שלושים וחמש שנים חלפו מאז שוגר טלסקופ החלל האבל למסלול סביב כדור הארץ, וכמו יין טוב – גם הוא רק משתבח עם הזמן. נכון לאפריל 2025, בניגוד לכל התחזיות, האבל לא רק שורד – אלא נמצא במצב טכני מעולה, פעיל מדעית יותר מאי פעם, וממשיך לספק לעולם תצפיות חסרות תקדים.
טלסקופ האבל, פרויקט משותף של נאס"א וסוכנות החלל האירופית, שוגר לחלל ב־1990 עם מטרה ברורה: לשחרר את האסטרונומיה מכבלי האטמוספירה של כדור הארץ ולצלם את היקום בעין חדה ואינפרה־רגישה שמעולם לא הייתה זמינה קודם לכן. ואכן, מאז כניסתו למסלול, האבל הפך למכשיר המחקר האסטרונומי המשפיע ביותר של המאה ה־20 – ולמותג תרבותי בפני עצמו.
לאורך השנים, האבל עמד במוקד של כמה מהתגליות המשמעותיות ביותר באסטרונומיה המודרנית. הוא הוכיח שכל גלקסיה גדולה מכילה חור שחור עצום בליבה, תיעד בזמן אמת את התפשטות שרידי סופרנובה 1987A, גילה את האנרגיה האפלה שמאיצה את התפשטות היקום, והניף את הצילום העמוק ביותר שנעשה אי פעם של היקום הקדום – מסע של 13 מיליארד שנה לאחור בזמן. הוא אף היה חלוץ בתחום חקר אטמוספירות של כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש, וסיפק תובנות על שינויי מזג אוויר בגזים הגדולים כמו צדק ונפטון.
דרכו של האבל לא הייתה תמיד חלקה. זמן קצר לאחר שיגורו התברר כי אחת המראות הראשיות שלו לוטשה בצורה לא נכונה, מה שפגם באיכות הצילום. ב־1993, במשימת חילוץ נועזת, הגיעו אסטרונאוטים אל סיפון מעבורת החלל "אנדוור" והתקינו מערכת אופטית מתקנת. בכך השיבו לו את ראייתו – ויחד עמה, את אמון הקהילה המדעית. בשל אופיו המתוחזק־בחלל, עבר האבל ארבע משימות שירות נוספות – האחרונה שבהן ב־2009, אז הוחלפו מכשירים, הותקנו חדישים יותר, ושופצו מערכות קריטיות.
כיום, בגיל 35, הטלסקופ מתפקד במצב יוצא מן הכלל. גם לאחר שמספר הג'ירוסקופים שלו (המשמשים לדיוק הכיוון) פחת לשלושה – ומתוכם אחד חדל מלתפקד – הצליח צוות הקרקע של נאס"א להפעיל את האבל במצב חדש, מבוסס ג'ירוסקופ בודד בלבד. הפתרון הטכני היצירתי הזה איפשר את המשך פעולתו – למרות הערכות קודמות שהציבו את סיום חייו בשלב מוקדם יותר.
אחד מכלי המחקר המרכזיים של האבל כיום הוא הספקטרוגרף הקוסמי COS שמודד אור בתחום האולטרה־סגול – תחום תצפית שהאטמוספירה של כדור הארץ חוסמת לחלוטין. מדובר בכלי יחיד מסוגו כיום בעולם, שמאפשר לאתר תהליכים כמו היווצרות כוכבים, מבנה קוסמי בקנה מידה ענק, והרכב אטמוספרות של כוכבים וכוכבי לכת.
לצד יכולותיו הייחודיות, האבל שומר על רלוונטיות גם בזכות שיתופי פעולה עם מצפי־על אחרים – מטלסקופ ספיצר או מצפה קרני ה־X צ'נדרה בעבר ועד למערך הרדיו ALMA בצ'ילה וטלסקופ ג'יימס ווב החלוצי כיום.
בעוד ש־ JWST מצטיין בחקר גלקסיות עתיקות באור אינפרה־אדום, האבל מתמקד בגלקסיות קרובות יותר, בתצפיות באור נראה ואולטרה־סגול. השילוב בין השניים מאפשר לבנות היסטוריה קוסמית שלמה: להבין את תהליך היווצרות הגלקסיות, כוכבים, פלנטות, וחיים עצמם – על פני ציר הזמן של היקום כולו.
אחד היתרונות הבולטים של האבל הוא משך הזמן שבו הוא פעיל. היכולת לצפות בעצמים לאורך עשורים מאפשרת מעקב חסר תקדים אחרי תהליכים איטיים: שינויים באטמוספירות של כוכבי לכת, פיצוצים של כוכבים, התנפחויות של חורים שחורים משתנים, ופרצי אור מוזרים שמופיעים ונעלמים – כל אלה מתועדים ברצף בזכות עקביותו של הטלסקופ.
למרות הכול, גם להאבל יש תאריך תפוגה. ללא תיקון מסלול יזום, גורם הגורר האטמוספרי יוביל אותו בסופו של דבר לשקוע ולהישרף באטמוספירה בשנות ה־30. היורש האמיתי של האבל – טלסקופ אופטי־אולטרה־סגול גדול פי שניים – לא צפוי לשיגור לפני שנות ה־40. הצעות להצלת האבל באמצעות שליחת חללית רובוטית שתדחוף אותו למסלול גבוה יותר כבר נשקלות, אך בינתיים – האבל ממשיך לתפקד כאילו לא חלף עליו יום.
הטלסקופ הקשיש ששרד תקלות, אסונות חלל, קיצוצים תקציביים ותחרות טכנולוגית – מוכיח שגם בגיל מתקדם, אפשר לשנות את האופן שבו אנחנו מביטים אל היקום. והוא עושה זאת, באופן מעורר השתאות, כבר 35 שנה.
