ירושלים (AFP) – לובשת שמלה שחורה וחלקה ומעליה בולרו בצבע חום ומגפיים ארוכים עם עקב סטילטו, נתלי בנחיים חותכת גזרה אלגנטית. מבחינתה, כללי הצניעות של היהדות האורתודוקסית מעולם לא היו שם נרדף לצנע.
"אני תמיד מאופרת ועוזרת לי שיער, אני אף פעם לא מרשה לעצמי ללכת. זה חשוב לי ולבעלי", מסבירה האם לארבעה שפתחה זה עתה מאפייה בירושלים.
בני הזוג בנהיים מתארים עצמם כשומרי מצוות והם חלק מהתנועה הציונית הדתית הצומחת של ישראל, שבניגוד לחרדים, הם חברים פעילים בחברה ולעתים קרובות ממלאים תפקיד מוביל במוסדות ישראלים רבים.
הם בולטים גם בממשלה בראשות שר הממשלה נפתלי בנט, ראש מפלגת הימין הקשיח "הבית היהודי".
ערבוב כפי שהם עושים עם האוכלוסייה החילונית מעורר לא פעם ויכוח סוער על פרשנות ההלכה, קוד המשפט היהודי שקובע, בין היתר, כיצד נשים צריכות להתנהג ולהתלבש.
מוקדם יותר השנה הוציא הרב שלמה אבינר, ממנהיגי הציונות הדתית המחמירים, קוד לבוש מעודכן לנשים, שאסר עליהן ללבוש אדום או צבעים עזים אחרים, אוסר על כל בדים שקופים – והורה עליהן ללבוש טייץ אטום. הוא אפילו ציין איזה עובי – 40 דניר.
אבל קריאה קיצונית זו של ההלכה היהודית עוררה גינוי נרחב, גם בתוך התנועה עצמה שבה העניין באופנת נשים גובר במהירות, עם מספר הולך וגדל של חנויות ומעצבים מומחים שנכנסים לתחום.
"רק לפני כמה שנים האופנה הציונית הדתית הייתה כולה היפי שיק ובבא-מגניב. אבל לאחרונה התפתח סגנון דתי לאומי אמיתי", מסבירה ורד גלבוע, המנהלת בוטיק במרכז ירושלים.
"עכשיו זה יותר וינטג', שיפון ותחרה. אבל יש הרבה טרנדים ומעצבים שונים. נשים דתיות ציוניות מתעניינות יותר ויותר באופנה, כמו נשים בשאר החברה הישראלית", היא מוסיפה.
כזה הוא הזינוק בעניין שבית הספר להנדסה ועיצוב שנקר – הפופולרי ביותר בישראל, שהפיק שמות כמו יוצר לנווין אלבר אלבז – השיק לאחרונה קורס אופנה שמיועד לנשים אלו בדיוק.
קודי לבוש לנשים בעולם היהודי האורתודוקסי כמעט ולא מתאימים ליצירתיות של מעצבים: צוואר נמוך אסור, שמלות וחצאיות חייבים לכסות את הברכיים והשרוולים חייבים להגיע עד המרפק.
אבל לדברי נתלי הייקס, אם לחמישה, אפשר להיות מסוגנן תוך שמירה נאמנה להלכה היהודית. הסוד שלה: חצאיות בייסיק וחולצות טי באורך המקובל.
"אחרי שעשית את זה, אתה יכול ללבוש מה שאתה רוצה מכל חנות", אומר בן 48, עוזר אישי באוניברסיטה העברית בירושלים.
"אנחנו לא יכולים לחיות בבועה גם אם צריך לכבד את הכללים. התורה לא כופה על נשים להיראות משמימות. אסור לנו למשוך תשומת לב, זה הכל. ההלכה לא נותנת פרשנות אחת ומוחלטת", היא אומרת.
"זה נהיה יותר ויותר פתוח מאז שהגעתי לישראל", אומר חייקס, שנמצא בארץ כבר 25 שנה.
לאה שקלאר, מתנחלת בשנות ה-50 לחייה המתגוררת ממש צפונית לעיר רמאללה בגדה המערבית, שילבה את העניין שלה ברוחניות יהודית עם הטעם שלה לבגדים ומארגנת סדנה שבועית לנשים בבית קפה ירושלמי.
בחדר צדדי היא הקימה מראה שבה הנשים מוזמנות לעמוד ולהראות לאחרים איך הרכיבו תלבושת. עמידה מול המראה והסתכלות על עצמן גם מעודדת נשים לחשוב יותר על הזהות שלהן.
"שאלת הלבוש עולה הרבה יותר מדי במונחים של מה אסור. אלה שאוסרים הם בעצם אובססיביים, לא מהתורה, אלא מהדבר הזה שהם אף פעם לא מזכירים – מין", מסביר שקלאר, לבוש בשמלה שחורה עם סיכה, כומתה אלגנטית מכסה את ראשה.
"אני מנסה לראות איך לחיות בחופשיות בעולם תוך שמירה על הכללים. בסדנה שלי אנחנו מדברים על בגדים כאמצעי לגילוי עצמי", היא אומרת.
"הרבה נשים מהציונות הדתית עוקבות אחר המגמה בחברה כולה להיות יותר ויותר אינדיבידואליסטיות, הן רוצות להיות מאושרות, לחיות את הנשיות והזהות שלהן ובו בזמן לחיות בהרמוניה עם העולם הדתי", היא מוסיפה.
