זה יקרה בעוד שעות ספורות: שלוש החטופות הראשונות יגיעו לישראל ויועברו לאגף השבים בבית החולים, שם יוכלו להתאחד עם משפחתם ולעבור תהליך ארוך של בדיקות רפואיות התאוששות ושיקום. התהליך הזה ילווה גם בטיפול נפשי צמוד.
ד"ר עינת יהנה, נוירופסיכולוגית קלינית ופסיכולוגית שיקומית, עומדת בראש תחום השיקום במטה משפחות החטופים וליוותה רבים מהם בשנה החולפת. "החטופים מגיעים ממציאות של אלימות, פחד מתמיד ותנאים קשים מאוד – חשיפה למראות של אלימות, חסך תזונתי, חוסר שינה ואיומים" היא מספרת, "אלו תנאים שמותירים חותם משמעותי על הנפש והמוח.
החוויות האלו, לצד תחושת אובדן השליטה והזהות, מובילות לתסמינים קשים כמו קיפאון פסיכומוטורי, דיסאוריינטציה בזמן ובמקום, ותסמינים פיזיולוגיים חמורים. הם צפויים להתמודד עם קשיים נוירולוגיים וקוגניטיביים כמו הפרעות זיכרון וחוסר יכולת לייצר רצף בין חוויותיהם בשבי לבין המציאות החדשה. תהליך השיקום יהיה ארוך ומורכב, הרבה מעבר לימים הראשונים שלאחר השחרור, וידרוש טיפול מערכתי מתמשך – החל משיקום מוטורי וקוגניטיבי ועד תמיכה נפשית ממושכת".
מה צפוי לעבור עליהם נפשית בימים הראשונים לאחר השחרור?
"הימים הראשונים קריטיים מאוד. הדגש הוא על יצירת סביבה בטוחה וניטרלית שמונעת חשיפה לטריגרים שעלולים להציף את הטראומה. יש להקפיד על ליווי עדין ורגיש, מבלי להעמיס בשאלות או בדרישות.
התפקיד שלנו הוא לשקם את תחושת השליטה של החטופים. גם פעולות יומיומיות, כמו הצעת אוכל, צריכות להיעשות מתוך כבוד ובחירה שלהם. התקשורת צריכה להיות פשוטה ונטולת עומס, תוך התמקדות בצרכים הבסיסיים ביותר: ביטחון, הזנה וקשר אנושי חם. זהו תהליך של איזון נפשי, כמו 'לידה מחדש' לאחר חוויה טראומטית".
מה צפוי בתהליך השיקום לטווח הארוך?
"מעבר לייצוב הפיזיולוגי והנפשי, החטופים יזדקקו לשיקום ממושך שיתמקד בקשיים קוגניטיביים ורגשיים. יהיו חטופים שיזדקקו לטיפול בקלינאית תקשורת לשיקום יכולות הדיבור, לאחר חודשים ארוכים של שתיקה.
הטיפול יצטרך להתמקד גם בחיזוק כישורי חיים בסיסיים, פיתוח אסטרטגיות ארגון והתמודדות עם שגרת החיים החדשה. כל חטוף יקבל חליפת טיפול מותאמת אישית, שתכלול גם ליווי משפחתי לאורך שנים. החשוב הוא לראות את החטוף ואת משפחתו כשלם – מערכת שתזדקק לתמיכה מקיפה ומתמשכת".
מה לגבי המשפחות?
"ברגעי השחרור ישנה תחושת אופוריה עצומה, אך היא מלווה בפחדים וחרדות. המשפחות אינן יודעות כיצד להתמודד עם הצרכים המורכבים של יקיריהן, כמו סיוטים בלילה, רגעי זרות או התנהגויות לא צפויות.
מעבר לכך, המשפחות עצמן חוו טראומה ממושכת לאורך תקופת השבי, והן זקוקות לליווי נפשי לא פחות מאשר החטופים. חשוב להדריך אותן איך לתמוך בחטופים מבלי להעמיס או להפעיל לחץ, ולסייע להן להתמודד עם האתגרים הרגשיים והפיזיים המצפים להן".
התהליך שעומד בפני החטופים ובני משפחותיהם הוא ארוך ומורכב, וידרוש תמיכה רגשית ומערכתית מתמשכת. ד"ר יהנה מדגישה את החשיבות של ליווי מקצועי ממוקד, המותאם לצרכים הייחודיים של כל אדם שחווה את הטראומה הקשה בשבי. "זו משימה לאומית", היא מסכמת, "לשקם לא רק את החטופים אלא גם את כל המעגלים שסובבים אותם".
