באטון רוז', לואיזיאנה – לואיזיאנה הפכה למדינה הראשונה בארצות הברית שהטילה סירוס כירורגי כעונש פלילי.
ה חוק חדששנכנסה לתוקף ביום חמישי, מאפשרת לבית המשפט להורות על סירוס כירורגי – הסרת אשכים של גבר או שחלות של אישה – כעונש למבוגרים שהורשעו באונס בכוונה מחמירה מדרגה ראשונה או שנייה במקרים שבהם מעורבים ילדים מתחת לגיל 13.
חלק מהמדינות כבר מטילות סירוס כימי, הליך הפיך, כעונש. אבל רק לואיזיאנה מחייבת סירוס כירורגי.
הצעד מגיע בתוך מבול של חקיקה "קשוחה על פשע" שעבר השנה על ידי רוב העל השמרני של לואיזיאנה ונחתם בחוק על ידי המושל הרפובליקני ג'ף לנדרי, שנכנס לתפקידו בינואר.
מבקרים, לעומת זאת, מזהירים כי חוקים כאלה הם ענישה קיצונית ובסופו של דבר אינם יעילים במניעת פשעים.
בין המתבטאים נגד החוק הוא ג'ורג' אנאס, מנהל המרכז לחוק בריאות, אתיקה וזכויות אדם באוניברסיטת בוסטון. הוא תיאר את הצעד כ"אנטי רפואה" ואינו חוקתי: "זה פשוט לא הגיוני".
אתגרים משפטיים צפויים
בלואיזיאנה ובכמה מדינות אחרות, כולל קליפורניה ופלורידה, כבר יש חוקים שמטילים סירוס כימי עבור פשעי מין מסוימים.
הליך זה כרוך בדרך כלל בהזרקות של Depo Provera, תרופה למניעת הריון המורידה זמנית טסטוסטרון אצל גברים ונשים כאחד.
עם זאת, אפילו להליך הזה יש את הפוגעים. מינהל המזון והתרופות (FDA) מעולם לא אישר את התרופה לטיפול בעברייני מין, והמבקרים שוללים את העמדת הרופאים בעמדה של מתן עונשים למערכת המשפט הפלילי.
חוקים כאלה כבר בוטלו באורגון ובג'ורג'יה ונפסקו כבלתי חוקתיות בדרום קרולינה.
אבל בניגוד לסירוס כימי, סירוס כירורגי הוא קבוע. עורכי דין כמו אנה העלו שאלות לגבי האם סירוס כירורגי מפר את האיסור של החוקה האמריקאית נגד "עונש אכזרי ויוצא דופן".
אנס מזהירה שהחוק גם אינו חוקתי מכיוון שהוא שולל את הזכות להתרבות ואת הזכות לשלמות הגוף. על פי החוק החדש של לואיזיאנה, עבריין יכול לסרב להליך, אך אם כן, הוא יקבל במקום עונש מאסר נוסף של שלוש עד חמש שנים.
"אם אתה יכול לצאת מהכלא על ידי נדבות האשכים שלך," אמרה אנה, "זו כפייה."
הוא מאמין שהחוק לא ישרוד את האתגרים הבלתי נמנעים של בתי המשפט מצד ארגוני זכויות.
"זה בלתי חוקתי בעליל", אמרה אנס. "אין שום סיכוי ששופט כלשהו במדינה הזו, אפילו בלואיזיאנה, ימצא את זה כעונש תקף".
ג'אקומו קסטרוג'ובאני, עורך דין שמנהל את תוכנית הכניסה לחזרה בקליניקה למשפטים של אוניברסיטת לויולה, תיאר את החוק החדש כ"אגרסיבי מאוד" ומסכים שהוא יעמוד בפני אתגרים משפטיים.
"אני מצפה שזה יהיה אתגר ממש חזק", אמר קסטרוג'ובאני – אבל הוא פחות בטוח מאנס שהוא יצליח לחסל את החוק. "אני באמת לא יודע מה ייצא מזה. זה יהיה מעניין."
שאלות של יעילות
אבל מעבר ליתרונותיו המשפטיים, חוק הסירוס הכירורגי העלה בדיקה לגבי יעילותו במאבק בפשעי מין.
