שדה התעופה בן גוריון, שבועות ספורים אחרי אסון ה-7 באוקטובר. רכבת אווירית של ציוד צבאי מכל סוג אפשרי, החל בווסטים קרמיים שאמורים למנוע חדירת כדורי רובה ועד פצצות עם ראש קרב שיודעות לחדור לתוך תא השירותים בדירה מעופשת ברפיח, עושה דרכה כדי לתמוך במאמץ המלחמתי. ובין אפוד למרעום מצא לו מקום של כבוד גם רכב צבאי עם שם שמזכיר כינוי חיבה לילד בגן חובה. זהו אושקוש JLTV, מי שנחשב כיום לרכב הצבאי המתקדם בעולם, שאמור לשדרג משמעותית את ניוד הלוחמים, ההגנה עליהם בזמן נסיעה ומציע על הדרך גם מגוון אפשרויות להתקנת אמצעים שונים. אה, והוא גם יקר. 400 אלף דולר לחתיכה.
רנ"ג ו', ראש תחום הנדסת שדה בנס"א, יחידת הניסויים של חטיבת הטכנולוגיה, היה ראשון להעמיד את הרכב החדש על אספלט מקומי. יותר נכון, על מסלול שסיפק משטח ראוי למטוס מטען אמריקאי ענק שהכיל את ארבע היחידות הראשונות. עד עכשיו נוספו עוד כמאה חתיכות לארסנל המוטורי הצה"לי.
"זה היה אירוע מאתגר בהרבה מכל רכב אחר שקלטנו. מצד אחד רצינו להפוך אותו למבצעי כמה שיותר מהר, מצד שני זה הכלי המורכב ביותר מבחינה טכנולוגית שנכנס לשירות בצה"ל, וכל מה שעמד לרשותנו הוא ספר נהג. וכשאני אומר ספר, אני מתכוון ל-680 עמודים. זו הייתה עבודה מסביב לשעון, יום ולילה כולל סופי שבוע. לא ראינו את הבית בתקופה הזו", מספר רנ"ג ו'.
עכשיו, תחזיקו חזק כי זה קצת מתיש ומטרחן אבל חשוב – תקציר (זה יהיה קצר, נו) היסטורי של רכבי השטח הצבאיים, אלו שתכננו לפני אושקושנו, בשונה מכל מיני לנד רובר דיפנדר, מרצדס G או טויוטה לנד קרוזר 70, שהם בעצם כלים אזרחיים מוסבים שנצבעו בירוק. לא שיש בזה משהו רע, מבחינות מסוימות, ההיפך הוא הנכון, אבל בכל זאת.
שימוש צבאי ראשון ברכב שטח, או יותר נכון עצם לידתו של רכב השטח, הייתה במלחמת העולם השנייה עם הוויליס MB המפורסם. מי שנחשב לגיבור המוטורי של המלחמה וסייע לכוחות הברית בפלישה לנורמנדי ושחרור אירופה מהכיבוש הנאצי. הוא אפילו הוגדר על ידי הגנרל אייזנהאואר כאחד משלושת האמצעים החשובים ביותר להשגת הניצחון, לצד מטוס התובלה "דקוטה" וספינות הנחיתה. והג'יפ האמריקאי אכן הביא מהפכה לשדה הקרב, עם שיפור משמעותי ביכולת הובלה מהירה של כוחות לוחמים על ציודם, בכל תוואי שטח.
את הוויליס MB החליף ה-M151 שתוכנן על ידי פורד ונחשב לגיבור מלחמת וייטנאם, וגם אצלנו שירת במשך שנים רבות תחת הכינוי גפ"ס (ג'יפ סיור) תוך שהוא מתעקש שלא לשלב לשני בלי הרבה גז ביניים ודאבל-קלאץ', וגם אז בדרך כלל הודיע על הצלחת הפרויקט בקול חריקה משובב אוזן. ה-M151 שדרג משמעותית את יכולת הנסיעה בכל תוואי שטח הודות לתכנון מתקדם של מרכב אחוד, מתלים נפרדים ומשקל נוצה שאפשר לתפקידי מא"ג 2 להרים אותו לבד כדי להחליף גלגל.
