- במה נהגנו: מקסוס e-טרון 9
- מתחרים: איסוזו דימקס, טויוטה היילקס
- מתי אצלנו: אמצע השנה
- מחיר משוער: החל מ-300 אלף שקל
- בעד: ביצועים, איכות ואבזור תא נוסעים, נוחות נסיעה
- נגד: תפעול, אין כיוון הגה למרחק
בדומה למגפי בלנדסטון, גם טנדר נראה מוזר כשהוא נקי, והופך לחתיך רק כשיש עליו נתזי בוץ. ככה זה. טנדר, כל טנדר, הוא לא מכונית ספורט או לימוזינת שרד. אסור לו להיות מצוחצח ולא רק כי החבר'ה בקפה בגבעתיים ילגלגו עליו. טנדר הוא קודם כל כלי עבודה. הוא יכול להיות סופר ספורטיבי או מגה יקר ומפנק, אבל הוא קודם כל רכב שנועד לעבוד, ורק אחר כך לעשות את כל השאר. ולכן טנדר אמיתי הוא מאובק גם אם הוא חונה באפקה. כי מקלחת הוא עושה במקרה הטוב פעם ברבעון, ולא במכונת רחיצה. כי טנדר שוטפים עם גרניק מרעיש בסככה של המוסך, בין הג'ון דיר דאבל-ג'אנט הענק של הפלחה, לפרגוסון הקשיש והחלוד ברובו של ירחמיאל הנויניק בן ה-80.
וזה גם אמור להסביר מדוע רגע אחרי שמוסרים לי טנדר חשמלי ייעודי ראשון שמשווק באירופה, אחד שמגיע למען השם דווקא מסין, אני מתחיל לחטט בגוגל מאפס כדי למצוא עבורו שביל בין שדות. ומכיוון שירד כאן גשם שוטף ורצוף במשך החודשיים האחרונים, אני משוכנע שהשביל הזה יהיה גם מבוצבץ כהלכה. מספיק כדי להשתכשך בו עם מקסוס דנדש שהיה מבריק עד לפני דקה וחצי ולצאת ממנו מאופר בכבדות בדיוק כמו שצריך. זהו, אפשר להתחיל.
אפריל 2023, שנגחאי. תערוכת רכב רצינית ראשונה אחרי שיצרני הרכב הוציאו את ראשם מהמקלט האטומי שאליו ברחו עם פרוץ מגפת הקורונה והחזירו את סכין החרקירי לנדן. פחות או יותר כל יצרנית רכב שמכבדת את עצמה התייצבה אז בעיר הגדולה בסין כדי לתת שואו. היו שם כל המי ומי של התעשייה, המקומית והעולמית, אבל אחד מהדגמים המסקרנים ביותר ניצב על הבמה של יצרנית מקומית עלומה – בטח עבור המערב – בשם מקסוס, חטיבת הטנדרים והמסחריות של קונצרן הענק SAIC.
ומה שניצב שם היה אבטיפוס מרשים שאמור היה להציע תשובה לטנדרי על אמריקאים וסופר יקרים דוגמת ריביאן R1T וטסלה סייברטראק. ועם מערכת הנעה מתקדמת הכוללת לא פחות מארבעה מנועים, הספק מרבי של ארבע ספרות וזינוק מעמידה ל-100 קמ"ש בזמן טוב יותר מפורשה 911 GT3 RS, נראה היה שזה בהחלט עשוי לעבוד.
עברו שנתיים, ועכשיו אני כבר פוגש את גרסת הייצור שלו בשם e-טרון 9. טנדר שנראה כמו טנדר, בטח לא כזה שמבטיח להיות מהיר מפרארי, אלא דווקא כזה שמבקש – למרות ההנעה החשמלית – להיות כמה שיותר דומה לטויוטה היילקס ואיסוזו דימקס, טנדרים של אנשי עבודה עם צווארון כחול, לא ראפרים בדרך למשחק ביתי של הלייקרס עם ארבעה קילו זהב על הצוואר. הוא כמובן לא מרשים כמו האבטיפוס מאותה תערוכה ומאמץ גישה תכליתית בלי פוזות. ובכל זאת, מדובר במותג סיני שחייב להיות שונה, ולכן יש לו פנס בלימה ספורטיבי בקצה הגג.
