בעוד כ-100 אלף ישראלים שתקועים מחוץ לגבולות המדינה מנסים לשוב הביתה, דווקא בכיוון ההפוך הולכת ומתפתחת תופעה: ישראלים המבקשים לצאת מהארץ בימים מתוחים אלה, פונים לאופציה העקיפה – מעבר יבשתי לטאבה, ומשם בטיסה משדה התעופה הבינלאומי בשארם א־שייח.
אחת מהן היא סוניה, שהצליחה להגיע מישראל לברלין דרך מסלול החילוץ המדובר. בשיחה עם ynet היא מספרת על המסע שעברה: "החלטתי לצאת מהארץ כי אני גרה בגרמניה. אני אזרחית ישראלית והגעתי לביקור משפחתי. בהתחלה רציתי להפליג – ראיתי שיש הפלגות, אבל זו נראתה לי דרך ארוכה ולא כל כך בטוחה. משיטוט ברשתות החברתיות הבנתי שאפשר לנסוע לשארם ולטוס משם".
איך קיבלת את ההחלטה? היה פחד?
"כן, הייתי לחוצה מאוד ופחדתי. אבל יצרתי קשר עם מישהו שכבר עשה את המסלול, והוא נתן לי הדרכה ברורה. אחר כך מצאתי עוד בחורה דרך פייסבוק – ויצאנו יחד למסע הזה. נהג המונית שהסיע אותנו ממעבר הגבול בטאבה לשארם הרגיע אותנו מאוד, הוא היה אדיב ונחמד. פחדתי, אבל הוא גם הסביר לנו ש'מאוד אוהבים אותנו בסיני' והדגיש ש'סיני זה לא כמו שאר מצרים'. זו הייתה הפעם הראשונה שלי בסיני, ועכשיו אני יכולה להגיד שבארץ הרגשתי הרבה יותר לחוצה".
ואיך היה המפגש עם שוטרי ההגירה המצריים בשדה התעופה ועם הצוות במלון?
"לאורך כל הדרך השירות היה מצוין. הייתי עם הדרכון הישראלי בחוץ כל הזמן, ולאף אחד לא היה אכפת. שוטרי ההגירה במעבר הגבול היו אדיבים ועזרו לי לאורך כל הדרך – גם בשדה התעופה וגם במלון. הרגשתי בטוחה. בסך הכול, אני באמת חושבת שזה גם האינטרס שלהם לחיות כאן בשלום".
טל קוגן, ישראלית נוספת שעברה את הגבול בטאבה השבוע, תיארה בפוסט ברשת את המסע המתיש לשארם א־שייח'. הנסיעה מטאבה התבצעה עם נהג שהוזמן מראש דרך קבוצת פייסבוק, ולמרות החשש – לדבריה ההרגשה הייתה בטוחה. "פחדתי ברמות לפני, אבל איכשהו תוך כדי הנסיעה הפחד נעלם והרגיש נורא בטוח עם הנהג", כתבה. טל המשיכה לשדה התעופה בשארם, שם חיכתה שעות בעקבות עיכוב בטיסת המשך לקהיר – מה שהוביל אותה להישאר לילה בעיר. "לצערי הרב, בגלל הדיליי נאלצתי להישאר לילה בקהיר", סיפרה. אף שהייתה מצוידת בדרכון זר, היא הדגישה: "לבעלי דרכון ישראלי בלבד לא הייתי ממליצה להגיע לקהיר – הייתי הישראלית היחידה וזה לא הכי נעים".
בשיחה עם ynet סיפרה על ההחלטה לצאת מהארץ. "תכננתי נסיעה ארוכה למזרח כבר מזמן, והחלטתי לא לוותר עליה – בטח לא במצב של מלחמה וירי בלתי פוסק לתל אביב".
איך עלה הרעיון לצאת דרך מצרים? היו לך עוד אופציות או שזו הייתה היחידה?
״מבחינתי כל האופציות היו פתוחות – או דרך ירדן או דרך מצרים. הבנתי שהמרחב האווירי של ירדן נסגר לסירוגין, והעדפתי לא לקחת סיכון מיותר".
מה עבר לך בראש שכשיצאת מהבית?
"כשהתחלתי את הנסיעה מתל אביב לאילת פחדתי נורא, אבל איכשהו, כשעברתי את הגבול לסיני והתחלתי בנסיעה – משהו נרגע אצלי. בדיעבד, פחדתי יותר מאזעקה שתתפוס אותי בדרך לאילת מאשר מהגעה לשדה בשארם".
איך התנהל תהליך הבידוק בגבול הישראלי והמצרי, ובשדות התעופה בשארם וקהיר? איך התייחסו אלייך ולחברה הישראלית שנסעה איתך?
