ב-18 בספטמבר, העצרת הכללית של האו"ם (UNGA) אימצה את א הַחְלָטָה קורא לישראל להפסיק את הכיבוש הבלתי חוקי שלה בשטח פלסטיני בתוך שנה אחת. ההצבעה, שהסתיימה עם 124 בעד, 12 נגד ו-43 נמנעו, התפרשה על ידי אחדים כניצחון משמעותי להסברה הפלסטינית.
עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה ש-54 מדינות (לא כולל ישראל) – המהוות כ-28% מכלל המדינות החברות – לא תמכו בהחלטה. זה לא רק מסמל כישלון באומץ מוסרי אלא גם מדגיש צביעות נרחבת שממשיכה לעצב את הממשל העולמי. למעשה, היא משקפת מאמצים מתמשכים לכרסם במשטר הבינלאומי על מנת להבטיח את פטור מעונש לישראל.
ההחלטה המדוברת דרשה שישראל "תביא לסיומה ללא דיחוי את נוכחותה הבלתי חוקית בשטח הפלסטיני הכבוש". הוא חזר על ממצאי בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), שקבע ביולי כי הכיבוש של ישראל אינו חוקי, שההתנחלויות שלה על קרקע פלסטינית כבושה גם הן בלתי חוקיות ויש לפרק, וכי עליה לשלם פיצויים עבור נזקים שנגרמו על ידי הפלסטינים.
המשפט הבינלאומי די ברור בשאלת הכיבוש: זה מעשה פלילי. קונצנזוס בין חוקרים בינלאומיים מדגיש שכובש אינו יכול להפעיל את זכות ההגנה העצמית נגד האנשים שהוא כובש – טיעון שישראל נקטה כדי להצדיק את מעשי רצח העם המרושעים שלה.
בהקשר של פסיקה זו של בית המשפט העולמי, הצבעה נגד והימנעות מהצבעה על החלטת UNGA אינה יכולה להיפטר כנייטרליות פוליטית בלבד. בבחירה שלא לתמוך בהחלטה המאשרת מחדש את אי-חוקיותו של הכיבוש הישראלי, אומות אלו תומכות במשתמע בפעולותיה של ישראל ותורמות להנצחת הסטטוס קוו המסומן בדיכוי וסבל אכזריים. הם גם מתעלמים בגלוי ובכך תוקפים את הוראות המשפט הבינלאומי.
חשוב לזכור שההצבעה הזו באה על רקע תוקפנות ישראלית מתמשכת נגד עזה והגדה המערבית, שבה נהרגו קרוב ל-42,000 פלסטינים – רובם נשים וילדים – ויותר מ-100,000 נפצעו. בינואר הוציא בית הדין הבינלאומי פסק דין ראשוני לפיו ישראל מפרה "באופן סביר" את אמנת רצח העם בפעולותיה בעזה. אלימות ג'נוסייד זו היא תוצאה ישירה של הכיבוש הישראלי הבלתי חוקי בן עשרות שנים של אדמה פלסטינית.
אי אפשר לראות את הפיגוע ב-7 באוקטובר אשתקד על ידי חמאס בבידוד. היא נעוצה בעשרות שנים של כיבוש אכזרי שהותיר פלסטינים לכודים במה שרבים מתארים כבית הכלא הפתוח הגדול בעולם, שבו דיכוי מערכתי, עקירה ואלימות הגדירו מיליוני חייהם של פלסטינים. הבנת ההקשר הזה חיונית לטיפול בסוגיות הבסיסיות ולהתקדם לעבר פתרון צודק ומתמשך המכבד את הכבוד והאנושיות של כל המושפעים.
אחת מ-12 המדינות שהצביעו נגד ההחלטה – ארה"ב – תומכת זה מכבר בכיבוש הישראלי, ושלחה נשק בשווי מיליארדי נשק לצבא שלה לפני ואחרי אוקטובר. על תפקידה בחימוש ישראל, ארה"ב הואשמה שוב ושוב בשותפות לפשעי מלחמה ישראליים ופשעים נגד האנושות.
באופן מוזר, נציג ארה"ב באו"ם הצביע "לא" למרות העובדה שהשופטת שרה קליבלנד, המייצגת את ארה"ב בבית הדין הבינלאומי, הצביעה בעד כל דעות בית המשפט בפסיקת יולי.
מה שהופך את עמדת ארה"ב לבעייתית עוד יותר היא שהייתה לה עמדה הפוכה בדיוק לגבי כיבושים במקומות אחרים. בשנת 2022, כאשר רוסיה פתחה בפלישה בקנה מידה מלא לאוקראינה וכבשה חלקים משטחה, וושינגטון עמדה בחזית הגינוי העולמי, ושלחה מיליארדי סיוע צבאי ופיננסי לצבא אוקראינה. זה הציב סטנדרט כפול מדאיג שמדינות אחרות בעלות ברית עם ארה"ב פעלו לפיו.
