החטופים ששבו בשבועות האחרונים הם עדות חיה לזוועות המתחוללות בשבי החמאס: הרעבה ממושכת, תת תזונה קיצוני, חוסר תזוזה ופחד מתמיד מגבירים את החשש הכבד מכל לפגיעה בשריר הלב שעלולה להוביל למשאבה האנושית שאמורה לפעול ללא הרף, לדמום באופן פתאומי.
מאז מתקפת השבעה באוקטובר, החטופים סובלים מהרעבה קיצונית, אובדן משקל מסיבי ותנאים פיזיים קשים, כולם כאמור גורמים להרס הפעילות החשמלית התקינה של הלב והמבנה שלו.
הלב הוא שריר הדורש אספקת אנרגיה רציפה ומתמדת לפעולתו. במצבי הרעבה ממושכת, הגוף נכנס למצב של פירוק רקמות חלבון על מנת להפיק אנרגיה, תהליך הגורם להידלדלות שריר הלב ולהיחלשות פעולתו. כאשר אספקת הקלוריות והחלבונים נמוכה לאורך זמן, נגרם מצב של קרדיומיופתיה תלוית-רעב, המוביל לאי-ספיקת לב ולפגיעה קשה בפעולת הלב.
הלב מסתמך על איזון עדין של מינרלים כמו אשלגן, מגנזיום, סידן וזרחן כדי לשמור על פעילות חשמלית תקינה. כאשר הגוף סובל ממחסור באותם אלקטרוליטים חיוניים, התוצאה עלולה להוביל להפרעות קצב חמורות ואף פרפור חדרים, הפרעת קצב קשה המובילה לדום לב פתאומי מיידי.
כך למשל, המחסור באשלגן, מינרל הכרחי לפעילות התקינה של תאי השריר בלב, גורם להאטת קצב הלב ולשיבוש בפעילות החשמלית שלו. מחסור במינרל מגנזיום מגביר את הסיכון להפרעות קצב מסוג "טורסה דה פואה" המובילות לדום לב. מחסור חמור בזרחן האופייני למצבי רעב קיצוני, גורם לאי ספיקת לב. סידן חיוני לכיווץ השריר ולפעולת ההולכה החשמלית של הלב, וחסרונו מוביל לכשל לבבי.
גם מחסור בוויטמינים מגביר את הסיכון לדום לב פתאומי. כך למשל המחסור בויטמין B1 – תיאמין, הניתן לחטופים מיד עם השיבה, גורם לתסמונת "בריברי רטוב" המאופיינת באי ספיקת לב, הרחבת חדרי הלב והצטברות נוזלים מסוכנת.
מחסור בוויטמין B12 וחוצה פולית גורם לאנמיה, מצב המוביל למחסור חמצן בדם שמגביר את העומס על הלב. מחסור בוויטמין D בתנאי החשכה בהם נמצאים החטופים, משפיע על מאזן הסידן בגוף מה שמעלה לחץ דם ומגביר את הסיכון לאי ספיקת לב.
בהיעדר פעילות, ומצב רעב הגוף עובר למצב קטבולי המפרק רקמות לשימוש באנרגיה. באופן זה הגוף מתחיל לפרק את שרירי השלד ובהמשך גם את תאי שריר הלב. מצב זה מוביל לירידה בנפח שריר הלב, לירידה בכושר ההתכווצות של החדרים ולכשל לבבי מתקדם.
בנוסף לפגיעה בלב, הרעבה ממושכת משפיעה ישירות גם על המוח, שהוא איבר עתיר אנרגיה. היפוגליקמיה קיצונית (רמות סוכר נמוכות בצורה מסכנת חיים) פוגעת ישירות בפעילות מערכת העצבים האוטונומית, שעלולה לגרום לעצירת פעילות הלב. במקרים של מחסור בזרחן או נתרן, נוצר חוסר איזון חמור בנוזלי המוח, המוביל לבצקת מוחית וללחץ תוך-גולגולתי, ולמוות.
במצב של הרעבה, הגוף מפרק שומנים במקום פחמימות, מה שגורם להצטברות רכיבים בשם קטונים ולמצב הקרוי "חמצת" הפוגעת בפעולת המוח ומעלה את הסיכון להפרעות קטלניות בקצב הלב. גם היעדר הפעילות, והישיבה הממושכת בשבי החמאס משפיעה קשות על שריר הלב ועל לחץ הדם, מגבירה את הסיכון להיווצרות קרישי דם קטלניים, ולמוות.
"ההרעבה הממושכת והתנאים המזוויעים בשבי החמאס מגבירים את סיכון התמותה הקרדיאלית של החטופים שנותרו שם" אומר פרופ' עמית שגב, מנהל המערך הקרדיולוגי, המרכז הרפואי שיבא, תל השומר ויועץ מטה החטופים, "ככל שאנחנו שומעים יותר ויותר סיפורים על התנאים המחרידים בשבי, ההתעללויות, האימה הבלתי פוסקת, הלב כואב. המצב הבלתי נסבל הזה, משליך ישירות על תפקוד הגוף, וגם על פעילות הלב במובנים רבים".
הוסיף כי "אנחנו יודעים הן מההיסטוריה הנוראית של ניצולי שואה, והן מאנשים שעברו הרעבה קיצונית או אפילו אנורקסיה, על פגיעה פונטציאלית קשה וסיכון מוגבר לדום לב, במנגנונים נרחבים שחלקם ברורים וחלקם לא ידועים וקשורים בפגיעה הבלתי הפיכה בתאי הלב, בפעילות החשמלית ובמערכת החלבונים של תאי השריר".
"גם האספקטים הנפשיים המזעזעים בהם מצויים החטופים, האימה, החרדה, הייאוש, וגם הטראומה כולם משפיעים ישירות על הלב עצמו, שעלול בלי אזהרה מוקדמת – להפסיק לפעול. העיניים דומעות מהמחשבה שהם עדיין שם, ואנחנו חייבים לעשות הכול כדי להחזיר אותם מיד, כי כל דקה שחולפת מעצימה את סכנת החיים המיידית שלהם".
"הפגיעה בלב החטופים איננה ענין תיאורטי או סימבולי אלא מציאות כואבת" אומר פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות במטה משפחות החטופים ורופא מומחה לבריאות הציבור, "חלק משורדי השבי סבלו כתוצאה מתנאי השבי או חוסר הטיפול הרפואי מפגיעות משמעותיות במערכת הלב וכלי הדם, לעיתים עם נזקים מסכני חיים או בלתי הפיכים".
הזכיר כי "אנחנו זוכרים את חנה קציר ז"ל וחוששים שנראה עוד שורדי שבי נפטרים מסיבוכים רפואיים הקשורים לשבי. נדרש מעקב רפואי שיטתי וארוך טווח אחר שורדי השבי וגם אחר בני משפחותיהם, שסובלים מנזקים שונים שאיננו יודעים עדיין על כולם. עבור החטופים הסכנה ברורה ומיידית מכיוון שהם לא מקבלים טיפול הולם וממשיכים להיות בתנאי גיהינום שהם סכנת מוות לכולם".
