האם הם החיילים הרגלים של "ארגון טרור" (Business Insider) או של "כוח השלטון ברצועת עזה" (הניו יורק טיימס)?
מילים חשובות, במיוחד לארגוני חדשות שמנסים לשמור על דיוק וחוסר משוא פנים ברגעים של תשוקה וחוסר ודאות. מילה שנבחרה בצורה גרועה בחשבון תקשורת – במיוחד במהלך סכסוך עקוב מדם שבו מעורבים ישראלים ופלסטינים – עלולה לעורר גינויים מהירים מהקוראים, המאזינים והצופים.
כסגנית נשיאת התקנים ב-Associated Press, אמנדה בארט יושבת בחזית הוויכוחים על ניסוח הוגן וניטרלי בתוך ארגון החדשות שלה ובין היתר. בארט מוביל את הצוות העורך ספר הסגנונות של AP, שעליו מסתמכים אינספור כלי חדשות לצורך מינוח עקבי בדיווח שלהם. מאז תחילת המלחמה, בארט והצוות שלה דיווחו על שיחות ומיילים מכתבים ועורכיים לגבי אופן העיבוד של היבטים שונים של הסכסוך.
"טרוריסט" לעומת "מיליטנטי" עולה הרבה, אומר בארט. (ה-AP Stylebook מייעץ נגד "טרוריסט", ורואה אותו "פוליטי" ויושם באופן לא עקבי, למרות שממשלת ארה"ב הגדיר את חמאס כארגון טרור ב-1997.) "כיבוש" הוא גם בעייתי, מציע בארט; בעוד שישראל שולטת ברוב הגבולות והתשתיות של עזה, היא הסיגה את חייליה והתנחלויותיה בשנת 2005. כחלופה, בארט ממליץ לתאר את המצב במקום לתייג אותו.
סוגיה נוספת: האם הודעת ישראל כי תושבי צפון עזה עוברים דרומה הייתה צו "פינוי" או, כפי שחלקם טענו, "טיהור אתני"? (הראשון, על פי AP Stylebook).
חלק מהעיתונאים אפילו לא בטוחים איך להתייחס לאלימות. האם זו "מלחמה" או רק "קונפליקט"? ומי הם היריבים: ישראל ועזה, ישראל וחמאס, או ישראל ופלסטינים? בארט מכיר בכך שלכל בנייה יש משמעות ונקודת מבט שונה במקצת, בהתחשב בכך שהלוחמים יוצאים מעבר לחמאס וכוללים קבוצות כמו הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. למען הפרוטוקול, ספר הסגנון של AP נותן את ברכתו ל"מלחמה האחרונה בין ישראל לחמאס" או פשוט "מלחמת ישראל-חמאס", עם אותיות W קטנות.
"אנחנו מאוד מאוד עסוקים בניסיון למצוא את הדרך הטובה ביותר קדימה", אומר בארט.
לארגוני חדשות אחרים יש מדריכי סגנון משלהם המותאמים לקונפליקט הנוכחי. דלפק התקנים של הוושינגטון פוסט קבע בשבוע שעבר שניתן לכנות את המתקפה של חמאס "טרור", באופן אידיאלי בהקשר של ציטוט של אדם פרטי. "במקרים הנדירים שבהם היינו משתמשים בו ללא ייחוס, אנו דורשים אישור ממנהל מחלקה" או סגן עורך מנהל, נכתב בהנחיית הפוסט.
כמו כן יצא, לפי הפוסט: כינה את ההשתוללות הראשונית של חמאס "פלישה".
התיאור המועדף: "מתקפה" או "פלישה".
נושאים חברתיים עם כפתורים חמים אחרים, כגון הפלה, דרג דיונים דומים בתוך חדרי חדשות. האם זה "פרו-חיים" או "פרו-בחירה"? "עובר" או "ילד שטרם נולד"?
עוד לפני כהונתו כנשיא, דונאלד טראמפ עורר דיון נוסף של אוצר המילים: האם הוא מפיץ "שקרים", "הצהרות מוטעות" או סתם "שקרים"?
דבר שלישי: מתי זה הוגן לתייג אמירה של מישהו כ"גזענית"?
