דרך עפר מאובקת מובילה ממושב היוגב שבעמק יזרעאל אל עין עדעד – אחד המעיינות המסתוריים והפחות מוכרים באזור. בעקבות תלונות של מטיילים שהגיעו למערכת ynet על אי שביעות רצון מתוצאות השיפוץ המסיבי שעבר המעיין, החלטנו לצאת לשטח, לטבול ולבדוק מקרוב.
אסף קמר בעין עדעד
(צילום: אסף קמר, צילום רחפן: איתי פולק)
ברוב עוונותיי, לא הכרתי את עין עדעד לפני השיפוץ. מתחקיר קצר עלה הרושם שמדובר במקום סודי כמעט, מוכר לעומק רק למעגל סגור של מקומיים. לאחר נסיעת שטח קצרה, חנינו בכניסה לחורשה מטופחת שבה מסתתרת הנביעה. שלט ישן, שהתחבא בתוך הצמחייה, סיפק מידע בסיסי:
"עין עדעד הוא מעיין שופע, שספיקתו כ-20 מ"ק בשעה. המעיין שימש בעבר כמקור המים העיקרי של אנשי הכפר התרוכמני עיד אל-עוודיה. בשנת 1950 בנו מייסדי מושב היוגב במעיין בור שאיבה ועליו משאבה ומנוע דיזל. המים שימשו לחלקות המעובדות. מאוחר יותר נבנה המבנה הניצב כיום. הוא חובר לרשת החשמל ולצידו נחפרה בריכת אגירה בנפח 2,000 מ"ק. בשנת 1995 הונח קו המביא את מי המעיין גם אל המאגר של המושב, השוכן מדרום לכאן, ואל גת נחל קיני. פעולה זו הביאה לניצול מלא של המעיין. מליחות המים עומדת על כ־400 מיליגרם כלור לליטר, ועל כן מי המעיין משמשים רק להשקיית גידולים המתאימים לרמת מליחות בגובה זה".
אחיה מבקר בחריפות את השיפוץ שנעשה למעיין: "אולי פחדו שיקפצו, אז גמרו את העומק. בכל המעיין המשופץ המים מגיעים רק עד הברך, אי אפשר לשחות", הוא מתעצבן. "יצרו מעיין מלאכותי, יבש, בלי נשמה. פעם היינו קופצים לתוך עומק טוב – קיץ, שמש, רעש של מים וצחוק של ילדים. עכשיו? שקט, מים רדודים, והלב שלי ריק".
עבור מי שלא הכיר את עין עדעד המיתולוגי בימי גדולתו הפראית, לפני השיפוץ המדובר, קצת קשה להתחבר לאווירה המלנכולית. בכל זאת, מדובר במעיין יפה ומטופח, המשתרע על שטח גדול, עם מים זורמים וחנייה צמודה. ממש פוסטר אידילי לבילוי קיצי בעמק יזרעאל.
אחיה, הבלוגר המעשי, פחות מתלהב. הוא מציע שאביע את דעתי המלומדת על השיפוץ, רק אחרי שאטבול במים. אחר כך הוא מצביע בצער לעבר המקום שבו שכנה פעם בריכה קסומה ופראית, מוקפת צמחי סוף: "פה הייתה הנקודה הכי עמוקה בנחל. לא פחדנו. ידענו איפה לקפוץ, מתי לקפוץ. היה בזה משהו אמיתי. מים חיים, נקיים, מלאי זרימה. מקום שבאת אליו וידעת שאתה הולך לצאת אחר כך אדם אחר – רגוע יותר, מחובר יותר. היום הכול נראה לי מהונדס מדי, מתויר מדי. זה כבר לא מעיין – זו מין בריכת נוי".
לדבריו, עין עדעד לא שימש רק כאתר טיול וקפיצות למים, אלא כמרחב חיים, קהילה שלמה של חובבי טבע שנהגו לפקוד את המקום, אך הפסיקו לבוא. "לפני השיפוץ באנו לפה המון. לכל פינה היה פה סיפור. היום אתה מסתובב, והכול מרגיש מתוכנן מדי. לא נשאר מקום לדמיון. זה כבר לא עין עדעד שאני הכרתי".
בלוגר הטיולים מצביע על הטיילת החדשה שנבנית צמוד לגדת הנחל ונאנח: "פעם זה היה מקום להתבודדות, להתקרבות. לא היה פה שילוט, לא היה תכנון, רק צל ועומק. עכשיו אתה מרגיש שאתה בתוך מסדרון מבוטן, עם בריכה שנראית כמו בריכה עירונית. אתה בא למקום כזה בשביל הטבע, לא בשביל עוד מיזם פיתוח. גם המים כבר לא נראים אותו דבר. פחות זרימה, פחות ברק. זה כבר לא המעיין החי שפעם היה פה. זה מעיין בלי דופק. וזה קשה לי לראות".
"אני לא נגד סדר, נגישות, תחזוקה. אני נגד שכחה, נגד מחיקה של האופי, של הרוח של המעיין. יש דרכים לשפץ בלי להרוג. פה זה לא גן ציבורי, זאת נביעה. זה מקום עם סיפור. אני לא נגד השיפוץ, אני בעד שימור הנשמה"
כשנשאל אם הוא מתנגד לשיפוץ מעיינות באופן כללי, הוא עונה בנחרצות: "ממש לא. אני לא נגד סדר, נגישות, תחזוקה. אני נגד שכחה, נגד מחיקה של האופי, של הרוח של המעיין. יש דרכים לשפץ בלי להרוג. פה זה לא גן ציבורי, זאת נביעה. זה מקום עם סיפור. אני לא נגד השיפוץ, אני בעד שימור הנשמה".