וכך צפוי הליווי הפסיכולוגי להתנהל בקווים הכלליים: בעת ההגעה לבית החולים, החטופים מתקבלים באגף ייעודי שעוצב כדי לשדר תחושת רוגע וביטחון. חדרי הטיפול פרטיים ועוצבו כחדרים בבית מלון. בכל חדר מיטה נוספת, וחדר צמוד למשפחה שתלווה את החטוף מההתחלה כדי לספק תמיכה רגשית חיונית. לצד בדיקות רפואיות רבות החטופים עוברים בדיקות פסיכולוגיות ראשונות שמטרתן לאתר את הצרכים הדחופים וארוכי הטווח שלהם.
השלב הראשון בטיפול הרגשי והנפשי יתבצע כאמור לאחר הטיפול הרפואי והוא מתמקד בהקשבה, בהחזרה הדרגתית של שליטה בחייהם והשלמת המידע שיבקשו בהדרגתיות, כך שלא תהיה הצפה של גירויים פיזיים או נפשיים. בתוך כך תתורגל החזרת השליטה על חייהם לאט לאט, כך למשל תתאפשר בחירה בין מים או קולה, או בחירה שלהם האם ירצו להתקלח כעת או אחר כך. מתן אפשרויות קטנות כאלה של בחירה, תשיב להם את התחושה שיש להם שוב שליטה על חייהם.
בהתחלה צפוי קושי רב מול כל גירוי, מול אור חזק, מול מגע, מול קולות חזקים, מול אנשים שמדברים בערבית. המטפלים מבינים את הרגישות התחושתית ולכן ישאלו: "האם זה בסדר שניגע בך", "האם זה בסדר שנחבק", "האם זה בסדר שנשב לצידך". המטפלים הונחו להיות כמה שיותר בקשב לצרכים, מבלי להציף את החושים. רק בהמשך, לאחר שהגוף יתאושש, אפשר יהיה להתחיל בתהליכי עיבוד פסיכולוגי של החוויה הטראומתית.
הטיפול ארוך הטווח מתמקד בעיבוד החוויה בשבי והתמודדות עם תחושות האשמה, הפחד והכעס. מטפלים מנוסים משתמשים בטכניקות כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וטיפול באמצעות עיבוד מחדש והקהיה שיטתית (EMDR) כדי לעבד זיכרונות טראומטיים בצורה מבוקרת. בנוסף, משולבים אלמנטים של טיפול באמנות ובתנועה כדי לאפשר ביטוי רגשי נוסף.
תהליך החזרה לשגרה מהווה אתגר משמעותי לחטופים. הם נדרשים להתמודד עם שינויים שהתרחשו בחייהם בזמן שהותם בשבי. חלקם חווים קושי להשתלב מחדש בקהילה או במשפחה, במיוחד בשל הפערים בתחושות הזמן והמציאות. הטיפול מספק כלים לחיזוק תחושת הערך העצמי ומאפשר חזרה לשגרת חיים בריאה ומאוזנת.
סביבת הטיפול עוצבה בקפידה כדי להשרות תחושת ביטחון ונוחות. חדרי הטיפול כוללים אלמנטים עיצוביים שמטרתם להקל על המטופלים להיפתח רגשית. המשפחה נמצאת לצידם בכל שלבי הטיפול, מה שמגביר את תחושת הביטחון ומאפשר תהליך משותף של עיבוד ושיקום.
הטראומה של השבי יוצרת תחושות מורכבות, הכוללות לעיתים בלבול כלפי השובים. המטפלים עובדים עם המטופלים כדי לעבד תחושות אמביוולנטיות אלו ולהבין שהן חלק טבעי של החוויה הטראומטית. התהליך דורש הבנה מעמיקה וניסיון בעבודה עם טראומה מורכבת. המטפלים מלווים את המטופלים גם בהתמודדות עם תחושות אובדן ואשמת הניצול, נושאים מרכזיים בטיפול זה.
בנוסף לטיפול הרגשי, המטפלים משמשים כמתווכים מול רשויות כמו ביטוח לאומי וקופות החולים, ומסייעים למטופלים להשיג את הזכויות המגיעות להם. העבודה הטיפולית נמשכת לאורך זמן, תוך התאמה לצרכים המשתנים של המטופלים והמשפחות, ומיועדת לספק להם את הכלים הנדרשים כדי לחזור לחיים פעילים ומשמעותיים.