הממלכה המאוחדת, למשל, הביעה "חששות ניכרים" מפסיקת ה-ICJ בינואר ודחתה את הטענות לרצח עם נגד ישראל. ב-18 בספטמבר היא בחרה להימנע. למרות היועצים המשפטיים שלה שהזהירו כי נשק בריטי עלול לשמש להפרות זכויות אדם בעזה, ממשלת בריטניה המשיכה במשלוחי הנשק שלה לצבא הישראלי, והשעתה רק 30 מתוך 350 רישיונות ייצוא נשק.
כמו וושינגטון, גם לונדון הרחיבה תמיכה צבאית משמעותית באוקראינה במאבקה נגד הכיבוש הרוסי ותמכה בלב שלם בחקירות של פשעי מלחמה שבוצעו על ידי כוחות רוסים.
גרמניה, שגם היא נמנעה ב-18 בספטמבר, היא דוגמה נוספת למדינה עם עמדה מטרידה. כספק מרכזי של נשק לישראל, גרמניה מתמודדת האשמות חמורות של הקלה על ביצוע רצח עם, סיבוך מעמדה המוסרי והעלאת שאלות לגבי מחויבותה לזכויות אדם. ממשלתה הודיעה על תוכניות להתערב בדיון המרכזי בתיק רצח העם נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי, תוך דחייה מוחלטת של ההאשמות ברצח עם ללא הצדקה מהותית.
בעוד גרמניה מנסה לחסום הליכים משפטיים נגד ישראל מוּאָץ חקירות שפתחה מערכת המשפט שלה לגבי פשעי מלחמה שבוצעו באוקראינה.
מדינות שונות אחרות באירופה, אמריקה הלטינית, אסיה והאוקיינוס השקט – בעיקר בעלות ברית של ארה"ב ונאט"ו – הצביעו גם הן נגד החלטת האו"ם או נמנעו, והציבו שיקולים גיאופוליטיים מעל החוק והאתיקה הבינלאומיים.
הצביעות הגלומה בבריתות גיאופוליטיות אלו מעלה שאלות קריטיות לגבי שלמות המסגרת המשפטית העולמית. מדוע הפרות שביצעה ישראל, בעלת ברית של מדינות מערביות חזקות, נתקלות בשתיקה או בגינוי לא מספק ואחרות לא? חוסר העקביות הזה לא רק מעמיק את השסעים בין המערב לדרום הגלובלי, אלא גם פוגע בלגיטימיות של המשפט הבינלאומי וביכולתו למנוע זוועות.
ככל שישראל מוגנת יותר על ידי מדינות אלה, כך היא מזלזלת בחוק הבינלאומי ללא חשש מהשלכות וההתעללות בה הופכת להיות יותר אכזרית וקטלנית. וההפרות שלו לא משפיעות רק על האוכלוסייה הפלסטינית. דפוס זה של פטור מעונש מערער את עקרונות היסוד של צדק ואחריות ומעודד אחרים לעסוק בפשעים כאלה.
הימנעותן של 43 מדינות וההתנגדות של 11 אחרות בנוגע להחלטת UNGA מעבירות מסר ברור לעולם: אין "אין כללים". מגמה מדאיגה זו מעידה על כך שמדינות בעלות צבא חזק יכולות לפעול באופן חד-צדדי, תוך התעלמות מהחוק הבינלאומי ללא תוצאות. אם לא נצליח לעצור את השחיקה הזו של המשטר המשפטי, אנו מסתכנים בירידה לעולם הנשלט על ידי "חוק הג'ונגל".
לפירוק כזה של החוק הבינלאומי יהיו השלכות קטסטרופליות על הציוויליזציה האנושית. זה יטפח אקלים שבו החזקים יכולים לרמוס את זכויות החלשים, להנציח מעגלים של אלימות ודיכוי. הצביעות הניכרת בתגובה העולמית למצוקה הפלסטינית מדגימה את ההתעלמות המסוכנת הזו מצדק ומאחריות. בעוד 54 המדינות הללו ממשיכות להעלים עין מהפרות חמורות, היסודות של הסדר העולמי מאוימים.
כדי להחזיר את האמון בחוק הבינלאומי, מדינות חייבות לתעדף זכויות אדם על פני אינטרסים אסטרטגיים. זה דורש א חזית אחידה מהקהילה הבינלאומית. מדינות חייבות לתת דין וחשבון זו לזו על מעשיהן ולהתבטא נגד הפרות, ללא קשר להשתייכות פוליטית או בריתות. מחויבות אמיתית לצדק מחייבת את יישום עקרונות המשפט הבינלאומי באופן עקבי וללא משוא פנים.
רק באמצעות פעולה נחרצת ניתן לקיים את האידיאלים של המשפט הבינלאומי ולהציל את העולם מעתיד אפל וחסר חוק.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