"נסעתי עם דרכון זר, אבל אני מניחה שהם הבינו שאני ישראלית. ההתנהלות בצד המצרי הייתה מאוד איטית ומייאשת – המון אנשים בכל עמדה, בלי חוקים או סדר. הם רק רוצים כסף ויעשו הכול בשביל זה. לא הייתה לי יותר מדי אינטראקציה איתם, מלבד במעבר הגבול. לעומת זאת, הנהג שלקח אותי היה מקסים ממש".
"אני חושבת שבסופו של דבר הבנתי שהסיכוי שלי להיפגע בישראל גבוה יותר מאשר במונית ישירה לשדה בסיני. לא הסתובבתי שם בכלל – רק נסעתי. הנהג חיבר אותי לנקודת הגלישה שלו והיה לי אינטרנט לאורך כל הדרך, וזה הרגיע אותי. הכבישים היו ריקים לגמרי, ובדרך היו כמה עמדות בידוק של המשטרה – זה נתן תחושה שיש מי ששומר".
ברשתות החברתיות מספרים הישראלים כי מבחינה לוגיסטית, מדובר במסלול שדורש גמישות מסוימת. מדובר בכשלוש שעות נסיעה בין טאבה לשארם, וחלק מהנוסעים מדווחים כי נדרשו להציג כרטיס יציאה משארם או הזמנת מלון לתקופה קצרה. זמני ההמתנה בגבול עצמו נעים, לפי העדויות, בין 10 ל־30 דקות. היעד המרכזי והנוח ביותר משארם הוא איסטנבול.
ובכל זאת, בשטח, הישראלים ממשיכים להגיע. ברשתות החברתיות אפשר למצוא אינספור פוסטים עם עדויות מהשטח, הוראות הפעלה לא רשמיות וטיפים ללוגיסטיקה על קו שארם–טאבה – וגם על הכיוון ההפוך. "לא צריך להסביר כלום, ולא צריך ויזה. תגידו שאתם יוצאים באותו יום ותראו שיש לכם מונית לטאבה – לא מציקים", סיפר אחד הגולשים שהיה תקוע באיטליה. הוא עלה על טיסה בשדה התעופה ברומא, נחת בשארם, תפס מונית לטאבה, וחצה את הגבול לאילת.
ולא רק ישראלים מחפשים את הדרך החוצה – גם אלפי תיירים זרים, ששהו בארץ עם פרוץ מבצע עם כלביא, מנסים לצאת בכל דרך אפשרית. פפיין ופטר, בני 21 מהולנד, הגיעו לישראל לחופשה – ונקלעו לסיטואציה ביטחונית שלא ציפו לה. "לא היה אכפת לנו מהמצב בארץ, אנחנו אוהבים את ישראל", סיפרו ל־ynet. "ידענו שהמצב מורכב פה מאז השבעה באוקטובר ושיש מדי פעם אזעקות אבל בכל זאת החלטנו לבוא לישראל לכמה ימים, ראינו שמזג האוויר טוב והמצב יחסית רגוע. אנחנו מודים שלא חשבנו שניקלע לתרחיש של מלחמה עם איראן".
עם פרוץ המבצע ביום שישי לפנות בוקר, הם ניסו לשמור על שגרה פחות או יותר רגילה. חיפשו בתי קפה וברים שעדיין נשארו פתוחים, התחברו למקומיים, ואחרי שקיבלו הודעה שטיסתם בחזרה לאמסטרדם בוטלה, הם החלו לחשב מסלול מחדש, וזה לא היה פשוט. ביום ראשון הם החלו מסע ארוך מירושלים לשארם א־שייח'. לאחר שרכבת הביאה אותם לתל אביב, גילו כי נסיעת האוטובוס שהזמינו לאילת בוטלה. הם המשיכו לבאר שבע – וגם שם נתקלו בביטול דומה. יחד עם שני תיירים בריטים נוספים, שכרו מונית פרטית ונסעו לגבול טאבה. בשעת לילה מאוחרת הגיעו לשארם, ושלשום (שני) המריאו בטיסה לאיסטנבול, ומשם המשיכו לאמסטרדם. "הטיול שלנו לא נהרס", הדגישו. "הייתה לנו פה חוויה טובה. רצינו לראות את העיר העתיקה בירושלים אבל לא הספקנו ולעשות עוד הרבה דברים – נחזור באוגוסט או בסתיו. הישראלים זה העם הכי נחמד שפגשנו".
במקביל, אתמול חולצו מישראל מאות צעירים אמריקנים – משתתפי פרויקט "תגלית". תחת הנחיית השגרירות האמריקנית, הקבוצות הועברו לנמל אשדוד, שם עלו על שיט ללרנקה, ומשם ימשיכו בטיסות שונות לארה"ב. בשיחה עם ynet, חברי קבוצה שהגיעה מבית הכנסת Temple Kol Ami Emanu-El בפלורידה, סיפרו כי הם נרגשים לעזוב, אך גם עצובים: "היה לנו פה טוב, אפילו אחרי שהחלו התקיפות באיראן. אנחנו מצטערים שזה נגמר ככה, אבל אנחנו לגמרי חוזרים לפה בשנה הבאה".