עם שוך הקרבות וכחלק מלקחי המלחמה, יצא הצבא האמריקאי למכרז עצום תחת השם שלא אמר אז כלום לאף אחד – HMMWV, או High Mobility Multipurpose Wheeled Vehicle שזה בתרגום לעברית "רכב גלגלי רב שימושי", שיכניס לחברה שתזכה במכרז ארגזים של כסף. בפועל, מדובר בניסיון לייצר פלטפורמה אחת למגוון שימושים. כלי שיהיה רכב סיור קרבי עם רמת עבירות גבוהה, יכולת תנועה מהירה וכושר העמסה גבוה. הכל, בקיצור.
כך נולד ההאמר (H1) המפורסם, מי שמאז סוף שנות השמונים העליזות וגם היום מוצא עצמו בכל זירת עימות צבאי על הפלנטה, וזכה לעיטור העוז והגבורה במלחמת המפרץ הראשונה. העניין הוא שזירת הלחימה השתנתה במשך השנים, ותכל'ס, הילד הזה כבר בן 40.
בחזרה לאושקוש שלנו, שנולד כתשובה למכרז החלפת האמר, איך לא. ה-JLTV, או Joint Light Tactical Vehicle שזה רכב שטח טקטי קל, אמור להיות כזה. כלומר, להחליף את דוד האמר הזקן. ובהתאם הוא תוכנן מראש כרכב ממוגן עם עמידות גם כנגד פיצוץ תחתון כתוצאה ממטעני צד ומיקוש, לצד שמירה על יכולת עבירות גבוהה ורב-משימתיות. ותאמינו או לא, זה חתיכת אתגר הנדסי. רק שלוש מענקיות התעשייה הצבאית האמריקאית שניגשו למכרז (ומספרן היה גדול, מאוד), AM-ג'נרל, לוקהיד מרטין ואושקוש, הציגו אבות טיפוס נוסעים שנשלחו לשלוש שנות ניסויים מפרכים בצבא האמריקאי, בעיקר באתרים הסודיים אי שם בערבות אינדיאנה.
ואושקוש ניצח, בעיקר מכיוון שהוא הציג אמינות מכאנית (עברית מכובסת ללא התקלקל יותר מדי) והוכיח שאפשר להפעיל אותו עם מרווחי טיפולים של יותר מ-11 אלף ק"מ בפעילות מבצעית. מצד אחד זה אומר פחות מפגשים עם החבר'ה של החימוש, מצד שני זה כמעט פי שלושה מדרישות המכרז בהן שני האחרים לא הצליחו כלל לעמוד. וזה גם יותר מכפול מהאמר ממוגן, אז בכלל.
ותתפלאו, אבל יש – איך לא – נקודה ישראלית. השדרוג המשמעותי שאושקוש מציעה על פני האמר מתבטא במיגון, שעל פיתוחו אמונה, תופים ומצילות בבקשה, חברת פלסן מקיבוץ סאסא שבגליל העליון. קפסולת המיגון הייחודית שהיא תכננה משמשת בעצם גם כשלדה, אליה מחוברים מכלולי הנעה ומתלים. המשמעות היא שבין הרצפה ותא הנוסעים יש "מרחב ספיגה" שמסוגל לבלום הדף של מטענים או מוקשים, בשונה מהבטן הרכה של כלי רכב ממוגנים אחרים.
והוא חתיך צבאי כזה. אם בצה"ל חיפשו רכב שעצם הגעתו תייצר סוג של רתיעה מסוימת, גם אם רק ויזואלית לפני שקני הנשק מתחילים לירוק עופרת, האושקוש הוא הג'ק פוט. הוסיפו לאגרסיביות החיצונית גם ממדי ענק (האמר נראה לידו כמו פיאט 500 ליד סקודה אוקטביה), ותקבלו איום מוטורי מהמעלה הראשונה. אבל כמו כל הדברים בחיים, זה לא מגיע בחינם. הוא לא הרכב האידיאלי לצאת איתו בשישי לבר השכונתי בפלורנטין, אם אתם מבינים למה אני מתכוון.
