מערכת הבריאות בישראל נערכת להתמודדות עם הריונות הנובעים מתקיפות מיניות במהלך השבי.
מאמר פורסם בגיליון יוני של כתב העת "הרפואה" של ההסתדרות הרפואית בישראל כדי להדריך צוותים רפואיים לטפל ב"עניין רגיש, קשה להבנה ועם זאת בלתי נמנע".
היצירה, שנכתבה על ידי סא"ל (מיל') ד"ר לאה שלף, לשעבר ראש המחלקה לפסיכולוגיה בחיל האוויר וכיום דיקן בית הספר לעבודה סוציאלית במכללת ספיר ופרופסור גיל זלסמן, מנהל המרכז לבריאות הנפש גהה, מטרתו להכין את המטפלים לכל מצב. זה כולל מקרים שבהם גורמים רגשיים או דתיים עשויים למנוע הפסקת הריון או מקרים שבהם שבויים לשעבר נאבקים עם ההחלטה, הדורשים ייעוץ.
החוקרים מדגישים כי כוונת המחקר היא הכנה, שאינה נבעה ממידע קונקרטי על הריונות במהלך השבי. מטרתו היא להבין את ההשלכות מראש.
אלימות מינית נגד שבויים הייתה נושא לשיח ציבורי, במיוחד בעקבות עדותו האמיצה של בן הערובה המשוחרר עמית סוסאנה על עמידה בתקיפה מינית בשבי, כמו גם דיווחיהן של אביבה סגל ואגם גולדשטיין-אלמוג, ודו"ח של האו"ם בנושא נושא.
המחקר המצומצם הקיים, המתמקד בנשים יזידיות שהותקפו על ידי דאעש בסוריה ובעיראק, וכן בקורבנות אונס מסכסוכים ביוגוסלביה, רואנדה ואוקראינה, מדגיש בעיות פסיכולוגיות שעמן מתמודדות מי שנכנסו להריון מתקיפות הקשורות בשבי.
אלה כוללים שכיחות גבוהה של הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), חרדה, דיכאון, נטיות אובדניות, ניתוק (ניתוק) חמור, הפרעות בדימוי הגוף וחוסר תפקוד מיני. כמו כן צוינו השלכות התנהגותיות כגון שימוש לרעה באלכוהול וסמים.
הסיכון לפתח PTSD לאחר תקיפה כזו גבוה פי 6.2 מאשר אצל נשים שלא נפגעו מפשע. כאשר התקיפה מתווספת לטראומות אחרות כמו התקפות פיזיות או עינויים, השכיחות של דיכאון, חרדה והפרעות בדימוי הגוף עולה עוד יותר.
מחקר גרמני של 296 ניצולים יזידים מצא כי 67% סבלו מהפרעות בדימוי הגוף, 53% מדיכאון, 39% מחרדה ו-28% מניתוק. שכיחות PTSD נעה בין 39% ל-57%, בהתאם למספר התקיפות שעברו.
עם זאת, נשים בעלות השכלה גבוהה וללא בעיות בריאות נפשיות קודמות הראו צמיחה פוסט טראומטית טובה יותר, בסיוע טיפול מתאים ורגיש. שיעורי ההריונות המשוערים לאחר אונס הם בסביבות 5%, אם כי הנתון בפועל יכול להיות גבוה יותר.
המחקר על מנגנוני ההתמודדות של נשים יזידיות מדגיש כי על המטפלות להתכונן לכל המקרה ולהגיב באמפתיה ובלי שיפוטיות. זה גם מציין שהפלות מאוחרות (לאחר 24 שבועות) יכולות להיות טראומטיות.
שלף וזלצמן מצהירים, "חשוב לכבד את החלטת הקורבן ללא אבהות או דעות קדומות. עם זאת, המעבר מחוסר אוטונומיה מוחלט במהלך השבי לחופש להחליט לגבי ההיריון עלול להיות מבלבל, ולחייב ייעוץ מהצוות הרפואי אם הניצול נאבק עם ההחלטה".
