קנדה מגבירה את האסטרטגיה הארקטית שלה על רקע המתיחות הגיאופוליטית הגוברת והשינוי של האזור עקב שינויי אקלים.
ביום שישי חשפה קנדה מדיניות אבטחה בת 37 עמודים המפרטת את התוכניות לשיפור הנוכחות הצבאית והדיפלומטית שלה בקוטב הצפוני, תוך ציון איומים מתגברים מפעילות רוסית וסינית.
הנה מה שצריך לדעת על האסטרטגיה של קנדה ועל המתיחות באזור.
מדוע קנדה מחזקת את נוכחותה באזור הארקטי?
קנדה אמרה שהנוכחות המתגברת שלה באזור הארקטי נועדה להתמודד עם אתגרי הביטחון באזור רוסיה וסין.
האסטרטגיה הארקטית החדשה של קנדה מדגישה לאחרונה פעילות רוסית מוגברת לאורך קצוות המרחב האווירי של צפון אמריקה.
היא כינתה ניסוי נשק רוסי ופריסת מערכות טילים בקוטב הצפוני, המסוגלות לפגוע בצפון אמריקה ואירופה, "מטרידות עמוקות".
קנדה האשימה גם את סין בפריסה קבועה של כלי שיט, המצוידים ביכולות מחקר צבאיות דו-שימושיות, בצפון כדי לאסוף נתונים.
המסמך קובע כי אוטווה ביקשה במשך שנים לנהל את הקוטב הצפוני בשיתוף פעולה עם מדינות אחרות ולשמור אותו נקי מתחרות צבאית.
"עם זאת, מעקות הבטיחות המונעים סכסוכים נמצאים יותר ויותר במתח עצום", אמרה שרת החוץ מלאני ג'ולי במסיבת עיתונאים.
"הקוטב הצפוני אינו עוד אזור במתח נמוך", אמרה.
איך תיראה המשמרת?
האסטרטגיה הארקטית של קנדה כוללת מספר יוזמות מרכזיות שהיא תיקח על עצמה באזור, החל מנוכחות דיפלומטית ועד אמצעי אבטחה.
המדינה תקים קונסוליות באנקורג', אלסקה ובנואק, גרינלנד, ותקבע שגריר שיוביל ויתאם את המדיניות והפעולות של קנדה באזור. אוטווה גם מבקשת ליישב סכסוך גבול עם ארצות הברית בים הבופור, ולפתור סכסוך גבול על האי הנס (Tartupaluk בשפת האינוקטון המקומית), אי קטן לא מיושב בין דנמרק לקנדה.
לצד השאיפה להעמיק את שיתוף הפעולה הארקטי עם יפן ודרום קוריאה – בדומה לשותפות של בעלות הברית באסיה פסיפיק – קנדה אמרה שהיא תערב באופן פעיל קהילות ילידים בפעילויות מעקב והגנה.
האזור הארקטי הוא ביתם של קהילות ילידים שונות, כמו האינואיטים, הסאמי והצ'וקצ'י, שחיו בו במשך אלפי שנים.
שיפורים צבאיים יכולים לכלול פריסת ספינות סיור חדשות ומשחתות חיל הים, שוברי קרח וצוללות המסוגלות לפעול מתחת ליריעות קרח, כמו גם מטוסים ומזל"טים נוספים.
שר ההגנה הלאומית ביל בלייר אמר שהדוקטרינה המתוקנת של קנדה קוראת לחיזוק היכולות הצבאיות כדי "לקיים ולקיים פעולות בקוטב הצפוני" שבהן סופות קרות ובלתי צפויות, תקופות ארוכות של חושך וקרח ים סחף מהווים סכנות חמורות.
כמה גדול האזור הארקטי של קנדה?
הקוטב הצפוני, המקיף את האזור סביב הקוטב הצפוני, הוא האזור הצפוני ביותר של כדור הארץ. הוא מוגדר על ידי קו דמיוני הנקרא חוג הארקטי. הוא כולל אזורים השייכים לשמונה מדינות: קנדה, רוסיה, ארה"ב (אלסקה), גרינלנד (טריטוריה אוטונומית של דנמרק), נורבגיה, שוודיה, פינלנד ואיסלנד.
האזור הארקטי של קנדה משתרע על פני יותר מ-4.4 מיליון קמ"ר (1.7 מיליון מ"ר) והוא כמעט נטוש, מלבד כמה נמלים וקהילות. פחות מ-16 אחוז מהמים, הכוללים חלקים מהאוקיינוס הארקטי, ים ברנטס, ים גרינלנד, ים צ'וקצ'י ואחרים, נסקרו כראוי.
אילו עוד מעצמות מערביות ממוקמות שם?
ארה"ב היא בעלת ברית מערבית מרכזית שעובדת בשיתוף פעולה הדוק עם קנדה באזור הארקטי, במיוחד במודרניזציה של ההגנה היבשתית, כגון השקעה בחיישנים ימיים ולוויינים חדשים למעקב.
גם מדינות נורדיות, שרבות מהן חברות בנאט"ו (כולל פינלנד ושוודיה, שהצטרפו לאחרונה), מגדילות את נוכחותן הארקטית. הם בדרך כלל משתפים פעולה בתרגילים צבאיים.
