אם נניח בצד את הטיעון הזה, בהחלט יש כמה הזדמנויות דיפלומטיות שמר טראמפ יכול לנצל, אם כי ההיסטוריה והאזהרות המבשרות לאחרונה מצביעות על כך שהוא עשוי לרכך את יריביו ובני בריתו באיומים בפעולה צבאית אם הוא לא יקבל את מבוקשו. (לִרְאוֹת: איראן, גרינלנד, פנמה.)
להלן כרטיס ניקוד שיהיה בהישג יד בחודשים הראשונים.
בערפל המלחמה, עסקה פוטנציאלית לאוקראינה
יש מעט מאוד עדויות לכך שמר פוטין משתוקק לעסקה שתחלץ אותו ממלחמה שכבר עלתה לרוסיה כמעט 200,000 הרוגים ויותר מחצי מיליון פצועים. אבל ההנחה היא שהוא בטח מחפש יציאה. מאז הדיון שלו בטלוויזיה עם סגנית הנשיא קמאלה האריס, מר טראמפ הבטיח בדיוק את זה – עסקה "בעוד 24 שעות", או אפילו כזו שהושלמה לפני שהוא נשבע לתפקיד.
כעת, באופן לא מפתיע, זה נראה קצת יותר מסובך. השליח המיוחד שלו לאוקראינה, קית' קלוג, גנרל בדימוס בן 80 שכיהן במועצת הביטחון הלאומי הראשונה של מר טראמפ, אמר לאחרונה לפוקס "בואו נציב את זה על 100 ימים" כדי לוודא ש"פתרון מוצק, הוא בר קיימא ושהמלחמה הזו תסתיים כדי שנפסיק את הקטל". מר טראמפ אמר שהוא יפגוש את מר פוטין "בקרוב", עיתוי בולט, במיוחד בגלל שמר ביידן לא שוחח עם המנהיג הרוסי כמעט שלוש שנים.
איך עשויה להיראות עסקה? ראשית, רוב הפקידים של ביידן וטראמפ מודים, לפחות ביחידות, שסביר להניח שרוסיה תחזיק את כוחותיה בכ-20% מאוקראינה שהיא כובשת כעת – כחלק משביתת נשק דומה לזו שנעצרה, אך לא הסתיימה, מלחמת קוריאה ב-1953. החלק הקשה יותר בכל הסכם הוא הסכם הביטחון. מי יבטיח שמר פוטין לא ישתמש בעצירת הלחימה כדי להתחמש מחדש, לגייס ולהכשיר כוחות חדשים, ללמוד מהטעויות של שלוש השנים האחרונות ולפלוש מחדש?
ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של מר ביידן, טוען שצוות ביידן בילה את השנה האחרונה ב"הצבת הארכיטקטורה במקום" כדי לספק את האבטחה הזו. אבל וולודימיר זלנסקי, נשיא אוקראינה, חושד שהכל דיבורים. כשהוא זוכר שאיש לא הקדיש תשומת לב רבה להסכם הביטחוני מ-1994 שחתמה אוקראינה עם ארה"ב, בריטניה ורוסיה, בין היתר, הוא אומר שרק חברות בנאט"ו תמנע ממר פוטין לתקוף שוב.