אגב, למרות ממדי הענק, תא הנוסעים מתאים רק לארבעה לוחמים (כולל נהג), עם דלתות אחוריות שנפתחות כנגד הקדמיות. נכון! בדיוק כמו ברולס רויס. וזה צנוע משמעותית מהרכב קבוצת כדורגל פלוס כמה מחליפים שמסוגל האמר (גנרי) לנייד.
זמן להתיישב מאחורי ההגה ולהיחגר ברצועת בטיחות עם 6 נקודות עיגון. כמו ברכבי מירוץ. למרות טווח כיוון גדול למושב ולהגה (כולל גובה ומרחק, הללויה), תנוחת הנהיגה מזכירה ישיבה במשאית חלוקה ב-6:00 בבוקר בדרך לעוד מינימרקט מרוצה. בעיקר מפריע לי ששדה הראיה מוגבל למדי בגלל חלונות קטנים. זה אומר שצריך להתחשב בהמון שטח מת, וגם שצריך המון תרגול כדי להתמודד עם ממדי הענק בלי לנגוס באיזו פינה של גדר. על נהיגה לאחור עוד לא הרחבתי, וטוב שכך.
בשונה מהמקובל ברכב הצבאי שאתם מכירים, אין כאן ידיות לשליטה במערכות ההנעה, אלא כמה מפסקים ובעיקר מסך מגע גדול ("12) ממנו מתבצעת הפעלת מחשב ניהול שאחראי על כלל המערכות. ממש טסלה.
מה אפשר לבחור? במצב נהיגה שנקרא "כביש", או "שטח", או "שלג-בוץ-חול" וגם שטח קיצוני שמכונה באופן ממש לא מייצר אימה – "חירום". בהתאם לבחירה, ממש כמו בכל רכב שטח מודרני, המחשב יתאים את פעולת מערכת ההנעה, נעילת הדיפרנציאל, בקרת היציבות והמשיכה ואפילו לחץ האוויר בצמיגים.
ומכיוון שזה מחשב ויש לו המון כוח חישוב, הוא יכול גם להיות אחראי על בדיקה כוללת (מצב שמנים, מערכת חשמל) לפני הנעה, כך שאפשר לוותר על שגרת טל"ת (טיפולים לפני תנועה) הכל כך מלבבת בשטח האימונים בנבי מוסא באמצע אוגוסט.
רגע, הוא גם בודק את המשקל הכולל המועמס על הכלי ואם יש חריגה, הוא יסרב לנוע בעקשנות ראויה לציון. יש לזה כמובן פתרון – מתג חירום שעוקף את הסרבנות ואין מצב שנהגים ישתמשו בו, למעט בכל פעם שהרכב יסרב לנוע.
חוץ מזה, התפעול פשוט. אלא אם אתם לא שולטים בשפה האנגלית. וגם אם כן, מדובר במילים בעלות גוון מקצועי, ולא רק פארקינג ודרייב. וגם, מפתיע שלא בדיוק לקחו את זה בחשבון אבל נהיגה מבצעית חשוכה עם אמצעי ראיית לילה, אחרי החשכת התא והמסך, היא לא משהו שיתבצע בקלות. למשל, מעבר בין מצבי נהיגה לא ממש מתאפשר באופן כזה. כי, ובכן, המסך חשוך, וכזכור הוא זה שמחליט על המערכות. מעניין.
מערכת ההנעה מגיעה מ-GM: מנוע V8 טורבו דיזל בנפח 6.6 ליטר המכונה "דורמאקס". אכן, זה בדיוק הבלוק שמניע שברולט סילברדו, אבל כאן עם הספק נמוך יותר של 340 כ"ס, כדי להעלות את רמת האמינות. האם זה מספיק? אם תשוו אותו לצב המוטורי שנקרא האמר, בוודאי. אם תיקחו בחשבון שהוא שוקל 6 טון לפני לוחמים וציוד נלווה, הוא גם די זריז. אבל בגדול, אל תצפו כאן לארנבת רמזורים.
