ישראלים התעוררו בשבוע שעבר לדחוף הודעות מכלי תקשורת שונים עם הכותרת "הנשיא ביידן: אם ישראל תיכנס לרפיח, אני לא מספק את הנשק." התגובה הראשונה הייתה הלם והפתעה, שהפכו מהר מאוד לתסכול – וכן, כעס – כלפי נשיא ארה"ב. ישראלים רבים, כולל אני, חשו גם הם חשש מהמשמעות של אמירה זו על ביטחון ישראל.
כתומך ותיק ביחסים בין ארה"ב לישראל וביידן עצמו, קשה לי לומר זאת, אבל האמירה של ביידן הרגישה קצת כמו בגידה – ומשיחות שהיו לי עם עמיתים וחברים, התחושה הזו נפוצה. עבור רבים מאיתנו, הנשיא ביידן הסיר את נקודת המינוף האחרונה שלנו על חמאס ופגע בהרתעה שלנו מול אויבינו.
כדאי להבין מה קורה במוחם של ישראלים רבים כיום. עברו רק שבעה חודשים מאז חמאס תקף אותנו, ביצוע זוועות שאין לתאר וטבח באהובינו, באחד הפיגועים הנוראיים ביותר בהיסטוריה האחרונה. יממה לאחר שחמאס תקף את חיזבאללה, ארגון הטרור שולט בדרום לבנון והוא נתמך על ידי איראןהתמקדה בקהילות ישראליות בצפון, ואילצה את ישראל להתפנות 60,000 אזרחים. ההתקפות הללו רק המשיכו להתגבר.
ב-7 באוקטובר כבש גם חמאס מאות בני ערובה ישראלים, כולל נערות צעירות; חלקם עדיין בעזה עוברים גיהנום. מאז, ישראל נלחמה בהצלחה מסוימת כדי להחזיר אותם ולחסל את חמאס, אבל ברור שחלק מהיעדים עדיין לא הושגו.
ישראל גם נכנסה למשא ומתן עם חמאס בתקווה להחזיר את בני הערובה שלנו הביתה. ישראל אפילו הייתה מוכנה לספק ויתורים מסיביים, או בתור מזכיר המדינה האמריקני אנטוני בלינקן שקוראים לו זה, הצעה "נדיבה במיוחד", רק שזכתה לתשובות שליליות חוזרות ונשנות מצד חמאס. ("כן" לאחרונה של חמאס לא היה כן אמיתי אלא יותר של הצעה נגדית שישראל לא יכולה לקבל.) ואז הגיע ה החלטה להיכנס לרפיחשמטרתו להפעיל לחץ נוסף על חמאס, רק כדי שהנשיא האמריקני ימשוך את השטיח מתחתינו.
בשבועות האחרונים אנחנו הישראלים מתלבטים עד כמה ישראל צריכה ללכת בוויתורים שלה לחמאס כדי להחזיר את יקירינו הביתה. ממש בימים האחרונים, אחד מערוצי החדשות המובילים בישראל יצא לאור סקר שאומר כי 41 אחוז מהישראלים חושבים שהממשלה צריכה להסכים להצעה הנגדית של חמאס, בעוד 44 אחוז אמרו ההפך. רבים גם לא תומכים בפעולות ובמדיניות של ראש הממשלה הנוכחי שלנו, וכן אשמה אותו על מה שקרה ב-7 באוקטובר.
בלי קשר, נשיא אמריקאי שמנסה לאלץ את ישראל לקבל את התנאים של ארה"ב, במיוחד כשאנחנו מותקפים, זה משהו שישראלים רבים מסתייגים ממנו. מגיע על רקע דיווחים כי גורמים אמריקאים לא שיתפו את ישראל בפרטי ההצעה האחרונה לפני שהודיע חמאס על אישורו, נראה כי מהלך זה נועד לאלץ במכוון את ישראל להסכים לתנאי ארה"ב.
החשש שישראלים רבים חשים הוא שלא רק שהצעד האחרון הזה יפגע בסיכויים לעסקת ערובה אפשרית, אלא שהוא גם יפגע בהרתעה של ישראל מפני אויבים אזוריים אחרים, כלומר חיזבאללה ואיראן. והם צודקים לדאוג.
חיזבאללה ואיראן צופים במתיחות האחרונה בין ישראל לארה"ב מקרוב ובשמחה. ההצהרה האחרונה של הנשיא תתפרש בביירות ובטהרן כאילו ארה"ב הספיקה למלחמה של ישראל בעזה – כלומר, פוטנציאלית, ארה"ב לא תעזור כשישראל תצטרך להתמודד עם האיום בצפון. האזור כבר למד בשנים האחרונות כי ארה"ב שונאת סיכונים מאוד במזרח התיכון; הסיכוי של ארה"ב להתערב צבאית הוא נמוך מאוד, והצעד האחרון של הנשיא רק יחזק את האמונה הזו עוד יותר.
כל זה לא אומר שהישראלים לא מעריכים את מה שבידן עשה עבורנו עד כה. כשהגיע לישראל כמה שבועות אחרי ה-7 באוקטובר, הוא התחיל את נאומו בכך שאני בא לישראל עם מסר יחיד: אתה לא לבד. אתה לא לבד", מביא לדמעות של עשרות אלפי ישראלים. הוא מילא אחר ההבטחה הזו כשעמד לצד ישראל במשך חודשים, גם כשספג דחיפה חזקה בבית וממדינות אחרות. לא שכחנו את זה.
אבל המהלך האחרון הזה הוא טעות חמורה. זה לא יביא לסיומה של המלחמה הזו, שכן זה יחזק את העקשנות של חמאס ויזמין התקפות נוספות נגד ישראל מחזיתות אחרות, שיובילו להסלמה נוספת.
נראה שהנזק כבר נגרם, וכי אמירה זו תחזק את נחישותו של חמאס שלא להסכים לשום דבר מלבד הצעתו שלו ותחליש את ההרתעה הישראלית. עם זאת, הנשיא ביידן עשוי לשפר את המצב. הוא צריך לתאם עם ישראל ולהכריז בפומבי על ההצעה הרלוונטית שישראל הסכימה לה ולציין שארה"ב תומכת בעמדה זו. אם חמאס יסרב, עליו להודיע כי ייתן לישראל את התמיכה הראויה להמשיך ברפיח, כל זאת תוך הבהרת כי ארה"ב תעמוד ממש לצד ישראל מול איומים של חיזבאללה ואיראנים. מהלך כזה יעזור לארה"ב ללחוץ על חמאס ולהשיג הסכם הפסקת אש, כל זאת תוך הוכחה שוב "מְשׁוּריָן" מחויבות לביטחון ישראל.
אני עדיין מאמין שלנשיא ביידן אכפת מביטחון ישראל. הוא עשה טעות איומה, אבל אולי יהיה זמן לתקן אותה.
נדב פולק הוא מרצה לענייני המזרח התיכון באוניברסיטת רייכמן ולשעבר עמית מחקר במכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב.