סביבת הנהג היא כבר סיפור אחר לגמרי, ומרגישה בנוח להזכיר יותר רכב פנאי יוקרתי ופחות טנדר עבודה ספרטני. איכות החומרים סופר גבוהה, עם שילוב דו גוני וריפודי עור, וכמובן צמד מסכים ("12.3 כל אחד) ללוח מחוונים דיגיטלי ומסך מגע ששולט על כמעט כל מערכות הרכב. הסידור הזה מחייב הסתגלות גם ברכב פרטי רגיל, קל וחומר כשמדובר באצבעות ידיים מסוקסות של חקלאי, אינסטלטור או שיפוצניק. מזל שמקסוס שמרה על מתגים פיזיים ייעודיים לבקרת האקלים ולבורר מצבי הנהיגה.
תנוחת הנהיגה גבוהה ושולטת, מתאימה היטב למבט מתנשא של חקלאי מהעמק, עם שדה ראייה מצוין. מצחיק, אבל כמעט כמו בכל מכונית חדשה שהם מציגים, גם כאן הסינים שכחו אלמנט אחד לא בלתי חשוב – כיוון הגה למרחק, על כל האי נוחות המתלווה לכך בנסיעות ארוכות. ואיך אפשר בלי התחכמויות, כמו הצגת מצלמת הנסיעה לאחור על המראה המרכזית (שיוצרת תחושת קרבה יתרה לעצמים שמאחור) או מתג חשמלי לפתיחת דלתות במקום ידית קונבנציונלית.
רשימת אבזור הנוחות עשירה בהרבה מהמקובל בקטגוריה, עם כיוון חשמלי, חימום ואוורור למושבים הקדמיים (חימום גם לאחוריים), חלון שמש ומערכת מצלמות היקפיות שמשדרת תמונה לא אטרקטיבית בעליל – אך יעילה עד מאוד – של כל אחד מהגלגלים, וגם של הגחון. כך תוכלו לוותר על מכוון בן אנוש כשאתם מטפסים במעלה עשוש, ועל עובר אורח מודאג שינסה להחדיר אתכם בין שתי קיה פיקנטו ברחוב צר בלב תל אביב.
מערכות בטיחות מתקדמות יש כאן, והן כוללות כציוד תקני בלימה אוטונומית, שמירת נתיב, בקרת שיוט אדפטיבית והתרעת שטח מת.
איך הגודל? די גדול למען האמת. ארוך ב-17.5 ס"מ (550 ס"מ) מטויוטה היילקס, עם בסיס גלגלים ארוך ב-21.5 ס"מ (330 ס"מ) מהיפני. וזה המון. לכן גם יש לשלושה בוגרים עם בגדי עבודה ים של מקום מאחור, ועל הדרך יש גם פתחי מיזוג כדי שפחות יזיעו, וגם צמד שקעי USB.
הארגז בנוי כחלק אינטגרלי מהמרכב וארוך (כן, גם הוא) מההיילקס ב-3.5 ס"מ (156 ס"מ), אבל הוא צר ב-4 ס"מ (150 ס"מ). הארגז כולל גם צמד שקעי חשמל (150V) להפעלת כלי עבודה או מכונת אספרסו אם אתם מפונקים אחרי שנים של שחור בפינג'אן.
יש גם תא נוסף מתחת למכסה הקדמי (בנפח 236 ליטר) שנפתח חשמלית ונותן לו יתרון משמעותי על פני טנדרים רגילים נטולי תא מטען סגור. אה, וגם שם יש שקע חשמלי. ניחוש מושכל: הוא ישמש לצידנית עבור הבירות.
חבל רק שכושר ההעמסה נמוך בכ-400 ק"ג (620 ק"ג) משל הטנדר היפני, עם פונקציה ייחודית שמגלה עד כמה קרובים למגבלת משקל העמסה. כושר הגרירה (3.5 טונות) זהה לזה של הטנדר היפני ויש גם מצב נהיגה ייעודי לנסיעה עם עגלה. יופי סיני.
