"זה אירוע חדש ולא שגרתי לחלוטין", מסבירה ד"ר הגר מזרחי, ראש חטיבת הרפואה במשרד הבריאות ומנהלת מבצע השבת השבים מטעם מערכת הבריאות. כידוע, ישראל לא התמודדה מעולם עד 7 באוקטובר 2023 עם אירוע של חטיפת מאות מאזרחיה ומחייליה. המצב חסר התקדים הביא להיערכות מיוחדת, ראשונה מסוגה, ובמסגרתה, בין השאר, נכתבו על ידי משרד הבריאות, משרד הביטחון ומנהלת החטופים, הנעדרים והשבים פרוטוקולים לקליטת החטופים החוזרים.
“כשבאים לכתוב פרוטוקול כזה, מנסים לראות מה יש בספרות העולמית בעניין אזרחים שבויים", מסבירה ד"ר מזרחי, שמנהלת את ניסוח הפרוטוקול מטעם משרד הבריאות. "יש שם פרוטוקולים, אבל הם מתייחסים בעיקר לבני אדם בודדים, שנשבו במקומות אחרים בעולם. בנוסף לבדיקה בספרות המקצועית, אנחנו מנסים להבין מהם הצרכים הפוטנציאליים במקרה הספציפי. מבצע ההשבה הקודם, בנובמבר 23’, היה סביב 54 ימים של שבי. ואין דין 54 ימים כדין שנה וארבעה חודשים, בהיבטים הרפואיים הגופניים וגם הנפשיים. הפרוטוקול מותאם למצב הבריאותי של השבים, וכשמדובר בחולה כרוני, אין דין חולה שלא מטופל חודשיים כדין חולה שלא מטופל שנה וארבעה חודשים. מעל הכל, אנחנו כל הזמן בתהליך למידה, החל מהפרוטוקול הראשוני, שהכנו בתחילת המלחמה. לפני מבצע השבת החטופים בנובמבר־דצמבר 23' היו כמה אנשים שחזרו לארץ ואני שוחחתי איתם ועם בני המשפחה שלהם ומזה למדתי כל מיני דברים".
למשל?
“למשל, חשבנו בהתחלה שככל שנחזיר את השבים מהר יותר לבתים ולמקומות המוכרים להם, זה יהיה הדבר הנכון. ואז למדתי מאחת השבות שהשחרור מבית החולים היה מוקדם מדי, וכי היא הייתה מעדיפה להשתחרר מאוחר יותר. היא סיפרה שגם כשיצאה מבית החולים, המחשבות שלה עדיין היו בעזה, וכשהגיעו חברים ובני משפחה לבקר, זה היה לה עמוס מאוד. למדנו שלשלוח אנשים הביתה מהר זה לא מיטבי. צריך לתת להם את האפשרות לעכל את מה שהם עברו ולבחור את צעדיהם. צריך להכין אותם לקראת השחרור ולקראת אירועים שעלולים לקרות להם. הדברים האלה מוטמעים לאורך תקופה בפרוטוקולים השונים לקליטת החטופים. הפרוטוקולים מדברים היום על שחרור של השבים והשבות מבית החולים לבתיהם אחרי ארבעה ימים. זה הזמן שנדרש להשלמות ולבירורים".
לאט ובהדרגתיות
על פי פרוטוקול משרד הבריאות, בתי החולים הערוכים לקליטת השבים הם איכילוב, בילינסון, שיבא, אסף הרופא, וגם סורוקה וברזילי, שנמצאים בכוננות לקבלת מקרים דחופים. כל חטוף וחטופה שחוזרים עוברים בדיקה ראשונית בהגיעם לבית החולים, בליווי אחד מבני המשפחה לפחות, או מלווה אחר שרצוי על ידי הנבדק. בדיקה משלימה תיעשה לאחר המפגש עם המשפחה ובתיאום עם גורמי הביטחון המלווים.
השבים עוברים הערכה פסיכיאטרית בתוך יממה. הפסיכיאטר בבית החולים אמון על הניהול הקליני של היבטי בריאות הנפש, ובכלל זה תצפית וייעוץ לצוות המטפל והתמיכה הנדרשת בשב או במשפחתו. העובדים הסוציאליים בבתי החולים מלווים את הטיפול בשבים וגם מנהלים שיחות עם השבים ועם בני משפחותיהם, להתרשמות נוספת מהמצב הנפשי. במקרה הצורך העובדת הסוציאלית תמליץ על התערבות נפשית מוקדמת או נוספת של פסיכיאטר או פסיכולוג. היא גם תסכם עם השב או השבה על גורם מקצועי שילווה אותם לאחר השחרור מבית החולים.
הטיפול בשבים מנוהל במתחם נפרד מאלה שבהם מטופלים כל שאר המטופלים בבית החולים, כולל חדר המיון. מספר השוהים במתחם השבים מצומצם ככל האפשר, וחסום להגעת מבקרים ועיתונאים, מלבד משפחות השבים, גורמי הרפואה המטפלים, גורמי משרד הבריאות, נציגי מנהלת החטופים וגורמי הביטחון המלווים. לפי הפרוטוקול, יש להדריך את משפחות השבים ואורחיהם כי צילום במתחם והעלאת חומרים למדיה חברתית עלולים לפגוע בשבים. לאחר סיום הבירור והטיפול בבית החולים מתקבלת החלטה – ספציפית לכל שב או שבה – בעניין המשך האשפוז או שחרור והשלמת המענה הרפואי בקהילה.
