קנדברי, הודו – בבוקר שטוף שמש בכפר קנדברי במדינת הימצ'ל פראדש שבצפון הודו, קבוצת תלמידים לומדת קוד בכיתה.
קריטי קומארי, בת 19, היא אחת מ-31 נשים במרכז סאפנה, שמכשיר נשים כפריות מרקע שוליים ומחייב אותן לחיות בקמפוס. המרכז מציע תכנית הכשרה שנמשכת שנה שבה מלמדים נשים לקוד ולעצב אתרי אינטרנט ולומדים ניהול פרויקטים ומתמטיקה ברמת בית הספר היסודי למורים שואפים. הארגון עוזר לאחרים למצוא עבודה במגזר טכנולוגיית המידע בהודו.
"אלמלא מרכז סאפנה, הייתי נשוי עד עכשיו ועושה מטלות בית", אמר לאל-ג'זירה קומארי, יליד מדינת ג'רקהנד שבמרכז הודו שנמצא במרכז כבר ארבעה חודשים.
"אחי התנגד לרעיון הלימודים שלי, והיו לנו בעיות כלכליות בבית. עם זאת, אבי תמך בי והפיל אותי לכאן", אמר קומארי לאל ג'זירה.
המרכז מנוהל על ידי Sajhe Sapne, מלכ"ר שהוקם בשנת 2020 על ידי Surabhi Yadav, 32, בוגר מבית הספר להנדסה המוביל במדינה, המכון ההודי לטכנולוגיה (IIT) בדלהי. היא סיימה עד כה 90 תלמידים.
עבור נשים צעירות כמו קומארי, כישורי קידוד ותכנות עוזרים לקבל גישה לתעשיית ה-IT של הודו בשווי 250 מיליארד דולר, המעסיקה יותר מחמישה מיליון אנשים ושבה 36% מכוח העבודה הם נשים.
עבודת IT היא המטרה של קומארי בסוף הקורס שלה, היא אמרה, למרות שזה לא היה מסע קל עד כה. היא מעולם לא שמעה את המונח קידוד ובהתחלה התקשתה להבין את המושג.
ידב אמר כי מחסומי שפה הם אחת הסיבות לכך שנשים מאזורים כפריים עלולות לא להצטיין בקורסי STEM.
"אם לא היית מבין מה משמעות המילה קידוד, איך תלמד אותה?" היא ציינה.
ב-Sajhe Sapne, למורים לא אכפת אם התלמידים, הידועים בשם Sapnewaalis, הם בוגרי תיכון, במיוחד בגלל שסטנדרטים החינוך ברחבי הודו הכפריים עלולים להיות מאוד לא אחידים. במקום זאת, תלמידים המעוניינים צריכים לנקות מבחן כניסה שבודק את ידיעת השפה האנגלית והנמקה.
מורים משתמשים בשפות מקומיות מהאזורים השונים שמהם מגיעים התלמידים, כולל Bundelkhandi, Maghi, Bhojpuri או הינדי, כדי ללמד שפות קידוד כמו HTML, CSS ו-JavaScript.
Muskaan, מנהל תוכנית ב-Sajhe שמשתמש בשם אחד בלבד, עובד עם הארגון בשנתיים האחרונות ומאמין ששפה היא ההיבט החשוב ביותר בפדגוגיה.
"אנחנו משתמשים במילים כמו אברקאדאברה, עכברוש וגילי גילי צ'ו כדי לגרום לתלמידים להבין את המושגים הבסיסיים של קידוד", אמר מוסקאן, תוך שהוא מקשקש מונחים וביטויים הנפוצים בסיפורי ילדות ובקריקטורות הפופולריות בכפרים אינדיאנים רבים.
"אברקאדברה וגילי גילי צ'ו משמשים לתיאור קסם. חולדה היא דמות נפוצה בסיפורי ילדות רבים. הסיבה פשוטה. אם נשתמש במילים כבדות כמו פונקציה, נתונים ותוצאה כדי ללמד קידוד, התלמידים לא יבינו כלום ובסופו של דבר יאבדו עניין בנושא", אמרה לאל-ג'זירה.
אפילו מפגש ההכשרה בו מלמדים את התלמידים כלים כמו LinkedIn, Microsoft Excel ו-Word נקרא "pehelwaani" ולא "מודיעין קריירה". "פהל" פירושו יוזמה, ו"וואני" פירושו להיות נחושה, מרמז על גישה ויכולת לקחת יוזמה ולהיצמד לפתרון בעיות.
זה בתורו עזר לנשים להמציא פתרונות לבעיות העומדות בפניהן בכפריהן.
