חג השבועות, שצפוי להיחגג בשבוע הבא (ימים ראשון-שני) "נופל" השנה על סוף שבוע ארוך – מה שמאפשר למי שמעדיף לטוס לחו"ל בתקופות החגים ליהנות מחופשה ללא הצורך לקחת ימי חופש מהעבודה. ואם כבר חוגגים את חג השבועות בחו"ל, יש משהו בהחלט סמלי בלחגוג אותו דווקא בצרפת – הלוא היא "ארץ הגבינות".
אין מדינה בעולם שמייצרת כל כך הרבה סוגים שונים: גבינות מחלב פרה, כבשים ועיזים, גבינות רכות, קשות וחצי קשות. גבינות עם קרום רך, "פרחוני" (הקליפה הלבנה), "משופשף" או "רחוץ" ועוד היד נטויה. כל חבל ארץ מתהדר בגאווה אזורית, באופי ייחודי, ובשיטות יישון שעוברות מדור לדור.
מעבר לזה, חודשים מאי-יוני מהווים זמן נפלא לטייל בצרפת: הטמפרטורות נעות סביב 20–24 מעלות ביום, הכל ירוק, לא צפוף מדי, והשווקים תוססים מתמיד. השבועות שלפני הקיץ הם שיא העונה למקומיים, בלי הלחץ של עונת התיירות. ואם מוצאים דיל טוב, אפשר להתחיל את החופשה בשוק מקומי כבר ביום הראשון.
לישראלים יש היכרות בסיסית עם השמות הגדולים של הגבינה הצרפתית – ברי, קממבר, רוקפור. בצרפת, כל אחת מהגבינות האלה היא עולם שלם של הבשלה, טקסטורה וטמפרטורת הגשה. הקממבר, למשל, היא גבינה רכה עם קרום לבן, שמקורה בנורמנדי. היא חריפה יותר מברי, עם מרקם שמתמסר ללחם, וניחוח עמוק שמבקש יין בצד.
גבינת הברי היא אחותה המלכותית של הקממבר, שמקורה באיל-דה-פראנס – כלומר, ממש סביב פריז. היא רכה, קרמית, מעט פחות אגרסיבית בטעמים ומהווה בסיס נהדר לפלטת גבינות רכה. כשקונים אותה טרייה מחנות גבינות ברובע ה-7, מבינים למה היא מקבלת כבוד אפילו בארמון האליזה.
אם אתם אוהבים גבינה כחולה, גבינת רוקפור זו הגבינה בשבילכם – עם טעמים עזים, מליחות מדויקת וריח שלא מתנצל. הרוקפור מיוצרת מדרום צרפת, אבל נמכרת כמעט בכל חנות בפריז. מעולה לפירור מעל אגסים, סלט ירוק או – בגרסה הכי צרפתית – עם לחם שחור וקצת חמאה.
קומטה היא אולי הגבינה הכי פחות מדוברת, אבל הכי אהובה על המקומיים. גבינה חצי קשה מאזור ז'ורה, מיושנת בין 6-36 חודשים. טעמה משתנה לפי גיל – צעירה היא מתקתקה, מבוגרת היא עמוקה ואגוזית. מושלמת לחיתוך קוביות לפיקניק כי היא לא נמסה בשמש.
כדי לטעום כמו צרפתי, צריך לקנות כמו צרפתי. כלומר לא ברשתות סופרמרקט. הנה כמה מקומות שמומלץ לבקר בהם:
Fromagerie Laurent Dubois
חנות עם סניפים ברובע ה-5 וה-15. אחת מחנויות הגבינה האהובות בעיר. הגבינות מסודרות לפי סוגים, גיל ורמת בשלות. צוות המקום מקצועי ואדיב – אפשר לשאול שאלות, לקבל טעימות, ולהרכיב פלטת גבינות לפי מצב הרוח.
מוסד פריזאי אמיתי, ממוקם ברובע ה-7, כמה צעדים ממגדל אייפל. חנות קטנה אבל מדויקת, מלאה במקומיים שבאים "רק לקחת משהו קטן" ויוצאים עם חצי מקרר.
אחד מהשווקים העתיקים בעיר, ברובע הלטיני. רחוב צר ומתפתל שמלא בדוכנים של גבינות, ירקות, פירות ומעדנים. אווירה צעירה, מעט תיירותית, אבל שווה ביקור – בעיקר בבוקר.
אחד מהשווקים הכי גדולים ופתוחים בעיר, פועל בימים חמישי וראשון. כאן תמצאו דוכני גבינות לצד דגים, מאפים, ובגדים יד שנייה. קל ללכת בו לאיבוד – ובדיוק בשביל זה הגעתם.
שוק אורגני באוויר הפתוח, פועל בראשון בבוקר. קצת יותר יקר – אבל מציע מוצרים מעולים, כולל גבינות חוותיות שלא תמצאו במקומות אחרים.
ומה אוכלים עם הגבינה? צרפתים לא אוכלים גבינה לבד. הם יוצרים לה סביבה. לחם טוב – בדרך כלל באגט פריך מבחוץ ורך מבפנים. חמאה איכותית, שמנת חמוצה (crème fraîche), פרי טרי – ענבים, אגסים או תאנים. וקצת דבש. כן, דבש. גבינות רכות מתעגלות יפה עם מתיקות מעודנת.
ואז מגיע היין. בכל אזור תמצאו משהו אחר – בפריז מומלץ ללכת על יינות לבנים קלים או רוזה מצונן. אם קניתם גבינות חריפות יותר – יין אדום עגול יכול לשדרג הכול. והיופי? כל יין שמגיע מחנות מקומית קטנה, כמעט תמיד טעים.
סוף מאי–תחילת יוני הוא זמן קסום בפריז. לא חם מדי, לא עמוס מדי, ועם ימים ארוכים שמזמינים שיטוט. השמש שוקעת רק אחרי שמונה בערב, ורוב בתי הקפה פתוחים עד מאוחר. גני לוקסמבורג, מונמארטר, גדות הסן – כל אלה נראים כמו גלויה.
שווה לשלב בחופשה גם ביקור במוזיאון או כרטיסים להופעה חיה. בפסטיבל Saint-Germain-des-Prés מתקיימות הופעות ג'אז ואירועים תרבותיים, חלקם חינמיים. ואפילו אם רק תסתובבו בין הרובעים, כל פינה נראית חגיגית.
