אני כותב את השורות הללו בעצב. כמי שהיה צעיר מדי בשביל להבין את מלוא הגדולה של "המופע של שאפל", הקאמבק של דייב בסוף 2016 אחרי יותר מעשור מחוץ לאור הזרקורים היה דבר עצום בשבילי. שלושה ספיישלים מהטובים בהיסטוריה ועוד אחד סביר תוך שנה, בתוספת התפוצצות פרשת האוננות של לואי סי. קיי. – הזניקו את שאפל ישירות אל כס המלכות של הסטנדאפ והפכו אותו לאחד המועמדים המובילים בדיוני "הכי טוב בכל הזמנים". והנה אנחנו כאן, שבוע אחרי הופעת SNL פושרת שנייה רצף, כשנה לאחר היצירה הגרועה ביותר שלו מזה 25 שנה וכשהוא בוחר לעשות את אחד משני הדברים שיכולים לגמור לסלב את הקריירה בארה"ב – ללכת נגד ישראל והיהודים.
כשסטנדאפיסט מגיע לתהילה האבסולוטית שיותר מתאימה לכוכבי פופ מאשר לאנשים שמרוויחים את כספם מבדיחות, להרבה מאוד מהם קורים שני דברים: הם חושבים שכל מה שהם יגידו יהיה מצחיק והם הופכים מקומיקאים לפילוסופים שמרצים לקהל איך נכון לחשוב ולחיות את חייהם. ראינו את התופעה הזאת אצל ג'ורג' קרלין, ביל קוסבי וסיינפלד, בהמשך אצל ביל מאהר, ג'ון סטיוארט וסי. קיי. וכעת אצל החכמים הגדולים ריקי ג'רוויס וגיבורנו דייב שאפל – אותו המוח שאחראי לסרט Half Baked.
הקאמבק של דייב היה בתזמון המושלם. ערבוב של הציפייה הגדולה מצד הקהל אחרי היעלמות מפוארת שלו, רעב גדול להוכיח שהוא הטוב מכולם, כאשר יותר משלושה עשורים של קריירה מאחוריו בשלב זה, למרות היותו רק בן 43, והפריחה של נטפליקס – שרכשו משאפל שישה ספיישלים תמורת 20 מיליון דולר עבור כל אחד מהם, תשעה ימים לאחר שראו אותו מנחה בפעם הראשונה את SNL, מיד לאחר בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב בנובמבר 2016.
את שנת 2017 הוא סיים עם עוד ספיישל לא רע, על אף שכלל יותר שתיקות ודולרים לכיסו מאשר בדיחות, וגם עם הבשורה שחברו הקרוב סי. קיי. שהיה הקומיקאי המוערך ביותר בשנתיים-שלוש לפני כן, אונן את עצמו לדעת ולא יהווה איום על הכתר בזמן הקרוב. חשוב מכך, שאפל הציג מחדש לעולם את הכישרון הקומי המבריק שלו, כשהוא ניגש לנושאים שנויים במחלוקת באומץ ויוצא מהצד השני מלווה בצחוק מחריש אוזניים. הכריזמה שלו כבשה את הבמות והמסכים ונראה היה שהזמן מחוץ לאורות התהילה הוסיף לו פן נוסף – חכמת חיים, בגרות ופיקחות שאפשרו לו לראות ולהראות את המורכבות של סיטואציות שונות ולגלות חמלה ואמפתיה כלפי כלל המעורבים בסוגיות קשות לדיון. הוא הפגין ידע בניואנסים של אירועים היסטוריים חשובים, אך מורכבים. מעבר לכך, שאפל נראה כמי שנהנה להיות הוא ולא מתלונן על מחירי התהילה והמקצוע.
ב-2018 שאפל הגיע למסך הגדול עם אחד התפקידים הראשיים ב"כוכב נולד" של בראדלי קופר. שנה לאחר מכן הוא כבר קיבל את פרס מארק טווין וסיפק עוד ספיישל לפנתיאון. עם פרוץ הקורונה ב-2020, הוא שחרר חצי ספיישל ביוטיוב כתגובה לרצח של ג'ורג' פלויד, ערך הופעות בחווה שלו באוהיו בהשתתפות עשרות קומיקאים בכירים ובפעם השנייה הנחה את SNL, בהצלחה רבה.