“אחרי שאנחנו מוודאים בבדיקה הראשונית שמצבם אינו מסכן חיים, אנחנו מאפשרים את הדבר המשמעותי ביותר – פגישתם עם בני משפחתם והיקרים והיקרות להם", מבהירה ד"ר מזרחי. “לאט, בהדרגתיות, בהתאם לצורכי השבים, אנחנו משלימים בדיקות רפואיות ומתחילים לתת מענה נפשי. אנחנו שמים דגש מוקפד על הפרטיות של השבים ומשפחותיהם וגם על החסינות הרפואית שלהם. אנחנו גם מבקשים מהציבור לשמור על הפרטיות של השבים ולא לדון ברשתות החברתיות בכל מיני שמועות שצצות בעניינם".
ד"ר מזרחי מדגישה שקליטת השבים בבתי החולים היא רק צעד ראשון: “הקליטה בהמשך, חיילים בידי משרד הביטחון ואזרחים בקהילה, פועלת גם היא לפי מנגנון שכולל קשר מיידי עם בתי החולים וקופות החולים. אנחנו תופרים כל מקרה לפי סיפורו של השב, ובעזרת מנהלת החטופים, הנעדרים והשבים של הממשלה אנחנו מוודאים שגם משפחות השבים מקבלות מענה מיטבי".
בפעימה הנוכחית, בחודש האחרון, הפרוטוקול משתנה משבוע לשבוע?
“התנאים שבהם הוחזקו החטופים שונים מאדם לאדם, וכמובן יש הבדלים שונים בין האנשים עצמם. אדם מעל גיל 65 שיש לו מחלות רקע אינו דומה לצעיר בריא. לכן בכל פעם עלינו להתאים ולדייק את הדברים. אני מקיימת פעם בשבוע שיחה עם המנהלים הרפואיים במתחמי השבים, ויש לנו למידה והבנה של דברים, מבדיקות מעבדה ומנתונים אחרים. אנחנו לומדים את כל המורכבויות ומעדכנים לפי זה את הפרוטוקול".
בנוגע לציבור הרחב, במשרד הבריאות מבקשים גם להדגיש כי יש להפחית את חשיפתם של ילדים לסרטונים המתועבים שמפיץ חמאס לפני שחרור החטופים.
מעטפת ראויה
עו"ד יגאל כוחלני, פדוי שבי ממלחמת יום הכיפורים וראש עמותת “ערים בלילה" המייצגת פדויי שבי, הוא אחד מחברי ועדת ההיגוי של מנהלת החטופים, הנעדרים והשבים, ששותפה לניסוח הפרוטוקול לקליטת השבים.
“בכל הפרוטוקולים שאני רואה, ואני מקווה שייושמו כמו שצריך, אני מעריך שיצרו את המעטפת הראויה לפדויי השבי", הוא אומר. “אני והחבר’ה שלי, שנלחמנו במלחמת יום הכיפורים וחזרנו מהשבי, נאבקנו במשך 50 שנה מול המוסדות, במשפטים ובהפגנות, בבכי, ביזע ובדמעות, כדי להכריח את משרד הביטחון ואת משרד הבריאות להכיר בפדויי השבי ובכך שמגיעה להם התייחסות אחרת בחוק. שתבין, ב־7 באוקטובר 2023 היינו עדיין בבג"ץ מול משרד הביטחון על קבלת הזכויות של פדויי השבי. עד ‘חרבות ברזל’ הפרוטוקול לא היה מגובש כמו שצריך, ואנחנו דרשנו הכרה רפואית בפדויי השבי ופיצוי כספי. חודשיים לפני פרוץ המלחמה משרד הביטחון הסכים להכיר בחוק האמריקאי לפדויי השבי, ונשארנו עם הבג"ץ בעניין התגמול הכספי. אבל אחרי 7 באוקטובר, החטופים שחוזרים מקבלים את כל מה שנאבקנו למענו. בתקופה שלנו זרקו אותנו לכל הרוחות ולא הכירו בנו. היום מכירים בפדויי השבי. ככה צריך להיות, ככה צריך לקלוט שבוי".
ספר על מה שאתם עושים במנהלת החטופים, הנעדרים והשבים.
“אנחנו בונים מערכת ומעטפת כדי שלשב יהיה תגמול כספי מסוים, כדי לוודא שהוא לא יתמוטט כלכלית בעוד שנה־שנתיים, שיוכל להיות עם הראש מעל המים. אנחנו בונים מערכת רפואית כדי שהשב יתקבל בבית החולים במסלול ייעודי לו, דואגים שהביטוח הלאומי יכיר בו וייתן לו את כל הזכויות. אנחנו דואגים גם לטיפול במשפחות של השבים, גם הן צריכות לקבל מענה כלכלי. אז אנחנו מחליטים עד איזה מעגל משפחתי מגיע פיצוי".