אנה טענה שהחוק פשוט לא יהיה יעיל. "קשה מאוד למצוא רופא שחושב שזה הגיוני רפואי כלשהו", אמר.
הדחף לבצע אלימות מינית, הוא הסביר, "לא בהכרח קשור לכמות הטסטוסטרון שיש לך".
ד"ר קתרינה ספרד, חוקרת משפט פלילי ואנליסטית משפטית לשעבר של המכון הלאומי לצדק, הביעה גם כן סקפטיות. "לפעמים יש טענות שזה הולך לשקם, להרתיע או לבטל את היכולת", אמרה. "ונראה שזה לא המקרה."
ספרד הסביר שאנשים שמבצעים פשעי מין נגד ילדים עושים זאת מסיבות רבות ושונות: "טראומה, תוקפנות, צורך באהבה – כל מיני דברים" שסירוס לא ייתן מענה.
וסירוס לא בהכרח מעכב את הדחפים המיניים או מונע זקפה.
"אין שום הוכחה מדעית שזה הולך 'לעבוד' כדי להציל אף אחד. וזה בהחלט לא הולך לרפא את האדם שהוא פדופיל", אמרה אנה.
ספרד מצדה אמרה שהיא מבינה את חוסר הרצון להגן על זכויותיהם של אנשים שביצעו פשעים חמורים נגד ילדים.
אבל היא הדגישה כי ענישה גופנית – או פיזית – אינה נועדה להיות חלק ממערכת המשפט הפלילי של ארה"ב.
"מערכת המשפט הפלילי צריכה לשמור על סמכותה המוסרית. וכל עונש שמוחל צריך להיות מוצדק", אמרה. "אחרת, זה ממש מדרון חלקלק במה שאנחנו מאפשרים למדינה לעשות".
גישה ענישה
החוק החדש מדגיש דאגות ארוכות לגבי האופי העונשי של מערכת המשפט הפלילי של לואיזיאנה.
לואיזיאנה כונתה "בירת הכלא של העולם". יש לה את שיעור הכליאה הגבוה ביותר מכל מדינה במדינה שכבר נמצאת בראש כל הדמוקרטיות האחרות בשיעור האנשים מאחורי סורג ובריח.
מתוך כל 100,000 אנשים בלואיזיאנה, בערך 1,067 אנשים כלואים בבתי כלא, בתי סוהר ובתי מעצר.
חוק הסירוס הכירורגי של לואיזיאנה נכנס לתוקף כחלק משפע של חקיקה שיוצרת אפילו יותר פשעים להעמדה לדין.
בין החוקים שנכנסים לתוקף ביום חמישי יש אמצעי שהופך את זה לפשע להישאר בטווח של 7.6 מטרים – או 25 רגל – מקצין משטרה לאחר שהוזהר לסגת.
חוק אחר יקבע עונש של עד חמש שנים מאחורי סורג ובריח על החזקת תרופות ללא מרשם להפלות. אחר מבטל את השחרור על תנאי.
המומחים ששוחחו עם אל-ג'זירה פירשו במידה רבה את חוק הסירוס החדש כמאמץ רפובליקני.
קסטרוגיובאני, עורך הדין, תיאר זאת כ"יישום חדש של מדיניות שמרנית", הנוטה לשקף גישות ענישה יותר לטיפול בפשע. הוא ציין שעד לאחרונה, ללואיזיאנה היה מושל דמוקרטי שיכול להטיל וטו על כמה מהצעות החוק הימניות השנויות יותר במחלוקת.
עם זאת, חוק הסירוס הכירורגי עבר בשוליים רחבים בשני הלשכות של בית המחוקקים במדינה. בבית הממלכתי היא צלחה בהצבעה של 74 מול 24, ובסנאט היא זכתה ל-29 קולות, והביסה בקלות את תשעת ה"לאים".
דמוקרטים היו בין תומכיו. למעשה, שניים חיברו את הצעת החוק.
קרב אישי
אחד מחברי השותפים היה נציגת המדינה דלישה בויד, שבילתה באותו מושב חקיקה ללא הצלחה בדגול בהצעות חוק המייצגות סדרי עדיפויות דמוקרטיים מסורתיים יותר: הגנה על זכויות הומואים וגישה לרבייה, למשל.
