המלך צ'ארלס השלישי מבריטניה הצהיר קבל עם ועדה על אהבתו לחצילים, שתוארה כעזה. על האהבה לחצילים בכל מתכון, ובמיוחד ב"באבא גאנוש, התוודה המלך צ'ארלס בביקור שערך לפני כשבועיים במסעדתו של השף יליד סוריה, עימאד אל-ארנב, בלונדון, כך דווח באל-ערבייה.
לרגל הגילוי המרגש: כל מה שיש לדעת על חצילים
לפי ד"ר מאיה רוזמן: "מבחנה תזונתית כדאי לדעת שאין לחציל הרבה יתרונות. אין בו הרבה סיבים, אין בו כמעט בכלל ויטמין C, אין בו ויטמין A, אין בו סידן, אין אבץ ואין הרבה מגנזיום. רק אשלגן יש. אז למה כדאי לצרוך אותו בדיאטה? בגלל שיש בו רק 24 קלוריות במאה גרם".
חגיגת חצילים: מתכון כזה עוד לא יצא לכם להכיר | פסקל פרץ-רובין
קליפת החציל:
לצבע הייחודי והעשיר של קליפת החציל אחראים אנתוציאנינים, בדומה לכרוב סגול ולבצל סגול. אנתוציאנינים הם נוגדי חמצון המגינים על התאים ומאיטים את הזדקנותם. מבין התרכובות הצמחיות הפעילות הם נחשבים כבעלי עוצמה גדולה במיוחד בהגנה על שלמות התאים. מחקרים מצביעים על כך שנאסונין, השייך לקבוצת האנתוציאנינים, הוא בעל יכולת הגנה על תאי המוח ומסייע להפחתה של רמות כולסטרול בדם. הנאסונין מצוי בקליפת החציל, וזו הסיבה לכך שמומלץ לאכול את הקליפה.
פרט לנוגדי החמצון, החציל מכיל ויטמינים מקבוצת B: 1B (תיאמין) ו־6B. הראשון משתתף בתהליכי הפקת אנרגיה בגוף, כדוריות דם ומערכות השרירים והעצבים, והשני חשוב לחילוף החומרים וחיוני לתפקוד כדוריות דם אדומות, מערכת העצבים והעור. נוסף על כך, החציל הוא בעל תכולה גבוהה של סיבים תזונתיים המסייעים לפעילות תקינה של מערכת העיכול.
משפחת הסולניים:
החצילים הם ממשפחת הירקות הסולניים וככאלה הם קרובי משפחה של תפוחי האדמה והעגבנייה. המשותף לירקות אלו הוא שהם מכילים אלקלואידים, שבמינונים גבוהים עלולים להיות רעילים. לאלקלואידים יש תפקיד חשוב בזמן התפתחות הצמח והוא ככל הנראה להגן עליו מפני בעלי חיים. זו הסיבה לכך שיש להיזהר מאכילת העלים או הפקעות של צמחים אלו, שבהם יש ריכוז גבוה של אלקלואידים. אלו יכולים לגרום לתסמינים קלים כגון צריבה בגרון, בחילות והקאות ובמקרים חמורים להפרעות בקצב הלב. בתפוחי אדמה, לדוגמה, יש להיזהר מהבליטות הירוקות שגדלות כשהירק כבר לא טרי.
אלרגיה לחצילים:
כן, יש תופעה כזאת. מאחר שהחציל שייך למשפחת הסולניים, לעתים קרובות אלרגיה זו כוללת גם אלרגיה לסולניים אחרים כמו תפוח אדמה ועגבנייה. אלרגיה לחצילים אינה שכיחה, ולרוב עוברת בגיל ההתבגרות, אך היא קיימת ויש להיות מודעים לה בחשיפה ראשונה של תינוקות ופעוטות לחצילים.
חציל משמין או לא?
נבהיר שאין מזון "משמין" ואין מזון ש"שורף קלוריות" או "שורף שומנים". האנרגיה (שנמדדת בקלוריות) שמספק לנו כל מזון תלויה בהרכב המזון (חלבונים, פחמימות, שומנים) ובכמות הנצרכת.
יש הממעטים לשלב חציל בתפריט, כיוון שהוא נתפס ככזה שמכיל הרבה קלוריות. סביר להניח שהמקור לחששות אלו הוא הטיפול הקולינרי שלו זוכה החציל במטבח. בשל המבנה האוורירי־ספוגי שלו החציל סופח כמויות גדולות של שמן בזמן ההכנה, במיוחד אם מטגנים אותו.
אפשר להפחית את ספיגת השמן על ידי בישול קצר במיקרוגל שיצמצם את חללי האוויר שאליהם חודר השמן. דרך נוספת היא המלחה קלה של פרוסות החציל טרם הטיגון. לאחר כ־30 דקות יש לשטוף אותן במים ולייבש היטב בנייר סופג.
בדומה לעגבנייה, גם ההגדרה של חציל, מבחינה בוטנית, היא "פרי". מבחינה קולינרית אנחנו מייחסים אותו לקבוצת הירקות. בדומה לירקות התרומה הקלורית שלו טרם הבישול קטנה, ובשל יתרונותיו התזונתיים חבל לוותר עליו. שיטות בישול מומלצות הן צלייה ואפייה בתנאי שלא שורפים את החצילים, ואפשר גם לפרוס ולהכניס למיקרו עם מעט שמן זית. מומלץ להמעיט בטיגון בימי שגרה ולהשאיר את הכנת המטוגנים והסלטים הטעימים והמסורתיים של חצילים שעשירים בשמן, למפגשים מיוחדים וחגיגיים.
מתוך מדור הבריאות של "מעריב" של נאוה רוזנפלד ושלומית דיליאון.
