דיר אל-בלח, רצועת עזה (AP) – נבילה חמאדה ילדה תאומים בעזה בתחילת המלחמה, בבית חולים מסריח מגופות רקובות ומלא בעקורים. כשכוחות ישראליים איימו על בית החולים, היא ובעלה ברחו עם אחד מהתינוקות בלבד, שכן הצוות הרפואי אמר שהשני חלש מכדי לעזוב. מיד אחרי, כוחות ישראליים פשטו על בית החולים, הגדולה בעזה, והיא לא ראתה את הילד שוב.
הטראומה של אובדן תאום אחד הותירה את חמאדה בת ה-40 כל כך מפחדת לאבד את השני, עד שהיא הפכה קפואה ולא הייתה מצוידת להתמודד עם נטל ההישרדות היומיומי.
"אני לא מסוגלת לטפל בילדים האחרים, הגדולים שלי או לתת להם את האהבה שהם צריכים", אמרה.
היא בין מאות אלפי פלסטינים הנאבקים בבריאות הנפש לאחר תשעה חודשי מלחמה. הטראומה הייתה בלתי פוסקת. הם סבלו את הרג בני משפחה וחברים בהפצצות ישראליות. הם נפצעו או מעוותים. הם התגודדו בבתים או באוהלים בזמן שהלחימה השתוללה ונמלטה שוב ושובללא מקום בטוח להתאושש בו.
חרדה, פחד, דיכאון, חוסר שינה, כעס ותוקפנות נפוצים, אמרו מומחים ומתרגלים ל-Associated Press. ילדים הם הכי פגיעים, במיוחד בגלל שהורים רבים בקושי יכולים להחזיק את עצמם ביחד.
יש מעט משאבים לעזור לפלסטינים לעבד את מה שעובר עליהם. מטפלים בבריאות הנפש אומרים שהמהומה והמספר המוחץ של אנשים שעברו טראומה מגבילים את יכולתם לספק תמיכה אמיתית. אז הם מציעים סוג של "עזרה ראשונה פסיכולוגית" כדי להפחית את התסמינים הגרועים ביותר.
"יש כ-1.2 מיליון ילדים שזקוקים לבריאות הנפש ולתמיכה פסיכו-סוציאלית. זה בעצם אומר כמעט כל ילדי עזה", אמרה אולריקה ג'וליה וונדט, מתאמת חירום להגנה על ילדים בוועדת ההצלה הבינלאומית. וונדט מבקר בעזה מאז תחילת המלחמה.
היא אמרה שתכנות פשוטות, כמו זמן משחק ושיעורי אמנות, יכולים לעשות את ההבדל: "המטרה היא להראות להם שלא רק דברים רעים קורים".
עקירה חוזרת מרכיבה טראומה: על פי ההערכות 1.9 מיליון מתוך 2.3 מיליון תושבי עזה גורשו מבתיהם. רובם גרים ב מחנות אוהלים עלובים ונאבקים למצוא מזון ומים.
ניצולים רבים מהפיגוע ב-7 באוקטובר של חמאס בדרום ישראל שהזירז את המלחמה בעזה נושאים גם הם צלקות של טראומה. מחפשים דרכים לרפא. החמושים הרגו יותר מ-1,200 ישראלים ולקחו כ-250 בני ערובה.
במחסה ליד העיר חאן יונס שבדרום המדינה, אמר ג'האד אל חמס כי איבד את עינו הימנית ואת אצבעותיו על ידו הימנית כאשר הרים את מה שלדעתו היה קופסת אוכל. זה היה מטען שלא התפוצץ שהתפוצץ. ילדיו כמעט נפגעו.
מאז, הוא חווה חוסר שינה וחוסר התמצאות. "אני בוכה בכל פעם שאני מסתכל על עצמי ורואה מה הפכתי", אמר.
הוא הגיע לאחת מיוזמות בריאות הנפש הבודדות בעזה, המנוהלת על ידי סוכנות האו"ם לפליטים פלסטינים, המכונה אונר"א.
פואד חמאד, מפקח על בריאות הנפש של אונר"א, אמר שהם נתקלים בדרך כלל ב-10 עד 15 מבוגרים ביום במקלטים בחאן יונס עם הפרעות אכילה ושינה, זעם קיצוני ובעיות אחרות.
מחמוד ריהן ראה את משפחתו מרוסקת. תקיפה ישראלית הרגה את בנו ובתו הצעירים. רגלה של אשתו נקטעה. כעת הוא מבודד את עצמו בתוך האוהל שלו וישן רוב היום. הוא כמעט לא מדבר עם אף אחד.