ידב סיפרה את הדוגמה של תלמידה לשעבר אנג'אני קומארי מהכפר בגמרה באוטר פראדש, שלימדה בשנה שעברה את אחיה איך להשתמש ב-Google Sheets כדי לרשום שירותי השקיה ולנהל תשלומים עבור החווה שלהם. באופן דומה, היא הציגה מערכת דיגיטלית במעון המנוהל על ידי הכפר שלה לרישום נתונים על ילדים המשתמשים בשירות ועל משפחותיהם.
מנצח את הסיכויים
Preeti Kumari, ילידת ביהאר, אחת המדינות העניות ביותר בהודו, וסטודנטית במרכז המתאמנת למפתחת אתרים, נזכרה במאבקה להגיע לשם. היא שמעה על ההזדמנות מקרוב משפחה, אבל הוריה סירבו לשלוח אותה, אמרה לאל ג'זירה.
"ההצטרפות למרכז סאפנה פירושה לפרוץ במרד במשפחתי", אמרה קומארי כשהיא נזכרת שאחיה הוא שהזמין את כרטיס הרכבת שלה, עזר לה לארוז וליווה אותה למרכז. הוריה סירבו לדבר איתה במשך חודש לפני שבסופו של דבר הגיעו.
שיעור הנשירה לאחר כיתה י' בביהאר עומד על 42 אחוז עצום, מהגרועות בארץ. נישואי בני נוער ברחבי המדינה עדיין נפוצים למדי, כאשר 41 אחוז מהנשים התחתנו לפני גיל 19, ורבים מהם אף פעם לא הולכים לקולג' או אוניברסיטה.
רוב הנשים במרכז ספנה נאלצו לנווט בגבולות חברתיים, להתנגד להתנגדויות הוריהן ובמקרים מסוימים לברוח מנישואים מוקדמים – כמו קריטי קומארי, שהייתה בלחץ מהוריה להתחתן וקיבלה הקלה רק לאחר שמשפחת החתן לא הייתה מאושרת. עם הנדוניה שהוצעה, ביטלה את החתונה, היא אמרה לאל ג'זירה.
"ביום שבו הנישואים שלי התפרקו, ביקשתי מחברי למלא את טופס הבקשה שלי להצטרף לסאג'ה סאפנה", אמרה. היא שמעה על המרכז מעמותה אחרת שמימנה לה את אגרות בית הספר.
למרות שקריטי אושרה במבחן הכניסה להצטרף לסאג'ה, לקח לה שלושה חודשים לשכנע את הוריה לתת לה להצטרף.
ידב הוסיף כי רוב הבנות שמגיעות ללמוד בסאג'ה נתקלות לא פעם בהתנגדות כלשהי מהבית.
"או שההורים שלהם רוצים להתחתן איתם, או שהם מפחדים מביטחונם ולא רוצים שיצאו לשום לימודים או עבודה", אמר ידב.
קג'ל אופהאדה, בן 18, לומד ניהול פרויקטים. Ufhade באה מקהילת קאסטות חסרת זכויות בפנג'אב ולעתים קרובות התמודדה עם אפליה בבית הספר שלה כשגדלה.
"המורים שלנו לעולם לא יתקנו את המחברות שלנו. הם גם ישמרו על מרחק מסוים מאיתנו, ונאלצנו לשבת על הרצפה", אמרה, בהתייחסה לפרקטיקה החברתית של חוסר נגיעה שעדיין קיימת נגד כמה קבוצות קסטה במקומות רבים בהודו.
בגלל הנידוי, אופהאדה נשרה אחרי כיתה ז' ב-2020. עם זאת, הארגון ששילם לה את אגרות בית הספר עזר לשכנע את הוריה לאפשר לה להצטרף למרכז סאפנה.
"אנחנו בין הבנות הראשונות בקהילה שלנו שיצאו ללמוד", אמרה אופהאדה לאל-ג'זירה, בהתייחסה לעצמה ולשלושה אחרות מהקהילה שלה בכפר שלה שנמצאים איתה במרכז. "אנחנו מודל לחיקוי עכשיו. כשיצאתי מהבית שלי כדי להצטרף לסאג'ה, אבי אמר לי, 'אב אאוגי לאנגרזי מחפש קאר אנה'", או "כשתחזור, תוודא שאתה יודע לדבר אנגלית".
תוכניות הרחבה
המחזור הראשון של ידב ב-2020 היה 25 סטודנטים, כולל נשים מקהילת מוסהר בביהאר, בין הקסטות העניות והמנודות ביותר בהודו.
היא השיגה את ההשקעות המוקדמות שלה באמצעות מימון המונים. המטרה הראשונית שלה הייתה לגייס 1.5 מיליון רופי (18,000 דולר), אך תוך שלושה ימים מהשקת הקמפיין, היא גייסה 2.6 מיליון רופי (31,000 דולר). לא רק המשפחה והחברים תרמו. סלבריטאים גם שמו לב וצייץ מחדש ביוזמה שלה, ועזרו לה לעבור את היעד שלה.
