במשך שנים רבות, התקשורת המרכזית בבריטניה שדיווחה על האירועים בישראל נוטה לתת רושם של אוכלוסייה שתומכת כמעט לחלוטין בפעולות צבאיות מתמשכות של צבא הגנה לישראל (צה"ל) בעזה ובגדה המערבית.
משקיף ניטרלי היה נאלץ למצוא סיקור כלשהו להתנגדות לכיבוש אדמות פלסטיניות, או לגיוס צבאי מתוך ישראל עצמה. קולות מתנגדים כמעט ולא דווחו בתקשורת המערבית – אפילו יותר מכך, מובן, מאז ההרג והחטיפות הנוראיות של אזרחים ישראלים ב-7 באוקטובר 2023 על ידי חמאס ולוחמי הג'יהאד.
בתוך ישראל המציאות הייתה שונה למדי. תמיד היו יחידים וקבוצות שמתנגדים למיליטריזציה של החברה, שפעלו נגד כיבוש אדמות פלסטיניות. בשנים האחרונות קשה יותר ויותר לקולם להישמע; ועבור הצעירים והצעירות שהתנגדו לשירות צבאי חובה זה דרש אומץ עצום. עמדתם הובילה לעתים קרובות למאסר, ולנידוי על ידי חברים ובני משפחה.
ניסיון אישי של סירוב להתגייס לצבא
מתן הלמן, מנכ"ל החברה רשת סולידריות סרבניםעבר בדיוק חוויה כזו בעצמו, ומתאים במיוחד להבנת האתגרים העומדים בפני מי שמסרבים לשרת בכוחות המזוינים.
רחוק מאוד מהסטריאוטיפ של קמפיינר נלהב, הלמן הוא אדם מתחשב, עדין ודיבור ברוך, שנולד וגדל ב העוגןקיבוץ קטן במרכז הארץ.
עד גיל שתים עשרה הוא לא היה מודע לכך שהוא איכשהו שונה, ו"לא יהודי": היהדות האורתודוקסית נוהגת במוצא מטרילינאלי, וכיוון שאמו של הלמן הייתה הולנדית הוא לא היה מסוגל לחגוג את בר המצווה שלו לצד חברים ובני דורו.
"כשאמרו לי את זה, התחלתי להסתכל על הדברים יותר כאל אאוטסיידר. הבנתי שבעוד שישראל מתיימרת להיות ביתו של העם היהודי, הרעיון הזה לא מגיע לאחרים שגרים שם ויש להם אזרחות ישראלית. ממש יכולתי להרגיש את זה, אז התחלתי להסתכל על המדינה בצורה יותר ביקורתית", הוא מסביר.
כחבר ב השומר הצעיר, תנועת נוער ציונית וסוציאליסטית שסבו ואביו השתייכו אליה, למד הלמן לראשונה בשנות העשרה שלו על כיבוש אדמות פלסטיניות. "הייתי קצת בהלם, כי לא לימדו אותנו על זה בכלל בבית הספר, וחשבתי – איך אנחנו אלה שעושים את זה?"
קריאת עדויות של חיילים ששירתו בצה"ל, לשבור את הדממה, הוא הבין שכשהיה בן 18 הוא יצטרך להתגייס לצבא. "לא רציתי לעשות את זה. לא רציתי להרוג אנשים רק בגלל שהם שונים ממני".
לא היה לו מושג איך להתנגד, אבל במהלך מלחמת עזה 2014 המקרה של אודי סגל, סרבן משנת 2014, זכה לפרסום נרחב בישראל, והלמן החליט שהוא ילך בעקבותיו. ההצהרה של סגל כי: "אי אפשר לממש שלום כאשר עם אחר מדוכא" היא דבר שהוא לקח ללב.
בגיל צעיר להדהים של 16, הלמן יצא בפומבי עם נחישותו להפוך לסרבן וסבל מהתוצאות. זרקו אותי מהשומר הצעיר, ואמא שלי ואחי שהיה בצבא התנגדו בתוקף להחלטה שלי".