המשך שרשרת ההנעה כולל תיבת 6 הילוכים אוטומטית מוכרת מבית אליסון, אבל תיבת העברה מוצבת מאחור (כיחידה אחת עם הדיפרנציאל האחורי-רוחבי) במטרה להגדיל את מרווח הגחון. ההנעה כפולה קבועה עם הילוך כוח ויש אפשרות לנעילת הדיפרנציאל המרכזי, אבל אפשר לנסוע גם ב-LOW עם דיפרנציאל מרכזי פתוח, יתרון משמעותי בסמטאות התלולות של חברון למשל.
בדומה להאמר, גם כאן יש מתלים נפרדים בכל הפינות, אבל זו מערכת מתקדמת פי כמה. היא מורכבת מקפיצי סליל ובולמי זעזועים שמאפשרים להגביה את האושקוש לטובת מעבר מים עמוקים, או סתם מעבר מעל סלעים. לא כל כך בעיה עם מרווח גחון של 46.5 ס"מ. ואם צריך להנמיך את המרכב, נגיד כדי לשלח את הרכב בספינת הנחתה או במטוס תובלה, ותחשבו לבד להיכן הם עשויים להגיע, הוא יכול לרדת גם ל-9.7 ס"מ בלבד, ולהיראות כמו רכב של ראפר וונאבי בדרום לוס אנג'לס.
ויש גם קטע ממש מגניב שאני נהנה לבדוק – הצבת הרכב באופן מפולס למרות שיפוע צד או קפל קרקע לצורך הפעלת אמצעי תצפית, או נשק, או סתם כדי לגלות כמה זה מגניב.
מערכת הבולמים מחוברת האחת לשנייה בדומה למכוניות הספורט של מקלארן. בכך נחסך הצורך במוטות מייצבים ואפשר להגיע למהלך מתלה של יותר מחצי מטר. זה כ-25 אחוז יותר מהאמר, וזה גם אומר שבהצלחה לכם עם ניסיון להגיע כאן להצלבת צירים.
במשטח הניסויים שבו אנחנו מטיסים אותו הוא מציג יכולת שיכוך מעולה בשבילים משובשים ועל בולדרים. עד כדי כך שאין לי שום בעיה לומר שבקצב בו עברתי אותם, כמעט כל כלי אחר היה מתרסק. ואלה שלא, היו מחברים לי את חוליות הגב האחת לשנייה בלי הסחוס שבאמצע. מצד שני, הוא רוכן כל כך חזק הצידה ובעיקר לפנים בזמן בלימה חזקה, עד כי מתגנב חשש שהנה הוא אוטוטו מתהפך.
על הקשר לקרקע אחראים צמיגי מישלן X-פורס גדולים בכ-15 אחוז מאלו של האמר (365-80) עם מנגנון נעילה לחישוק ("20). אפשר לנסוע עליהם בלחץ אוויר ממש נמוך בלי להסתכן. אבל מכיוון שאין כאן גלגל רזרבי כדאי אולי להיזהר בכל זאת למקרה בו מדחס האוויר ששולט בלחצים לא יצליח לחפות על תקר.
תראו, האושקוש JLTV הוא חתיכת כלי רכב מרשים, ולהשוות אותו להאמר הוותיק יהיה סוג של זלזול באינטליגנציה של המוטוריקה. למעשה, נראה לנו שהאושקוש – ולא יימאס לנו לחזור על השם שלו עוד פעם – הוא אולי אפילו דור אחרון לכלי רכב עם נהג בשר ודם, בהתחשב בכיוון אליו הולכת הטכנולוגיה שכבר מצויה בו.
אבל הוא לא באמת תחליף להאמר שמסוגל להעמיס ולהסיע כמות גדולה פי כמה של לוחמים וציוד. וזה אומר שהשניים יאלצו ללמוד לחיות זה לצד זה, ולוותר על מבטי קנאה מצד אחד וזלזול מהשני. אולי לטראמפ יש לזה פתרון. בעצם, אם כבר מכוניות, שאילון מאסק יגיד מה דעתו ההזויה וזהו.
הירשמו לקבלת עדכונים ומבצעים בעולם הרכב
פורסם לראשונה ב- 09.04.25
