לפני 25 שנים מחקר של המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) גילה כי בארצות הברית, חוויות חיים טראומטיות במהלך הילדות וההתבגרות שכיחות הרבה יותר מהצפוי. המשתתפים במחקר זה היו לרוב לבנים, בני מעמד הביניים, משכילים וברשותם ביטוח רפואי טוב, ובכל זאת, רק שליש מהם לא דיווחו על חוויות ילדות שליליות חמורות. במדגם הנותר, הרוב המכריע חוו שני אירועי ילדות איומים או יותר. דוחות מדעיים שלאחר מכן מ-96 מדינות הראו כי בעולם, יותר ממחצית מכלל הילדים – מיליארד בנות ובנים – נחשפים לאלימות מדי שנה.
למה זה חשוב? אנשים עם היסטוריה של טראומה בילדות פגיעים לפתח שורה של בעיות, כולל קשיי ריכוז, התפרצויות כעס, פאניקה, דיכאון וקשיים בצריכת מזון, סמים ושינה, כמו גם רמות גבוהות יותר של הורמוני לחץ, וירידה או פגיעה. תגובות חיסוניות. מחקר במדעי המוח מראה באופן עקבי שטראומה בילדות משנה את מערכות המוח המוקדשות להערכת הסיכון היחסי של מה שקורה סביבנו, וגורמת לקשיים בוויסות התגובות הרגשיות לאורך החיים.
למרות ההנהגה של ארגון הבריאות העולמי (WHO) בעיגון אלימות נגד ילדים כעדיפות עולמית לבריאות הציבור והמחקרים הרבים ב-30 השנים האחרונות המציינים את ההשפעות ההרסניות של טראומת ילדות על הבריאות הנפשית והפיזית, ההשפעות של החשיפה לאלימות נותרו בעינו. ברובו לא מוכר, וללא משאבים, במערכות בתי ספר, בסוכנויות לטיפול בילדים, במרפאות רפואיות ובמערכת המשפט הפלילי.
הזדמנות לתקן את ההזנחה הזו באופק. בנובמבר 2024, ממשלת קולומביה – בשיתוף עם ממשלת שוודיה, ארגון הבריאות העולמי, UNICEF והנציג המיוחד של מזכ"ל האו"ם להפסקת האלימות נגד ילדים – תארח ועידת שרים עולמית להפסקת האלימות נגד ילדים. מפגש ראשון אי פעם של כל 194 המדינות כדי להכיר בהיקף ובחומרת ההשפעה של אלימות בילדות ולהתחיל לאסוף משאבים נחוצים כדי להאיץ את הפעולה.
העובדה שמדובר במשרד שרים עולמי ראשון אי פעם בנושא, ושזה נחשב במידה רבה לעדיפות מדיניות דרג שלישי, מבהילה. תגובה התואמת את האתגר שמציבה מניעת אלימות בילדות הגיעה מזמן.
איחור וקצר רואי; מחקר ה-CDC הגיע למסקנה שאלימות בילדות היא נושא בריאות הציבור היקר ביותר בארה"ב, בחישוב שהעלויות הכוללות עלו על אלו של סרטן או מחלות לב. היא העריכה כי מיגור אלימות בילדות בארה"ב תפחית את השיעור הכולל של דיכאון ביותר ממחצית, אלכוהוליזם בשני שליש, והתאבדות, שימוש חמור בסמים ואלימות במשפחה בשלושה רבעים. יתרה מכך, מניעת חשיפה לאלימות והתעללות תשפיע באופן משמעותי על ביצועי העבודה, ותפחית במידה ניכרת את הצורך בכליאה. למעשה, כ-95 אחוז מהאסירים האלימים סובלים מחוויות ילדות עם אלימות והתעללות. זה, כמובן, לא מוגבל לארה"ב, אלא רלוונטי לילדים ברחבי העולם.
כשאנשים מדברים על חשיפת ילדים לאלימות הם נוטים להתמקד במה שקורה מחוץ לבית: ברחובות, בבית הספר, במחנות פליטים ובחברות שסועות מלחמות. עם זאת, עבור רוב הילדים, הטראומה מתחילה בבית, בידי בני משפחתם. גם לאלימות פיזית וגם לאלימות מינית מצד המטפלים שלו יש השלכות הרסניות.
