הקומדיה החדשה של בית לסין, לילה ברומא, אולי מתרחשת ברומא, אך היא מציגה בצורה מדויקת את ההוויה הישראלית של ימינו. זוהי הוויה שבה הביטוי הישראלי והלאומי נשמע בכל מקום, ומשקפת את המציאות הישראלית, עם כל הפערים והמורכבויות שהיא כוללת.
סיפור קיבוץ הגלויות, שנבנה כאן בשנות ה-50', מוצא את מקומו בצורה מובהקת על הבמה, תוך שילוב שנינות זהירה ומוחצנות ישראלית קלאסית.
המחזאי רמי ורד מצליח לשלב בקומדיה את כל הרגשות המהותיים שבולטים בחיינו: פחד, חשש, אך גם חברות ואהבת אדם. תחת בימויו המבריק של אילן רונן, מצליחים ארבעת הגיבורים ליצור איזון מושלם בין הרגעים המורכבים והחונקים לבין רגעי הצחוק הבלתי נשלטים, שמציפים את הקהל ומאפשרים לנו לצחוק על השדים שלנו.
ההצגה עוקבת אחרי בני הזוג שוקי (יניב לוי) ואסנת (קרן מור מישורי), המנסים לשחזר את ירח הדבש שלהם, שנערך לפני עשרים שנה, במטרה להציל את מערכת היחסים שדעכה עם השנים.
במהלך שהותם ברומא הם פוגשים את בני הזוג איברהים (אמיר חורי) וראנא (ראמא נסראללה), המנסים גם הם להתמודד עם אתגרי החיים והסיכונים הקשורים לזהותם הישראלית והערבית, אשר מאיימת על ביטחונם.
למרות השוני התרבותי והדתי, נחשפים האתגרים המשותפים לשני הזוגות, שמזמינים טיסות זולות ומוצאים את עצמם יחד בחדר אחד, בבית מלון נידח ברומא, לאחר שטיסותיהם בוטלו.
במלון פוגשים הם את מריו (דור אלמקייס), יהודי ממוצא פרסי, שמסווה את עצמו כאיטלקי, ואת אולגה (הגר אנגל), החדרנית הישראלית שנולדה בקייב. יחד הם דוברים שפות שונות, וההומור שבטקסטים ובבדיחות החוזרות מייצר כור היתוך של התרבויות השונות שמרכיבות את החברה הישראלית.
ההצגה מצליחה להציג את השסעים החברתיים, התרבותיים והזהותיים בין הדמויות מבלי לפגוע או להמעיט במי מהם. אלמקייס ואנגל מגלמים דמויות שמביאות לידי ביטוי את המורכבות שבמערכת יחסים בין בני זוג – הן מקצועית והן אישית. הפערים התרבותיים, ששזורים בכל אחד מהדיאלוגים, יוצרים מתח חיובי שמניע את הדינמיקה של ההצגה.
המרחב המוגבל של המלון הופך לזירה שבה כל דמות מגלה את השדים הכלואים בתוכה. שיחות ודיונים שמתקיימים בין הדמויות מציבים מראה למציאות הישראלית, פוגשים את האמת הקשה ומציגים את השוני בצורה כנה ומעוררת מחשבה.
אמיר חורי, שמגלם את איברהים, רופא בכיר ממוצא ערבי, מגלם דמות גברית רגישה ומכילה. הוא מתמודד עם התגובות הנובעות ממוצאו ומפגין חמלה כלפי עצמו, כלפי אשתו ולקהל, שמוצא עצמו נוכח בהתמודדות האישית הזו.
נסראללה, בתפקיד ראנא, מציגה אישה שנלחמת על מקומה, מנסה לשמור על האיזון הפנימי שלה אל מול הסביבה שמציבה אותה בעמדה נחותה.
בנוסף לדיונים בין ערבים ויהודים, מציגה ההצגה גם את סוגיית הפערים בין גברים לנשים, ואת הקונפליקטים שמעסיקים כל זוג – יהודי וערבי כאחד. כל דמות מציגה את המורכבות האישית שלה, והמפגש ביניהם חושף את השדים והסודות הפנימיים.
יניב לוי, המשחק את הגבר היהודי, מציג בצורה מרשימה את המלחמה הפנימית של גברים בשנות ה-40 לחייהם, הנאבקים לשמור על הזוגיות ולהתמודד עם החלומות הגנוזים, כל זאת מול המציאות המקשיחה שמסביב.
פחד הפאניקה שמאפיין את דמותו, לצד ההשלמה עם השינויים בחיים, משקפים את הקשיים שבגיל ההתבגרות, הן האישית והן הזוגית.
יניב לוי וקרן מור מישורי, המשחקים את הזוג היהודי, מצליחים להציג באופן מדויק את הדינמיקה של זוג אוהב שהניצוצות בו דעכו עם השנים.
תהליך ההתבגרות של הזוג והמעברים של כל אחד מהם בנפרד. שלא תמיד מתכתבים עם השני, מובילים את הקהל לצחוק בלתי פוסק, אך גם מציבים בפניהם אתגר של חשיבה מעמיקה על טבע הזוגיות.
לוי ומור מישורי מגלמים זוג שמכיל את שגרת החיים המשותפים, אך כל זאת במעטפת של אנגלית רופפת, שמסמלת את תחושת חוסר ההתאמה בין השניים.
הניסיונות להוזיל את הטיול מצביעים על המציאות הכלכלית הישראלית, בה הקשיים הכלכליים פעמים רבות מעלים מכשולים על מערכת היחסים.
מה שמאד מוסיף למציאות המוכרת לזוגות רבים. הניסיון של השניים לשמר את הזוגיות, כאשר מור מישורי מציגה דמות חזקה אך גם נכונה לקרבה ופשרות, מציב את מערכת היחסים על קו דק שבין רגישות לחוזק.
ההומור החותך של המחזה, בשילוב עם המשחק המעולה של כל השחקנים, מאפשר לנו להתחבר לדמויות ולמורכבויות שלהן, לראות את העולם מנקודות מבט שונות ולגלות את השונה. הקהל יוצא מההצגה עם תחושות מעורבות של צחוק וחשיבה עמוקה על סוגיות חברתיות ותרבותיות שמלוות אותנו כל הזמן.
