דיר אל-בלח, עזה וביירות, לבנון – ברצועת עזה, פלסטינים רבים חוגגים, בתקווה שהמלחמה ההרסנית בת 15 חודשים תסתיים סוף סוף.
ישראל וחמאס הסכימו להצעת הפסקת אש, לפי קטאר וארה"ב, שתכלול חילופי שבויים ושבויים, והחזרת פלסטינים לבתיהם ברחבי עזה. ישראל אומרת שעדיין נותרו כמה נושאים, בעוד שחמאס הודיע על קבלתו.
בעזה, השמחה לפלסטינים מתמתנת בצער, לאחר שחיו במהלך מותם של כל כך הרבה מיקיריהם, במלחמה ישראלית שארגוני זכויות אדם ומומחי האו"ם תיארו כ"רצח עם".
כמה פלסטינים אמרו לאל-ג'זירה שהם מתכננים לחזור לעיירותיהם ולכפריהם ברגע שיקבלו את ההזדמנות לכך, לאחר שנעקרו מהתקפות ישראליות ומה שנקרא "פקודות פינוי".
"ברגע שתהיה הפסקת אש, אחזור ואנשק את אדמתי בבית חנון בצפון עזה", אמרה אום מוחמד, אישה בת 66 שאיבדה שניים מעשרת ילדיה כשפצצה ישראלית נפלה על ביתה. בדצמבר 2023.
"מה שהבנתי במלחמה הזו הוא שהבית שלך, המולדת שלך והילדים שלך הם כל מה שיש לך", אמרה לאל ג'זירה.
למלחמה של ישראל בעזה יש הרג יותר מ-46,500 פלסטינים ופצע יותר מ-100,000. זה החל לאחר מתקפה בראשות חמאס על דרום ישראל ב-7 באוקטובר 2023, בה נהרגו 1,139 בני אדם וכ-250 נלקחו בשבי.
במהלך המתקפה של ישראל על עזה, היא הפציצה באופן שיטתי בתי ספר, בתי חולים ומחנות עקירה, והרסה כמעט את כל השירותים והמבנים הבסיסיים המקיימים חיים, לפי מומחי האו"ם וקבוצות זכויות.
בספטמבר 2024, מרכז הלוויין של האו"ם מצא את זה 66 אחוז מכלל המבנים ברצועת עזה ניזוקו או נהרסו מהתקפות ישראליות.
ישראל גם הידקה את המצור הקיים שלה על עזה בתחילת המלחמה, מה שגרם לרעב המוני ולהתמוטטות הסדר הציבורי.
כעת, כשנדמה שהסוף לאומללות קרוב להפליא, הפלסטינים נאבקים לעבד את כל מה – ואת כולם – שהם הפסידו במלחמה.
"יש לי רגשות מעורבים… אבל אני מתפלל לאלוהים שנוכל לחזור לחיינו הרגילים מבלי להרגיש חוסר ביטחון", אמר מוחמד אבו ראי, חובש בן 47, ממשרדו בדיר אל-בלח.
זיכרון ואבל
הפלסטינים חשבו על יקיריהם שאיבדו בהתקפות ישראליות לפני הפסקת האש הצפויה כעת.
לובנה ריייס, שהייתה מנהלת בית הספר היסודי הבינלאומי האמריקאי בעיר עזה, אמרה שהיא איבדה את אחד מעמיתיה, בילאל אבו סעמאן, שחילץ אנשים מההריסות כשהופצץ.
ריייס אמרה שהיא מתקשרת לעתים קרובות לאלמנתו של אבו סעמאן ושואלת על ילדיו הקטנים.
"הוא היה מורה נהדר ואדיב מאוד. כשהוא מת, זה ממש השפיע עליי וזה עדיין כואב עד עכשיו", אמרה ריייס לאל-ג'זירה בטלפון מקהיר, מצרים, שם היא מתגוררת עם בעלה ושלושת ילדיה מאז השנה שעברה.
"בילאל היה באמת אחד האנשים הטובים בעולם", הוסיפה.
ריייס סיפרה גם על בית משפחתה, שנשרף לאפר על ידי חיילים ישראלים שהדליקו אותו.
"לא נשאר כלום מהבית," היא אמרה ונאנחה. "אין יותר תמונות משפחתיות, או כל סוג של זיכרונות (שלפנו). הכל נעלם."
גם אבו ראי איבד את ביתו, אבל כמו ריייס, הוא אמר שזכרם של עמיתים וחברים שנפטרו מסב לו את הצער הרב ביותר.
הוא מאמין שמספר הנפגעים האמיתי עולה בהרבה על המספר הרשמי והוא עדיין לא ממש יכול להבין איך הוא שרד במהלך 15 החודשים האחרונים.
"להישאר בחיים בעזה תמיד היה רק עניין של מזל", אמר.
להישאר או ללכת?
בעוד פלסטינים רבים מצפים לחזור ולבנות מחדש את הקהילות שלהם, אחרים אינם יכולים לדמיין להישאר במובלעת הנצורה יותר.
מחמוד סעדה, בן 52, אמר שהוא לא מאמין שיהיה פתרון בר קיימא לסכסוך הישראלי-פלסטיני למרות הפסקת האש הצפויה.
הוא אומר שהוא ייקח את ילדיו הקטנים ויעזוב את עזה ברגע שייפתח המעבר למצרים.
"אני נשבע באלוהים שלא אחזור לעזה. אני כל כך עייף ונמאס לי", אמר מדיר אל-בלח, שם הוא ישן עם משפחתו בתוך אוהל קטן וצפוף.
"אני רוצה לעזוב את עזה ופשוט ללכת לכל מקום אחר", אמר לאל-ג'זירה.
אבו ראי גם אמר שהוא לא יכול לדמיין להישאר בעזה עכשיו כשהכל הרוס לגמרי.
הוא מאמין שרוב הניצולים סובלים מטראומה עמוקה ופשוט לא יכולים להבין לבנות מחדש את הקהילות ואת חייהם מחדש, במיוחד מאחר שעזה כבר נאבקה להתאושש ממלחמות קודמות רבות עם ישראל.
כרגע, הוא חושד שאנשים רבים מנסים למצוא מוצא, לפחות בינתיים.
"היה כל כך הרבה הרס ואנחנו מתחילים מאפס, שוב. תמיד בנייה מחדש של הקהילות שלנו גונבת כל כך הרבה זמן מחיינו. כל יום שאנחנו מפסידים, אנחנו לא חוזרים", אמר לאל ג'זירה.
אבו ראי, ריייס ואום מוחמד מסכימים, עם זאת, שהפלסטינים יתגעגעו לעזה אם יעזבו, מה שיקשה על רבים.
בסופו של דבר, הם מאמינים שרוב האנשים יישארו או יחזרו לעזה, אם הם יכולים.
"אנחנו צריכים לחזור בסופו של דבר, אתה יודע?" ריייס אמר לאל ג'זירה.
"אין באמת כמו בבית."
