מג'ד שחוד, בת 38 מחומס באב אל-סבא – חוגגת עם אחיינה מוחמד
איך היה היחס של המשטר לאנשים בחומס? זה היה אכזרי. אכזרי, אכזר, אכזרי. לא היה לנו חשמל, לא מים, לא אינטרנט, הכל היה בעיה.
אתמול חיכינו, מלאי תקווה, חיכינו לכם, ליום שבו סוריה באמת תוכל להפוך לסוריה. היום הוא יום של שמחה, זה כמו חלום.
החומס שלי, הנשמה שלי, החיים שלי הם חומס, סוריה היא חומס. אנחנו הילדים של המדינה הזאת, אנחנו אחד, אנחנו לא רוצים שאף אחד יפגע יותר.
אני חולם שאנחנו יכולים לחיות, כמו מדינות אחרות שהפילו את המשטרים שלהן, להיות ללא פחד, לא לפחד לדבר.
היום ברחובות ראיתי רק דמעות. דמעות, דמעות, דמעות. עכשיו אני רואה שסוריה היא באמת שלנו, עכשיו אני מרגיש שזו סוריה שלי וכשראיתי אותם אלוהים ישמור עליהם, כשראיתי אותם באים… הם נקמו באחי, דודי.
שניהם חסרים. דודי נעדר כבר 14 שנים, בגילו של בנו, הוא נעלם בדיוק כשהילד נולד.
הדוד השני שלי נהרג בדלת לביתו… היום אני מרגיש שנקמה לנו.
