עדי עציון־זק התגלתה לפני כ־60 שנה בתיאטרון גיורא גודיק, בגרסה המקורית של המחזמר “קזבלן" כרחל, אהובתו של קזה, הלוא הוא יהורם גאון. אם תחפשו עציון־זק היום, תמצאו אותה באחת מהצגות היחיד שלה, אבל לא רק כשחקנית וזמרת, אלא כמפיקה, מחזאית, במאית, מעצבת התפאורה ומעצבת התלבושות. “כבר קרה שגם הדבקתי את המודעות", היא מעדכנת.
בעשרה בפברואר תעלה בבכורה בבית ציוני אמריקה בתל אביב המונודרמה החדשה שלה, “אהבה וחושך", על פי עמוס עוז. ההצגה הזו נולדה והתפתחה בדרך מיוחדת.
“לאחר סיום ההצגה ‘רסיסי חיים' על רחל המשוררת שהצגתי אצלי בבית ערב המלחמה, ניגשה אליי נילי, אלמנתו של עמוס עוז, שהייתה בקהל, והזמינה אותי לבוא אליה לקפה", עציון־זק מספרת. “לקראת הביקור, חזרתי וקראתי את ספרו של בעלה ‘סיפור על אהבה וחושך'. כשהגעתי אליה, הבאתי איתי שני דפים ראשונים של המונודרמה שכתבתי בעקבות הספר".
איך נילי הגיבה?
“'לו עמוס היה יושב כאן איתנו', אמרה נילי, ‘הוא היה מתפתל מבכי'. היא הסבירה שהיה לו חור שחור בנוגע לאמו, שהתאבדה כשהוא היה בן 12 וחצי. מה עושים עם זה? שלחתי את מה שכתבתי לפניה עוז, בתם, שגם היא סופרת. פניה הייתה מרוצה, והמליצה להוסיף נקודה של אור למה שכתבתי".
הוסיפה כי "לדבריה, הייתה לאביה ביקורת על הסרט שיצרה נטלי פורטמן בעקבות הספר ועל ההצגה שהוצגה בחאן אחריה. הוא חשב שהטקסט שלו חזק דיו ושאין צורך לשנות אותו. הבנתי את הרמז, ובשונה ממונודרמות קודמות שכתבתי, לקחתי קטעים מהספר ואני מביאה אותם בהצגה בלשונו של עמוס עוז".
חבל על הזמן
הגיל המתקדם, 88, איננו ניכר בחיוניות התוססת שמפגינה מי שמוכרת כאמה של עלמה זק. חיה'לה, קראו לה בקיבוץ יגור, שם נולדה וגדלה עד גיל 14. “כשהגעתי ל'קזבלן', גודיק אמר ששם כמו חיה'לה קשה להגות בלועזית, ושצריך לשנות", היא מספרת. “עוזרו, יורם קניוק, לימים הסופר הידוע, הציע שעל משקל הג"ג של גיורא גודיק, אני אהיה ע"ע. מאז אני עדי, אם כי הקרובים לי ממשיכים לקרוא לי חיה'לה. בתעודות אני חיה עדי".
הוריה עלו בשנות ה־30 של המאה הקודמת מברלין עם שני פסנתרים ועם ערימה של תקליטים. חיה'לה שרה מגיל 5 במקהלתו של יהודה שרת, חבר הקיבוץ ומלחין “ואולי". בצבא היא שירתה בלהקת הנח"ל, עם חיים טופול, נחמה הנדל, אריק איינשטיין ואורי זוהר, שאיתו כמעט התחתנה.
עם שחרורה, יצאה למערב אירופה, שם למדה והופיעה במשך שש שנים, עד שובה ארצה לזרועות “קזבלן". “היה לי חשוב לשכנע גם כשחקנית, לא רק כזמרת", היא מסבירה.
את בעלה המנוח, הפסנתרן יונתן זק, היא הכירה מאחורי הקלעים של “קזבלן". “הוא היה אז פסנתרן מלווה של האנסמבל של גארי ברתיני", היא מספרת. "גארי, שכאילו שידך בינינו, הציע לי להצטרף לאנסמבל שלו, מה שהביא אותי להשמיע את קולי באופרות קאמריות וברסיטלים של מוזיקה מודרנית".
משנת 96' היא מופיעה בתיאטרון גשר, בתפקיד פראו דאנקשיין בהצגה “כפר" מאת יהושע סובול, שם היא משמשת גם כמדריכה קולית. במשך שנים העבירה במקביל למשחק שיעורי פיתוח קול, בין השאר ליהורם גאון, ריטה וריקי גל. כיום היא כבר אינה עוסקת בכך.
“חבל לי על הזמן", עציון־זק מנמקת. “אני צריכה אותו לכתיבת המונודרמות שלי". בין הדמויות שעליהן היא ביססה את המונודרמות נמצאות אלזה לסקר־שילר ומריה קאלאס.
את שלושת ילדיהם הביאו יונתן ועדי תוך שנה. הבכור, דודי זק, הוא כיום עורך דין שחי בניו יורק. התאומים שנולדו שנה אחריו מוכרים כאן יותר: איש הטלוויזיה יורם זק והשחקנית והקומיקאית עלמה זק. לעציון־זק יש שבעה נכדים, אמנותיים אף הם: “כולם בעלי שמיעה מוזיקלית טובה, וגם מציירים".
ציפית שעלמה תהיה כוכבת בידור כזאת ב"ארץ נהדרת"?
“האמת? לא ציפיתי. עלמה היא שילוב של צניעות וכישרון. בכך היא דומה ליונתן, שהכישרון שהיה לו בנגינה בפסנתר לא גרע מהצניעות שלו. אפשר להתפעל לא רק מהחיקוי של עלמה לקיסרית מקיסריה, אלא גם מאיך שהיא עושה את ריטה ואת ציפי שביט. ב'פלפלים צהובים', לעומת זאת, היא לא הייתה מצחיקה, בהתאם לתפקיד שלה שם".
