצמדים אליו במהלך הטיסה, ומזרימים דלק בצינור המתחבר לחלקו העליון של גוף המטוס, בסמוך לחלקו המרכזי.
צוות קטן אך עוצמתי: בכל טיסה נמצאים שני טייסים בלבד, אך בשל גודל המטוס, הם זוכים לתא טייס מרווח עם מקום להליכה, תנומה ואף קפיטריה בסיסית.
התמודדות עם עייפות: משך הטיסה הארוך מאלץ את הצוות לתכנן זמני שינה וחילופי תפקידים. בתא הטייס יש מיטה מתקפלת, מערכת חימום וקירור אישית, מערכת שמע לבידור בסיסי ואף שירותים. עם זאת, עייפות קיצונית היא אחת הסכנות הגדולות בטיסות B-2.
יכולות הרסניות: המטוס מסוגל לשאת פצצות קונבנציונליות ופצצות גרעין, כולל חודרות בונקרים כמו GBU-57 שמסוגלות לחדור לעומק של עשרות מטרים בבטון.
מטען קטלני: הפצצות נכנסות מתחת לגוף המטוס, בתא מרכזי אטום הנפתח רק בשבריר שנייה בעת השחרור. הדלק מוזרם ממכלים באותו איזור, אך במערכת נפרדת.
חוסר יציבות מתוכנן: המטוס אינו יציב באוויר, בכוונה – תכנון הכנפיים בצורת "כנף מעופפת" יוצר מטוס שבלתי אפשרי להטיס אותו ידנית. המחשב המרכזי מתקן את מסלולו אלפי פעמים בשנייה כדי לשמור עליו באוויר. המשמעות: ללא המחשב – הוא היה פשוט מתרסק.
צורת כנף ייחודית: צורת ה"כנף המעופפת" מעניקה לו חתימה רדארית זעירה אך גם מייעלת את טווח הטיסה על ידי הפחתת התנגדות אוויר. בנוסף, הצורה מסייעת לפיזור החום כך שפחות ניתן לאתר אותו באמצעים תרמיים.
שימוש מבצעי נדיר: המטוס הופעל מספר פעמים ב־30 השנים האחרונות. הוא תקף מטרות ביוגוסלביה, עיראק, לוב, אפגניסטן ובסוריה. כל אחת מהתקיפות הייתה ארוכה ומדויקת במיוחד, אך רוב זמנו משמש להרתעה.
בסיס הבית – מיזורי: כל מטוסי ה־B-2 שייכים לכנף 509 של חיל האוויר האמריקאי, הממוקמת בבסיס וייטמן שבמיזורי. הבסיס תוכנן במיוחד עבורם עם האנגרים ממוזגים מיוחדים ושדות תעופה ענקיים.
בסיסים נוספים זמניים: במצבי חירום או בעת פריסה מבצעית, ה־B-2 נוחת גם בגואם, דייגו גרסיה, בריטניה ואפילו בישראל במסגרת שיתוף פעולה צבאי. אך רק בסיס וייטמן מותאם לשהות ארוכה.
הבדלים מה־B-52: ה־B-52 הוא מטוס עתיק אך עדיין בשירות, גדול יותר, איטי יותר, ונראה על מכ"ם מקילומטרים. לעומתו, ה־B-2 נבנה לחמוק, לפעול לבד ללא ליווי מטוסים, ולהיכנס לעומק האויב ללא התרעה.
העתיד של החמקן: ארצות הברית כבר החלה בהחלפת מטוסי ה־B-2 בדגם מתקדם יותר – B-21 ראיידר. אך ה־B-2 צפוי להמשיך לפעול עד שנות ה־30 של המאה הנוכחית.
שמירה על סודיות: מערכות ההפעלה של ה־B-2 סודיות לחלוטין. רק קומץ מהטייסים ומתחזקי המטוס מקבלים גישה לקודיו ולמערכותיו הפנימיות, והם עוברים בדיקות ביטחוניות תכופות.
גם בישראל מתעניינים: למרות שמדובר בכלי טיס השמור ביותר, ישראל פועלת בשיתוף פעולה הדוק עם ארה"ב בכל הנוגע ליכולותיו, ומשתמשת בתיאום אווירי עמו כפי שקרה גם הלילה.
למרות עשרות השנים שעברו מאז טיסתו הראשונה, ה־B-2 ספיריט ממשיך לרתק את עולם התעופה והביטחון. במערכותיו החבויות, בצורתו החריגה וביכולותיו המשוכללות הוא נותר סמל לעוצמה, לחשאיות ולמהפכה בתפיסת הלחימה מהאוויר.