הוא אמר שהוא לא יודע איך לבטא את מה שקורה לו. הוא רועד. הוא מזיע. "בכיתי ולא מרגיש שום דבר מלבד כובד בלב שלי."
קרוב משפחה, עבדול-רחמן ריחאן, איבד את אביו, שני אחיו וארבעה בני דודים בשביתה. עכשיו כשהוא שומע הפצצה, הוא רועד ומסתחרר, הלב שלו דופק. "אני מרגיש כאילו אני בסיוט, מחכה שאלוהים יעיר אותי", אמר הצעיר בן ה-20.
עבור ילדים, המחיר הנפשי של מלחמה יכול להשפיע לטווח ארוך על ההתפתחות, אמר וונדט. לילדים בעזה יש סיוטים ומרטיבים את מיטותיהם בגלל מתח, רעש, צפיפות ושינויים מתמידים, אמרה.
נשווה נביל בדיר אל-בלח אמרה ששלושת ילדיה איבדו כל תחושת ביטחון. הגדול שלה בן 13 והקטן שלה בן 10.
"הם כבר לא יכלו לשלוט בפיפי שלהם, הם לועסים את הבגדים שלהם, הם צורחים והפכו לתוקפניים מילולית ופיזית", אמרה. "כשהבן שלי מואטז שומע מטוס או טנק, הוא מתחבא באוהל".
בעיירה המרכזית דיר אל-בלח, צוות פסיכו-סוציאלי של עמותת אל-מג'ד עובד עם עשרות ילדים, מלמד אותם כיצד להגיב למציאות המלחמה ונותן להם מקום לשחק.
"במקרה של שביתה, הם ממקמים את עצמם בתנוחת העובר ומחפשים בטיחות הרחק מבניינים או חלונות. אנחנו מציגים תרחישים, אבל כל דבר בעזה אפשרי", אמרה מנהלת הפרויקט ג'ורג'ט אל ח'טיב.
גם עבור מי שנמלט מעזה, השיעור הנפשי נותר גבוה.
מוחמד חליל, אשתו ושלושת ילדיהם נעקרו שבע פעמים לפני שהגיעו למצרים. אשתו וילדיו הגיעו בינואר והוא הצטרף אליהם במרץ. בתם בת ה-8 הייתה מתחבאת בשירותים במהלך הפגזות וירי, ואמרה, "אנחנו הולכים למות".
בנם בן ה-6 יכול היה לישון רק לאחר שאמו אמרה לו שלמות כקדוש מעונה זו הזדמנות לפגוש את אלוהים ולבקש את הפירות והירקות שלא היו להם בעזה מוכת הרעב.
חליל נזכר באימתם כשנמלטו ברגל במורד "מסדרון בטוח" המיועד עם רובים ישראלים ירו בקרבת מקום.
גם לאחר הגעתם למצרים, הילדים מופנמים ומפוחדים, אמר חליל.
הם נרשמו ליוזמה חדשה בקהיר, שירותים פסיכולוגיים ואקדמיים לפלסטינים, המציעה מפגשי טיפול באמנות ומשחק ושיעורי מתמטיקה, שפה וחינוך גופני.
"ראינו צורך בילדים האלה שראו יותר זוועה ממה שכל אחד מאיתנו יראה אי פעם", אמרה מייסדה, הפסיכולוגית רימה בלשה.
בטיול לאחרונה, היא נזכרה, תאומים בני 5 מעזה ששיחקו ולפתע קפאו כששמעו מסוקים.
"זה מטוס קרב ישראלי?" הם שאלו. היא הסבירה שזה מטוס מצרי.
"אז המצרים אוהבים אותנו?" הם שאלו. "כן," היא הרגיעה אותם. הם עזבו את עזה, אבל עזה לא עזבה אותם.
יש תקווה שילדים שעברו טראומה מהמלחמה יוכלו לרפא, אבל יש להם דרך ארוכה לעבור, אמר בלשה.
"לא הייתי אומר 'מתאושש' אבל אני בהחלט רואה עדויות שמתחילות להחלים. אולי לעולם לא יתאוששו לגמרי מהטראומה שעברו, אבל אנחנו עובדים כעת על התמודדות עם אובדן ואבל", אמרה. "זה תהליך ארוך."
___
הכותבים של Associated Press ג'וליה פרנקל בירושלים וכרים צ'הייב מביירות תרמו לדו"ח זה.
___
מצא עוד סיקור של AP ב https://apnews.com/hub/israel-hamas-war