מאז, היא קיבלה מספר מענקים ממיזמים חברתיים, כולל אחד של Nudge ו-Meta, Social Alpha, CINI ו-Wingify, בין היתר.
המטרה של ידב היא להכשיר לפחות 20,000 נשים בחמש השנים הקרובות. היא רוצה להתמקד באזור גיאוגרפי אחד או שניים ולכן יש שינוי חברתי חזק במה שמצופה מנשים כפריות, אמרה לאל-ג'זירה. זה ידרוש השקעה משמעותית – כספים שאין לה, היא הודתה. תוכנית המגורים השנתית במרכז סאפנה עולה 1,146 דולר לחניך. היא משתעשעת ברעיון להקים מרכזים שאינם מגורים שבהם ניתן לאמן 20 עד 25 נשים מכפר בכל פעם.
המחשבה הזו עדיין בשלב מוקדם, ולעת עתה, יד פונה לסטודנטים עצמם עם הרעיון של "כל אחד, ללמד אחד" ומבקשת מבוגריה לשלם את האגרה עבור סטודנט נכנס, בדיוק כפי שמישהו שילם עבורם. המטרה שלה היא לחזק את רשת הבוגרים להיות המשקיעים העיקריים, המשפיעים וההשראה עבור סטודנטים לעתיד.
היא גם ביקשה ממשפחות של סטודנטים נוכחיים לשלם אגרה חודשית של 24 דולר אם יש להן את האמצעים הכספיים לעשות זאת, כניסוי לראות עד כמה זה יצליח בתמיכה בצרכי המימון של המרכז.
עם זאת, בטווח הארוך, כל זה לא יכול להספיק אם היא רוצה השפעה גדולה יותר, הודה ידב. הדרך היחידה לעשות זאת תהיה להיות חלק מתכניות ותכניות ממשלתיות קיימות.
"הממשלה תמלא תפקיד חשוב מאוד בהפיכת המימון לבר-קיימא בסאג'ה", אמרה.
דחיות
מרכז סאפנה מחזיק כיום בשיעור תעסוקה של 75 אחוזים, ובוגריו מצאו עבודה בניהול פרויקטים, בתחומים טכניים וכמורים למתמטיקה בבית ספר יסודי. אבל לבוגרים לא תמיד הייתה הדרך הקלה ביותר למציאת עבודה. חלקם התמודדו עם דחיות. סימרן, העונה לשם אחד, נדחתה מספר פעמים בחיפושיה אחר עבודה כמפתחת אתרים בזמן שלמדה במרכז.
זה העלה את שאלת יכולת התעסוקה של בוגרי מרכז ספנה. בהאונה ארורה, סגנית מנהלת פיתוח עובדים בחברת IT בדלהי, אמרה לאל ג'זירה שהרקע החינוכי אכן חשוב.
"שום ארגון לא היה מבדר (מחפשי עבודה שהם רק בוגרי כיתות י' או י"ב). החברות הגדולות והבינוניות רוצות שהמועמדים שלהן יהיו לפחות בוגרי (מכללות). אם זו תעשיית IT, אז החינוך צריך להיות משהו שקשור ל-IT", אמרה.
ידב לא מסכים. חוסר תואר אינו אומר גם חוסר מיומנויות, אמר ידב לאל-ג'זירה, והצביע על כך שלבוגרי בתי ספר להנדסה שאינם מהדרג העליון מתקשים למצוא עבודה ושהבעיה האמיתית היא באיכות החינוך ובמחסור הכולל של מקומות עבודה.
עבור תלמידי מרכז סאפנה, הבעיה הגדולה יותר היא ש"תהליכי הגיוס הנוכחיים אינם מיועדים לגיוון והכלה", אמר ידב. כאשר סאג'ה פונים לארגונים לצורך השמה, הם מבקשים מהם לבדוק מיומנויות ולא להיות נוקשים בניירת שלהם. "אם אתם מאמינים שלSapnewaalis שלנו יש כישורים, אז תעסיק אותם", היא אומרת להם.
במקום לייאש את סימרן, הדחיות דחפו את בת ה-23, וקומץ נשים אחרות שגם נדחו על ידי מעסיקים פוטנציאליים, לפתוח עסק משלהן המציע שירותי פיתוח אינטרנט ואפליקציות. אודיאמי טכנולוגיות בונה כעת אתרי אינטרנט עבור חברת ייעוץ וארגון ללא מטרות רווח ואפליקציה ללמד את האלפבית האנגלי לסטודנטים כפריים.
"למרות שהרווחים עשויים להיות קטנים, החודש הצלחנו לשכור חמישה פרויקטים בשווי 2,500 דולר. התוכנית הבאה שלנו כוללת רישום החברה שלנו והמשימה שלנו היא להניע יותר בנות כפריות לצאת ולעבוד בתחום הטכנולוגי", אמר סימרן לאל ג'זירה.
