כיצד גלילת דין יכולה להוביל ל"טראומה חילונית" ולתסמינים של הפרעת דחק פוסט טראומטית

אם אתה מבוגר מספיק כדי לזכור את פיגועי 11 בספטמבר בשנת 2001, אז אתה עדיין יכול לראות את האירועים במוחכם – למרות שחלפו יותר משני עשורים.

גם אם לא ראיתם את ההתקפות בשידור חי, רשתות הטלוויזיה הביאו את הצילומים הנוראיים של המטוסים הנחקרים במרכז הסחר העולמי בניו יורק לאנשים ברחבי העולם.

וזה נראה שוב ושוב.

חלק מהאנשים שצפו בשידורים חוזרים פיתחו תסמינים של הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), כולל סיוטים ופלאשבקים.

מהר קדימה לעידן המדיה החברתית והסמארטפונים, והחשיפה שלנו לתוכן מעיק מעולם לא הייתה אינטנסיבית יותר.

טוען…

אזהרה: אנשים מסוימים עשויים למצוא את הנושאים הנדונים במאמר זה מדאיגים.

בחודשים האחרונים, למשל, הופץ ב-X (לשעבר טוויטר) ובפלטפורמות אחרות מבול של סיפורים של מי שנפגעו מהסכסוך במזרח התיכון – כולל תמונות מזעזעות של ילדים מתים או פצועים.

מומחים חוששים שאנשים מבלים יותר מדי זמן בטלפונים שלהם, גוללים בחדשות ובפוסטים חברתיים שגורמים להם להרגיש עצובים, חרדים או כועסים.

והם אומרים ש"גלילת דין" כזו עלולה להגביר בצורה ערמומית את הסיכון שלנו ל"טראומה חילונית". אז מה אתה יכול לעשות בנידון?

מהי טראומה שילוחית?

טראומה שילוחית היא טראומה "יד שנייה", הנחווית כאשר אינך מושפע ישירות מאירוע מעיק, אך אתה רואה אותו קורה או נחשף שוב ושוב לסיפורים עליו.

תחילה המחקרים על תופעה זו התמקדו במקצועות כמו חיילים, משטרה, פסיכולוגים או עיתונאים שהיו במגע עם מקרים של מקרים גרפיים של אלימות או התעללות.

אבל מאז אירועים כמו ה-11 בספטמבר, מוקדשת יותר תשומת לב להשפעה של חשיפה חוזרת לאירועים מעיקים באמצעות התקשורת.

"אנשים היו מודאגים לגבי רשתות (הטלוויזיה), במיוחד באמריקה, שהראו שוב ושוב את המטוסים נכנסים למגדלים", אומר ריצ'רד בראיינט, פסיכולוג ומומחה ל-PTSD שעובד ב-UNSW סידני.

מקרים של PTSD שתועדו במחקר לאחר 11 בספטמבר הראו שהתסמינים גדלו עם משך הזמן שאנשים השקיעו בצפייה חוזרת בצילומי האימה.

פרופסור בראיינט אומר שחשיפה חוזרת ונשנית לסיקור באותה תקופה הייתה מטרידה במיוחד עבור ילדים וצעירים.

קים פלמינגהם, יו"ר לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת מלבורן, מסכים.

"פשוט לא יכולת לברוח מהצילומים, וזה חזר שוב ושוב", היא אומרת.

לזרימה הבלתי נגמרת של תוכן טראומטי ברשתות החברתיות מאירועים כיום, כמו הסכסוך בין ישראל לעזה, עשויה להיות השפעה גרועה עוד יותר.

"הדבר המדאיג הוא שזה ממש לא מוסדר", אומר פרופסור פלמינגהם.

"בוודאי, עם רמת הרוויה, רמת האלימות שמוצגת… ואני חושב שרמת הזינוק בוויכוח… אני חושב שכל זה צפוי להוביל לטראומה שילוחית עבור אנשים מסוימים."

ארש ג'וונבאכט הוא פסיכיאטר ומדען מוח באוניברסיטת וויין סטייט בדטרויט מישיגן, שם הוא מנהל את הקליניקה לחקר מתח, טראומה וחרדה.

הוא מצביע על סרטונים לא מצונזרים שמציגים תמונות טראומטיות של ילדים ערופים כדוגמה לתוכן הקיצוני שמסתובב ברשתות החברתיות.

"אתה אף פעם לא רואה ילד ערוף ראש בטלוויזיה, אבל אתה נכנס לטוויטר או שאתה נכנס לרשתות חברתיות אחרות אתה עלול לראות את זה.

"עוצמת החשיפה לזוועות ולהיבטים הנוראיים (של הקונפליקט) היא הרבה יותר גבוהה".

הטוב, הרע והמכוער של הגלילה

תמונות בולטות של ילדים פצועים או הרוגים גובים מחיר פסיכולוגי מסוים, אומר פרופסור פלמינגהם.

מחקר של משטרה ופרמדיקים מראה שכאשר ילד מעורב באירוע טראומטי, או בצילומים שהם צופים בו, הסיכון לפתח PTSD גדל.

והעובדה שדימויים טראומטיים משולבים באותו הזנה כמו חיי היומיום מחמירה את המצב, מוסיף פרופסור פלמינגהם.

"מה שבאמת יכול להגביר את האימה הוא כשאתה רואה את ההצבות הללו לצד זה."

ד"ר Javanbacht מסכים, ומדגיש את ההקשר של ענייני תוכן מעיקים.

כשאנחנו מתיישבים על הספה ומדליקים את חדשות הטלוויזיה, יש לנו זמן להכין את עצמנו להתעמת עם דימויים מדאיגים.

"אבל עם מדיה חברתית, יש סוג של טבע בלתי-מוזמן… בלתי צפוי", הוא אומר.

בהקשר הזה, הוא אומר, המוח נכנס ל"מצב זיהוי איומים".

"כשאנחנו רואים את התמונות האלה לעתים קרובות, האיום והפחד… יכולים להפנות את תשומת הלב לחיפוש נוסף מהן, ואז האלגוריתמים תופסים אותנו כמתעניינים בהם, וממשיכים להראות לנו יותר כאלה."

פרופסור בראיינט אומר שאנשים רבים חושפים את עצמם מחדש לחומר מדאיג על סכסוכים כמו מלחמת ישראל-עזה, כי זה יכול לעורר כעס, מה שעוזר לאשר מחדש תפיסת עולם שבה צד אחד עשה רע.

"זה הופך למוקד שעות הערות של האדם, וזה לא בריא מבחינה פסיכולוגית", הוא אומר.

לא כולם מושפעים מטראומה שילוחית

אמנם יש מחקר מסוים הקושר חשיפה לרשתות חברתיות עם טראומה שילוחית, אבל זה יכול להיות קשה להוכיח קשר סיבתי, לא מעט בגלל שקיימת בעיית "התרנגולת והביצה": האם אנשים נלחצים מגלילת דין, או שאנחנו מגילות דין בגלל שאנחנו? לחוץ מחדש?

אבל מומחים אומרים שיש מספיק ראיות כדי להצביע על כך שהיא יכולה להיות בעיה באותו אופן כפי שהוכחו חשיפות יד שנייה אחרות לטראומה.