זהו פעולת איזון בין חתירה לדיוק לבין הדלקת מצב הפכפך. משתמשי X (לשעבר טוויטר) הגיבו ביום חמישי בזעם כאשר כיתוב תמונה ב-The Post אמר כי חמאס "עצר" את ילדיה של אישה ישראלית המופיעה בכתבה חדשותית. העורכים הסכימו במהירות שזו בחירה מופרכת של מילים ושינו את הכיתוב ל"נלקח כבן ערובה".
קבוצת כלב שמירה פרו-ישראלית, הוועדה לדיוק בדיווח וניתוח במזרח התיכון, הדגימה עיתונאים במהלך השבועיים האחרונים. הוועדה מתח ביקורת על שרה יאסין, עורך ראשי של הלוס אנג'לס טיימס, על פרסום מחדש של ציוצים שהשתמשו במונחים "רצח עם" ו"טיהור אתני" כדי לתאר את התגובה הצבאית של ישראל לחמאס. דובר טיימס הגן על יאסין ואמר: "שיתוף הפוסטים או התוכן של אחרים אינו שווה תמיכה לכך".
ה-BBC, בינתיים, אמר שהוא פתח בחקירה של שישה עיתונאים בשירות בשפה הערבית, שקבוצת כלב השמירה מואשם בהטיה אנטי-ישראלית בין היתר על ציוצים המשווים בין חמושים של חמאס ללוחמי חופש.
הסערה התקשורתית הגדולה ביותר עד כה כרוכה בסיקור חדשותי של פיצוץ אדיר בבית חולים בעזה שהרג מספר לא ידוע של בני אדם השבוע. כמה ארגוני חדשות – רויטרס, Associated Press, MSNBC, Politico, הניו יורק טיימס, Axios – בתחילה ציין שהפיצוץ הגיע מתקיפה אווירית ישראלית. דיווחים אלה הסתמכו על הצהרות של משרד הבריאות של חמאס, מקור לאמינות מפוקפקת, ותרמו להפגנות אלימות רחובות ברחבי העולם הערבי.
אבל כמה שעות לאחר מכן גורמים ישראלים העלו ספקות לגבי סיבת הפיצוץ, והצביעו במקום זאת על רקטה שגויה שנורה מתוך עזה. זה נתמך בהצהרות של גורמים אמריקאים, כולל הנשיא ביידןופרסום סרטונים והקלטות אודיו התומכים בעמדה הישראלית.
הסיפור המתפתח עורר קצת עבודת רגליים לשונית מפוארת. הכותרת הראשונה של ה"ניו יורק טיימס" הכריזה: "התקיפה הישראלית הורגת מאות בבית החולים, אומרים הפלסטינים".
מאוחר יותר הגיעה גרסה שנייה: "לפחות 500 הרוגים בתקיפה בבית החולים בעזה, אומרים הפלסטינים".
לאחר מכן נוצרה בנייה ניטרלית יותר: "מאות הרוגים בפיצוץ בבית החולים בעזה, אומרים הפלסטינים".
בעוד שארגוני חדשות אחרים ביצעו שינויים דומים, מעטים פרסמו תיקונים או הכירו באופי המפוקפק של הסיפורים הראשוניים שלהם.
"במהלך כל אירוע חדשותי, אנו מדווחים על מה שאנו יודעים כפי שאנו לומדים זאת", אומר דובר הניו יורק טיימס צ'רלי סטדלנדר. "אנחנו מקפידים על מה שאנחנו מפרסמים, מציינים במפורש מקורות ומציינים מתי ידיעה מתפרסמת וצפויה להתעדכן. וככל שהעובדות בשטח מתבהרות יותר, אנחנו ממשיכים לדווח".
גם ימים לאחר הפיצוץ והשאלות על מקורו, הכותרות המשיכו לתאר את זה כ"שביתה", מילה שמעבירה תכנון וכוונה, שאף אחת מהן לא הוקמה.
"לְהַכּוֹת"? "פיצוץ"? או סתם תאונה מחרידה בתוך אלימות רחבה יותר? בהקשר כה מסוכן ועמוס, דיוק הוא מעלה, הכרח ואתגר.