הוא מצביע על הסתירות הטמונות ביסוד הסוציאליסטי בעד השלום של הקיבוץ ועל ההשקפות המאוד מיליטריסטיות של הקהילה בה הוא חי. "זו התוצאה של פרסום מעט מאוד בתקשורת הישראלית על המבצעים הצבאיים השונים בעזה ו הגדה המערבית לאורך השנים", הוא מסביר. "באופן כללי אנשים נשטפים במוח."
"המודעות למה שקורה עכשיו בעזה מוגבלת מאוד. הרבה מצונזר על ידי הצבא. אם אנשים רואים מה מתפרסם בתקשורת הבינלאומית, המסר הוא: 'הם אומרים את זה רק בגלל שהם אנטישמיים'".
רשת סולידריות הסרבנים
רשת סולידריות הסרבנים הוקמה בשנת 2003 כדי לתמוך באלה שהיו נגד הכיבוש הישראלי של אדמות פלסטיניות ובמי שפועלים נגד שירות צבאי חובה. הסרבנים גם סירבו להשתמש בכל אחד מהפטורים העומדים לרשות אזרחים ישראלים שרצו להימנע מהגיוס, כגון מטעמי אמונה דתית, או בעיות פסיכולוגיות ופיזיות. סירובם היה אמירה פוליטית מכוונת מאוד שכמעט בטוח תוביל למאסר.
הלמן הכיר אנשים ברשת לאחר התנסותו משלוחת לכלא צבאי למשך 110 ימים לאחר שסירב להצטרף לצה"ל. כשנשאל על החוויה הזו, הוא משתתק לזמן מה. לאחר מכן הוא מתאר את ההרגשה שהוא מנותק לחלוטין מהעולם, של הטלת ספק בהחלטתו שלו – "למה אני כאן, האם יש לי השפעה כלשהי, האם זה שווה את זה?" הוא גם מגלה שהוא סבל מיחס די אכזרי.
הלמן עדיין מתמודד עם תופעות הלוואי הפסיכולוגיות ונחוש כי מי שנמצא כעת באותו מצב צריך לקבל תמיכה. "מסרבות תמכו בי ובאחרים והייתה להם מערכת חברים שגם רשת סולידריות הסרבנים עזרה בה. זה כל כך חשוב שמישהו שמבין מה אתה עובר יהיה שם כדי לתמוך בך, ואנחנו מחפשים לראות איך נוכל לתמוך בסרבנים בצורה רגשית יותר טוב".
תנועה גוברת של תקווה לשלום
בישראל יש גל קטן אך הולך וגדל של סרבנים, והלמן משוכנע שגל חדש בפתח. זה אכן דורש אומץ עצום, ורבים נרתעים באופן מובן מהתגובה העומדת בפניהם. "ביקורת על ישראל, סירוב להשתתף או גילוי תמיכה בסרבנים מובילים לעתים קרובות לרדיפה", כתב הלמן בניוזלטר של Refuser Solidarity Network לאחרונה. הוא היה מטרה אישית על ידי ערוצי תקשורת ימנים וקבוצות פוליטיות.
כשנשאל כיצד אנשים יכולים לתמוך ברשת, הוא אומר: "במובנים רבים – על ידי פרסום ברשתות החברתיות, כתיבת מכתבי תמיכה לסרבנים בכלא, או הגעה לישראל והתנדבות להיות נוכחות מגוננת בגדה המערבית".
הוא לא שש לומר מה עשויה להיות התוצאה הטובה ביותר של המצב הנוכחי בעזה. "אני לא יכול לדבר בשם מיליוני ישראלים ופלסטינים, רק בשביל עצמי, אבל אנחנו צריכים לנסות משהו שיעבוד עבור כולם. חופש לכולם".
זו טרגדיה שהתוצאה הזו נראית כל כך רחוקה כרגע. הלמן ורשת הסולידריות של הסרבנים שואפים לפחות לספק חזון של עולם אחר שבו שלום עשוי להיות אפשרי.
נְקִישָׁה כאן ל להגביר את עיתונאות האזרחים בתקופת הבחירות הכלליות!