ב-2021 שאפל הוציא, לטעמי, את הספיישל הטוב ביותר שלו בקריירה, The Closer, כשמו הוא – האחרון בעסקה שלו עם נטפליקס. בספיישל הזה דייב גם ריסק את כל מבקריו בגין הבדיחות שלו על טרנסג'נדרים, כאשר סיפר על חברתו דפני דורמן – סטנדאפיסטית טרנסית לה הוא עזר להשיק את הקריירה שלה ואשר שמה קץ לחייה בעקבות התגובות שקיבלה מהקהילה הטרנסית לאחר שהביעה תמיכה בשאפל על רקע האשמות בהיותו טרנספוב. שאפל אף הקים קרן קולג' עבור בתה של דורמן. באופן סמלי, יכול מאוד להיות שה-Closer הוא גם הספיישל שסגר את פרק השיא בקריירה של שאפל, כי מאז – העניינים החלו להתדרדר.
זה החל עם סרט דוקו שיצא בסוף 2021 וסיקר את אותן ההופעות בחווה שלו באוהיו בפרוץ הקורונה. כשקומיקאי עושה סרט תיעודי על עצמו…זה אומר שהאגו שלו דורש בדיקה בהולה. ב-2022 שאפל הותקף בזמן שהופיע על הבמה, חודש וחצי בלבד לאחר סערת הסטירה של וויל סמית' לכריס רוק – מתנה משמיים עבור כל קומיקאי, כאשר רוק במקרה גם היה באותה ההופעה של דייב ועלה על הבמה מיד עם השתלטות על התוקף.
בסוף 2022 שאפל הנחה בפעם השלישית את SNL והפעם ראינו שינוי. התוכנית שודרה זמן לא רב לאחר שקניה ווסט איבד את זה והחל לטנף על יהודים, לשבח את היטלר ולהסתובב עם אנשים מפוקפקים מהימין הקיצוני בעודו לובש גרביון על הפנים. כזכור, הדבר הוביל לגל של תקריות אנטישמיות ברחבי ארה"ב. כמעריץ של דייב, ציפיתי א' לצחוק עד דמעות, ב' לקבל עוד איזו פרספקטיבה שלא חשבתי עליה מבית היוצר של שאפל, אבל…דייב פתאום היה אחר.
המונולוג שלו הרגיש יותר כמו הרצאה מאשר קומדיה, ואותה ההרצאה עסקה יותר בכמה זה לא בסדר שמי שמתנהג באופן אנטישמי נענש קשות, מאשר בגינוי אמירותיו של ווסט. מעבר להומור, גם האמפתיה, החמלה והבוגרות של שאפל היו נעדרים מהמונולוג הזה. "יש דבר אחד שאתה לא עושה בהוליווד – וזה להשתמש במילה היהודים". המשפט הזה פתאום עורר אצלי תחושה אחרת שקיבלתי משאפל, שלא הייתי רגיל אליה – של זדון.
שנה לאחר מכן, שאפל הוציא את הספיישל The Dreamer, העבודה הכי גרועה שלו על פי IMDB מאז הסרט Half Baked, אותו כתב וכיכב בו בתפקיד הראשי. שעה של הרצאה בכיינית על ביקורות שספג בעקבות הבדיחות שלו ותלונות על כמה זה מבאס להיות מפורסם, בתוספת עוד בדיחות טרנסים ממוחזרות וחלשות ובדיחות על נכים ברמת של כיתה ג' בשביל לאזן. את המתנה שהוא קיבל בדמות התקיפה חודש וחצי לאחר הסטירה לכריס רוק – הוא בזבז על סיפור טרחני ומשעמם. זה לא היה טוב ולראשונה הספיישל שלו לא הועמד לשום פרס.
בדיחה לא מספרים פעמיים. ההשלכות של אותו הספיישל הן שבמשך שנתיים-שלוש שאפל מסתובב ומסריח את הבמות עם החומר החלש הזה. זה לא כמו אצל להקת רוק שהוציאה אלבום רע, אבל יכולה לנגן את הלהיטים שלה מהאלבום הראשון בכל הופעה עד סוף חייה לעיניי קהל מתלהב. מאז הספיישל הכושל שאפל נמצא בכותרות בעיקר בשל אמירות כי ישראל מבצעת רצח עם ושהממשל האמריקאי צריך לעשות יותר מאמצים כנגד אנטישמיות – כדי שיהודי ארה"ב לא יעמדו אוטומטית לצד ישראל בכל הסוגיות (מה?).