לדבריו, הדרך שבה בוצע השיפוץ מתעלמת מהשכבות הרגשיות והתרבותיות של המקום: "הביאו טרקטורים, שפכו בטון, סימנו שבילים, אבל שכחו לשאול את מי שמכיר את המעיין מבפנים. מי שטבל פה, מי שבכה פה, מי שהתפלל פה, אותנו אף אחד לא שאל".
עין עדעד ממוקם בקרבת צומת מגידו, כשעה וחצי מתל אביב. השיפוץ, בעלות של 800 אלף שקלים, בוצע על ידי המועצה האזורית עמק יזרעאל ורשות ניקוז ונחלים קישון, בשיתוף עם הקרן לשמירה על שטחים פתוחים וקהילת מושב היוגב.
הטרקטור הגדול חוזר לעבוד ולהרעיש: הוא חושף את הקרקע על גדת הנחל, עוקר עץ זקן, והגזע העתיק בוכה ומתפקע ברעש מטריד. אחיה, שזוכר כל עץ בנחל, מדבר על כאב עצום בתוך הלב: "המעיין הפך לפרויקט. הכול מתוכנן, מוגדר, מבוטן. ואנחנו רק רצינו להרגיש את המים הקרים, לשמוע את הציפורים. זה לא הרבה לבקש. זה טבע, לא מוזיאון".
10 צפייה בגלריה
הטרקטור ליד המעיין, עוקר עצים ומבצע את הפינישים של השיפוץ בקטע של הגישה למעיין
(צילום: אסף קמר)
במקרה (או שלא), נפלנו על אחד הימים הכי חמים של השנה. אני ספוג זיעה, מפנטז על סיום הריאיון המדכא וקפיצה למים הקרירים – בכל זאת, בשביל זה באתי. למרות הפסימיות באוויר וכל הזיכרונות הכואבים, אני מזמין את אחיה לטבול איתי בעין עדעד המשופץ, ולהפתעתי הוא מסרב: "מי שלא הכיר, ייהנה. מי שמכיר, סובל. ולצערי, אני מכיר טוב מדי. אפילו הילדים שלי לא רוצים לבוא לכאן יותר. המים מאוד רדודים. אי אפשר לשחות".
אופטימי, אני מתחיל את המשימה באזור הנביעה. יש שם חורשה יפהפייה עם צל, ושני צעירים חביבים עם פק"ל קפה ובוקסה שמנגנת על רבע כוח. לטענתם, מדובר ב"מעיין שווה ביותר, בייחוד בגלל הצל והניקיון. לא הכרנו את המעיין לפני השיפוץ, שמענו שהיו קפיצות. בלי קשר לפעם – אנחנו נהנים כאן היום. תראה איזה יפה פה, יער מהאגדות עם נחל שזורם באמצע. מה צריך יותר?".
"אני צועד בתוך הזרם, סוג של אימון כושר, ומחפש מקום קצת יותר עמוק מגובה הברכיים כדי לטבול את הראש. אני יוצא מהחורשה המוצלת והיפה אל מורד הנחל, החשוף מצמחייה. כאן השמש יוקדת, ורדידות המים ממשיכה לתסכל אותי. בכל מקום שבו אני מנסה את מזלי, המים לא עוברים את קו הברך"
ובאמת, מדובר בפנינת חן אמיתית. המים בנחל חמימים ומאוד רדודים. אני צועד בתוך הזרם, סוג של אימון כושר, ומחפש מקום קצת יותר עמוק מגובה הברכיים כדי לטבול את הראש. אני יוצא מהחורשה המוצלת והיפה אל מורד הנחל, החשוף מצמחייה. כאן השמש יוקדת, ורדידות המים ממשיכה לתסכל אותי. בכל מקום שבו אני מנסה את מזלי, המים לא עוברים את קו הברך.
הגוף כבר רותח מחום, ותשוקה למים הקרירים כמעט שמעבירה אותי על דעתי. אני מחליט לטבול כאן ועכשיו. נשכב בזהירות על אבנים חדות, שהחליפו את הבוץ הטבעי והמפנק שהיה כאן לפני השיפוץ, ובקושי מצליח לדחוף את הראש למים. ממש לא נוח ולא נעים, אפילו מעצבן. לשחות, כמובן, אי אפשר. כעיתונאי חוקר אני בכל זאת מנסה, וחוטף את כל האבנים מהקרקעית המשופצת בבטן. בקיצור, חשתי תסכול, אכזבה וגעגועים נוסטלגיים לבריכה העמוקה של עין עדעד, שמעולם לא הכרתי.
לסיכום: השיפוץ של עין עדעד הפך את הנחל הקטן והנסתר לפנינת חמד מאוד מפנקת למשפחות עם ילדים קטנים. גם מי שמחפש נגישות, נוחות, ואולי מקום שווה לפק"ל קפה – יתאהב במקום. חובבי השחייה, הקפיצות והטבילות האינטימיות בחיק הטבע, כנראה שהפסדתם את אחד המעיינות הכי שווים שהיו בישראל.
איך מגיעים: נוסעים מזרחה בכביש 65 מצומת מגידו לכיוון כביש הסרגל ועפולה. פנייה ראשונה ימינה לכיוון מושב היוגב. בקצה היישוב יש דרך עפר, ממשיכים בה עוד מספר דקות – עד שניתן לראות את המים והחורשה. או לכתוב בווייז עין עדעד.
אזהרה: בעין עדעד אין שירותי הצלה, והכניסה למים היא באחריות המתרחצים.