בשנת 1987, פרנק פוטנם ופנלופה טריקט מהמכון הלאומי לבריאות הנפש החלו במחקר האורך הראשון של השפעת התעללות מינית על התפתחות בנות, שנמשך כעת כבר 35 שנה. בהשוואה לבנות באותו גיל, גזע ותנאים חברתיים, נערות שעברו התעללות מינית סובלות ממגוון השפעות שליליות עמוקות: קשיי למידה, דיכאון, התפתחות מינית בעייתית, שיעורים גבוהים של השמנת יתר והשחתה עצמית. הם נשרו מהלימודים בשיעורים גבוהים בהרבה ולקו במחלות רפואיות חמורות יותר. מחקר זה, ועוד רבים אחרים כמוהו, מדגישים את המציאות שתמיכה בטיפול מוקדם באיכות גבוהה חשובה ביותר במניעת בעיות בריאות גופניות, חברתיות ונפשיות, ללא קשר לטראומות המתרחשות מחוץ למשפחה.
יחסים מוקדמים בטוחים ומגוננים חיוניים כדי להגן על ילדים מפני בעיות ארוכות טווח. אם ההורים עצמם הם מקור המצוקה, אין לילד למי לפנות לנוחות ולשחזור תפקוד ביולוגי מופרע. תמיכה חברתית היא הכרח ביולוגי – לא אופציה, ותפיסה זו צריכה להיות עמוד השדרה של כל מניעה וטיפול. גירוי מוקדם והורות רגישה הם הבסיס לצמיחה והתפתחות מוצלחת.
ג'ון הקמן, זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 2000, הראה שתוכניות איכותיות לגיל הרך המערבות הורים ומקדמות מיומנויות בסיסיות אצל ילדים מוחלשים יותר מאשר משלמות את עצמן בתוצאות משופרות. כלכלנים חישבו שכל דולר שהושקע בביקורי בית, מעונות יום ותוכניות לגיל הרך מביאים לחיסכון של 7$ בתשלומי רווחה, עלויות בריאות, טיפול בסמים וכליאה, בתוספת הכנסות גבוהות יותר ממסים עקב משרות בעלות שכר טוב יותר.
בעקבות אלימות, העולם חווה מערכת עצבים שונה. המחקר שנמשך שלושה עשורים של מרטין טייכר ועמיתיו בהרווארד הראה שרבות מהפרעות המוחיות שנחשבו ספציפיות למגוון בעיות פסיכיאטריות היו, למעשה, תוצאה ישירה של טראומה והתעללות בילדות.
תוויות כגון "דיכאון", "הפרעה מתריסה מתנגדת", "הפרעה מתפרצת לסירוגין" והפרעה דו קוטבית, אינן מתחילות לטפל בבעיות הבסיסיות.
סביר להניח שאדם מתויג לא נכון יהפוך לחולה מטופל. מחלות נפש אינן ממש כמו סרטן או מחלות לב: הכל בנו – המוח שלנו, המוח שלנו והגוף שלנו – מכוון להיות חברים משולבים בקבוצות חברתיות, המסוגלים לשתף, לטפח ולשתף פעולה. זהו המפתח להצלחה שלנו כמין, וזה מה שמתפרק ברוב צורות מחלות הנפש. זה קריטי להכיר בכך שרבים מדפוסי ההתנהגות שלנו הם תוצאה של התנאים החברתיים ומערכות הטיפול המעצבות את מוחנו ומוחנו כשאנחנו צעירים, ושממשיכים לעמוד בבסיס המהות והמשמעות הבסיסית של חיינו.
עם שישה חודשים בלבד עד לוועידת השרים העולמית להפסקת האלימות נגד ילדים, תקוותי היא שממשלות יכירו בהזדמנות ובצורך לתעדף את הגנת הילדים, כדבר הנכון והחכם לעשות כאחד. היציבות והתפקוד של החברות והאזרחים של המחר תלויים בהחלטות של ממשלות היום. אין ספק שממשלות חשות לחץ פיסקאלי, אך הכרה ואמצעים נאותים למניעת אלימות בילדות יתבררו כהשקעה אסטרטגית.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