היא אפילו נעזרה בחוויותיה שלה כדי לטעון שאיסור ההפלה של לואיזיאנה צריך לכלול חריגים לאונס וגילוי עריות.
אמה, בויד, העידה בפני בית המחוקקים של לואיזיאנה, נאנסה כקטינה. היא נכנסה להריון עם בויד כשהייתה רק בת 15, ובויד העידה שהטראומה של האונס וההריון הכפוי תרמו למותה של אמה לפני גיל 30.
אולם הצעת החוק הזו נכשלה.
בראיון לאל-ג'זירה, הרהר בויד את האירוניה: רופאי לואיזיאנה עשויים לבצע כעת הליך רפואי כעונש על אונס, אבל אותם רופאים עלולים להיעצר על מתן טיפול רפואי לניצול אונס.
"אני נגעל מזה," אמר בויד. היא מוצאת שזה צבוע שמתנגדי הפלות אומרים שהם רוצים להגן על ילדים אבל גם "רוצים לשמור (את הקורבן של אונס הילד) עם יצור אנושי אחר לגמרי בגופה, תוך התעלמות מכך שזו אפילו לא הבחירה שלה ללדת את התינוק הזה".
"אני כאן כי אמא שלי חוותה את זה", הוסיפה.
ההיסטוריה האישית הזו, הסבירה בויד, היא חלק מהסיבה שהיא הפכה לסניגורית של ניצולי אלימות מינית.
בויד מגן בחריפות על חוק הסירוס הכירורגי. היא רואה בכמה ממבקריה מתנצלים על עברייני מין ילדים.
"אני נעלבת מכל מי שבאמת קרא את הצעת החוק הזו ועדיין רוצה להגן על האנס", אמרה.
והיא בספק אם העונש יוטל לעתים קרובות. היא ציינה שסירוס כימי, שכבר מהווה עונש בלואיזיאנה, הוטל רק כמה פעמים ב-20 השנים האחרונות.
אבל בויד מאמין שאם חוק הסירוס הכירורגי יעצור אפילו אדם אחד, זה יהיה שווה את זה.
עם זאת, סיפרד כינה את הרציונל הזה "טיעון מסוכן באמת". לדעתה, עונשים קיצוניים מסתכנים בגרימת נזק חברתי גדול יותר.
"תאר לעצמך אם היינו מיישמים את זה על סוגים אחרים של פשעים, נכון? אנו מטילים קנס של 10,000 דולר על מהירות מופרזת, למקרה שזה יעצור אפילו אדם אחד מלנהוג במהירות מופרזת, ולכן אנו הולכים להחיל אותו על כולם. זה לא מוצדק", אמר סיפרד.
Sifferd גם ציין כי ישנן ראיות עקביות המראות כי הטלת עונשים מחמירים אינה מהווה גורם מרתיע פשע יעיל.
התמקדות בניצולים
חלק מהסנגורים טוענים גם שההתמקדות בענישה מסיטה את תשומת הלב מהשורדים עצמם.
הוועדה לילדים, עמותה, כתבתי תדרוך מדיניות המסביר כי "הרוב המכריע של המימון הממשלתי להתעללות בילדים" הולך ל"הרשעה וניהול של העבריין" במקום למניעת ההתעללות מלכתחילה.
זה יכול לכלול תוכניות לתמיכה בניצולים או להקלת גורמי סיכון. מחקרים הצביעו על כך ששיעורי האלימות המינית קשורים לאי-שוויון מגדרי וכלכלי.
וללואיזיאנה יש את השני בגובהו שיעור העוני בארה"ב, שלא לדבר על אחד מהגבוהים במדינה שיעורי תמותה של אמהות.
מחקר שנערך לאחרונה מאוניברסיטת טולאן בניו אורלינס מצא כי 41 אחוז מהנשאלים דיווחו שחוו אלימות מינית במהלך חייהם.
בויד אמר שזה מצביע על בעיה גדולה יותר: "נשים וילדים הם מינים בסכנת הכחדה במדינה הזו".