מעצמות המערב מקיימות מגוון פעילויות באזור הארקטי, החל מפריסת נכסים צבאיים ועד לחקר משאבי טבע.
מה רוסיה וסין עושות שם?
בשנים האחרונות רוסיה עשתה זאת הרחיב את נוכחותו הימיתפרס מערכות טילים והגביר את ניסויי הנשק בקוטב הצפוני.
סין פרסה כלי שיט המסוגלים לשרת הן פונקציות מעקב צבאיות והן מחקר באזור. המטרות הן לאסוף נתונים וגישה מאובטחת למשאבים ולנתיבי שיט שצצים כתוצאה מהמסת קרח.
מומחים מזהירים כי פריסת כלי שיט דו-שימושיים עלולה להוביל לריגול ושימוש לרעה בנתונים.
דו"ח של המרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים (CSIS) חושף כי צי המחקר האזרחי של סין, הגדול בעולם, מבצע לכאורה מחקר מדעי אך גם אוסף מידע אוקיאנוגרפי המשפר את יכולות הלוחמה התת-ימית של הצבא הסיני.
במדיניות הארקטית שלה לשנת 2018, סין התווה את מטרותיה "להבין, להגן, לפתח ולהשתתף בממשל הארקטי". המדינה גם רוצה להפוך את נתיב הים הצפוני, המחבר את החלק המערבי של אירואסיה לאזור אסיה פסיפיק, לנתיב שיט בר-קיימא כדי לקצר פוטנציאל נסיעות ימיות בין האזורים.
סין ורוסיה שיתפו פעולה בפרויקטים של תשתית, כמו דרך המשי הקוטבית (הידועה גם בשם "דרך המשי הקרח"), במיוחד כאשר מעברים מסורתיים כמו תעלת סואץ מתמודדים עם אתגרי הגודש והאבטחה הולכים וגדלים.
מדוע הארקטי הופך לנקודה חמה גיאופוליטית?
שינויי אקלים ויריעת קרח הנמסה במהירות הופכים את הקוטב הצפוני לנקודה חמה גיאופוליטית.
הארקטי מתחמם פי ארבעה מהר יותר מהממוצע העולמי, מה שהופך אותו לנגיש יותר עבור נתיבי סחר ימיים וחיפוש משאבים – כולל עבור מדינות כמו סין והודו שאינן מדינות ארקטיות.
במרץ 2022, למשל, הודו הכריזה על המדיניות הארקטית שלה. בחודשים האחרונים, ניו דלהי ומוסקבה דנו בהעמקת שיתוף הפעולה ביניהן באזור הארקטי, כולל באמצעות שימוש אפשרי בנתיב הים הצפוני לשליחת נפט מרוסיה להודו.
גם מעצמות אירופיות ראו תפקיד גדול יותר בקוטב הצפוני: בשנים האחרונות, צרפת, גרמניה ובריטניה חשפו כל אחת את מדיניותן הארקטית ולאחר מכן עדכנו אותה.
האזור כבר ידוע כמחזיק במאגרים עצומים של נפט, גז ומינרלים קריטיים כמו יסודות אדמה נדירים (REE) המשמשים בכלי רכב חשמליים וליתיום המשמש בסוללות. אבל מדינות להוטות לחקור את הקוטב הצפוני עבור מרבצים חדשים שיכולים לעצב את המירוץ לאנרגיה נקייה ולגישה לדלק מאובנים מסורתי.
יחד עם זאת, הנוכחות הצבאית המוגברת של מדינות יריבות יוצרת סיכונים לתביעות והשפעה טריטוריאלית, מה שמעלה את הסיכון לסכסוכים אפשריים.
מה ההשפעות על האזור?
מבחינה היסטורית, מסגרות שיתופיות ניהלו את היציבות של הארקטי, שהמתחים הנוכחיים עלולים לערער אותה.
לדוגמה, המועצה הארקטית הוקמה בשנת 1996 כדי לקדם שיתוף פעולה בין מדינות ארקטיות (קנדה, דנמרק, פינלנד, איסלנד, נורבגיה, רוסיה, שוודיה וארה"ב) וקהילות ילידים.
הפורום הבין-ממשלתי הזה מוציא במפורש את הביטחון הצבאי מהמנדט שלו ומתמקד בשיתוף פעולה לא-צבאי.
עם זאת, הפלישה של רוסיה לאוקראינה הלחיצה את פעולות המועצה, ושבע המדינות החברות הנוספות השעו את שיתוף הפעולה עם רוסיה במרץ 2022. ביוני הודיעו מדינות אלו על חידוש מוגבל של שיתוף הפעולה בפרויקטים ספציפיים, למעט מעורבות רוסית.
בנוסף, הגברת שילוח, מיצוי משאבים ופעילות צבאית עלולים לאיים על המערכת האקולוגית השברירית הארקטית, שכבר נמצאת תחת לחץ משינויי אקלים.
בינואר דיווחה המועצה הארקטית על עלייה של 37 אחוז בספינות במימי הקוטב במהלך העשור האחרון. עלייה זו מעלה את הסיכון לדליפת נפט, זיהום אוויר, זיהום כימי והפרעות לחיים ימיים.
פעולות צבאיות ופיתוח תשתיות, הכוללות פעילויות כגון שבירת קרח, שיבוש בתי גידול של קרח ים, המשפיעות על מינים כמו דובי קוטב וכלבי ים.