והנה הגענו לשבוע שעבר. שוב SNL, שוב אחרי שדונלד טראמפ נבחר לנשיא ארצות הברית, שוב הזדמנות עבור שאפל להראות כמה הוא גדול – אחרי שלוש שנים של ירידה בקריירה. ובכן, השלוש שנים הללו התנקזו אל תוך מונולוג באורך 17 דקות של עוד בכי על חיי התהילה והביקורות שהוא סופג, בתוספת עוד מסרים נגד ישראל, מלאים בבורות שפעם לא אפיינה אותו. על רקע מותו של נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר, שאפל סיפר על תמונה ש"ריגשה אותו עד דמעות" – של קרטר מסייר בשטחי הרשות הפלסטינית, על אף שחיילי צה"ל אמרו לו שמסוכן שם. דייב אמר כי הוא "לא יודע אם קרטר היה נשיא טוב, אבל הוא היה אדם טוב" וסיים עם פנייה אל הנשיא טראמפ שיגלה אמפתיה כלפי הפלסטינים.
blockquote class="twitter-tweet" data-media-max-width="560">
Dave Chappelle speaks up for Palestine and sends a message to Donald Trump on SNL
He introduced the subject through talking about Jimmy Carter’s legacy on the issue. pic.twitter.com/D7WHi8LBw8
— Robert Inlakesh (@falasteen47) January 19, 2025
מה ששאפל לא יודע, הוא שבאותו הביקור של הנשיא הכי אנטי-ישראלי על גבול האנטישמי בהיסטוריה, ג'ימי קרטר, בשטחי רש"פ בשנת 2015, הוא גם ביקר בקיבוץ ניר עם בעוטף עזה. הוא ישב שם מול תושבי הקיבוץ שסיפרו לו על החיים בצל האיומים מרצועת עזה, ביטל לחלוטין את מה שהם אמרו וסיפר להם שחאלד משעל הוא איש נהדר ששואף לשלום ויש להכיר בחמאס כארגון לגיטימי.
מספר שעות לאחר המונולוג של שאפל – נכנסה לתוקף הפסקת האש ברצועת עזה ושלוש נשים ישראליות צעירות חזרו משבי חמאס בתמורה לעשרות רוצחים נתעבים, לאחר שהארגון הזה ביצע שואה בקיבוצי העוטף בשבת השחורה ההיא. קיבוץ ניר עם הוא מהיחידים שאליו המחבלים לא הצליחו לחדור, בזכות קרב הרואי בפיקודה של הרבש"צית ענבל ליברמן, שכנראה לא הקשיבה לקרטר. אזרח ישראלי אחד נחטף – סאמר פואד אל-טלאלקה, מוסלמי (כמו דייב שאפל) תושב חורה שעבד במדגרה של הקיבוץ. החיילים רומן גנדל ומתן אברג'יל שקפץ על רימון והציל את חייהם של שישה חיילים נוספים, נהרגו.
בדבר אחד שאפל חצי צודק. בתרבות הסלב האמריקאית, אם אתה מספיק גדול ויכול להרוויח כסף עבור הרבה אנשים, לא משנה כמה הסתבכת – אתה יכול להשתקם כמעט מכל דבר, חוץ משניים. אתה יכול לחזור אפילו משערוריות אונס ופדופיליה (צ'רלי צ'פלין, רומן פולנסקי, קובי בראיינט, מייק טייסון, מייקל ג'קסון ועוד חלאות) ואף מרצח במקרים מסוימים (או. ג'יי. סימפסון, הראפר דה-בייבי), אך יש שני דברים מהם אי אפשר לחזור, או לפחות לחזור אפילו קרוב למה שהיית – אמירת ה-N Word וללכת נגד היהודים. קמצוץ דוגמאות: מל גיבסון, פאולה דין, קניה ווסט, מייקל ריצ'רדס.
הקריירה של שאפל מתדרדרת בשני מסלולים במקביל. הראשון: האיש הרבה פחות מצחיק לאחרונה. הוא הפך לפרימדונה מלא בעצמו עם אגו נפוח, שלא משקיע מחשבה רבה בבדיחות שלו והתנתק מהעם. השני: כרגע הוא הולך יותר נגד ישראל, מאשר נגד היהודים, אבל מרגיש לי שהאמירה האנטישמית מפיו שתגמור לו את הקריירה – נמצאת ממש מעבר לפינה. השילוב הקטלני של שני הדברים, עלול להוביל להיעלמות נוספת של שאפל מאור הזרקורים – והפעם לתמיד.