צמד מנועים חשמליים אחראי על התזוזה. יש אחד מאחור עם 272 כ"ס, ועוד אחד מלפנים עם 170 כ"ס, ולטענת הסינים זה אומר שביחד עוברים 442 כ"ס לכל הגלגלים. לשם הפרופורציות, זה בערך כפול מההספק של טנדר דיזל מקביל. 3 שניות ל-100 אין כאן, אבל אפשר להניח שגם נתון של 5.8 שניות לקופסת מתכת כזו – קצת יותר מהיר מגולף GTI – אמור לספק אתכם. תחושת ההאצה תוך כדי נסיעה דרמטית עוד יותר. כי בינינו, אין מצב שאתם מוכנים להגברת מהירות כל כך אגרסיבית בטנדר. ועוד באחד שמגיע מסין, ועוד יותר באחד שאיש לא באמת מכיר. עם כל כך הרבה רזרבות כוח, סביר להניח, למרות שלא בדקנו, שיכולת ההתמודדות שלו עם מטען ונגרר תהיה טובה משמעותית מזו של טנדר יפני מקביל.
הסינים, כמו הסינים, מאפשרים לשלוט על בלימה רגנרטיבית – בשלושה מצבים – אבל רק ממסך המגע. וזה לא חכם, ולא נוח, וגם לא יעיל במיוחד. סוללת 102.2 קוט"ש מבטיחה טווח תיאורטי של 430 ק"מ, וגם טעינה מהירה (115 קילוואט) ומילוי מ-20% ל-80% ב-42 דקות, הפעלת מכשירם חיצוניים (V2L) ועוד גדולות ונצורות. עוד נבדוק את זה בעתיד.
כבסיס משמשת פלטפורמה אחודה וייעודית (כמו בריביאן ובטסלה) עם מתלים נפרדים וקפיצי אוויר אדפטיביים בכל פינה. וזה עובד מצוין, כי לפחות בלי מטען כבד או נגרר, יכולת השיכוך מרשימה מאוד, טובה משמעותית מזו שמציע כל טנדר דיזל שאתם מכירים, בכל תוואי דרך או מהירות. החל מנסיעה ברחוב הולנדי מרוצף אבנים ועד לטיסה במהירות תלת ספרתית בשבילי שדות שוממים לאחר הגשם.
אפילו על כבישים מאתגרים קצת יותר הוא לא מרים ידיים, ובמצב "ספורט" מצליח להתמודד יפה יחסית עם העברות משקל ושינויי כיוון לא אופייניים לשימוש כלים מסוגו. ללא קפיצות מעצבנות מהמתלה האחורי, עם בידוד רעשים טוב בדרך כלל. אמריקה.
ויש עוד קטע. כנראה שהוא לא יאיים באמת על יכולת העבירות של טויוטה היילקס, אבל עם מרבית האתגרים הנדרשים מטנדר עבודה ביומיום הוא יתמודד בקלות. עם מצב שטח ייעודי ואפשרות להגבהת מרכב ובקרת משיכה שמנטרלת חלק ניכר מאובדן האחיזה.
מקסוס לא החליטה לייצר טנדר מקדם תדמית ויצרן כותרות שמיועד למפונקים שעושים הרבה כסף בעמק הסיליקון, אלא רכב עבודה רציני ואמיתי לאנשי כפיים אמיתיים. רק עם חשמל עדכני וחזק מאוד. וזול יותר לשימוש.
כן, הוא סיני ולא, הוא לא מגיע מיצרנית בעלת שם רב הילה. אבל נחשו מה – לצד חסכון בעלויות אחזקה, הוא מביט לאיסוזואים ולטויוטות בלבן של הפנס גם כשמדובר בעבודה, ובוודאי בכל הנוגע לתנאי שירות. ואם יבואנית המותג (אוטו חן) תצליח לחבר לו תג מחיר אטרקטיבי (סביב ה-300 אלף שקל נגיד), הוא בהחלט עשוי לנגוס חתיכות יפות מעוגת הטנדרים המקומית, על חשבון הלהיטים המוכרים. כן, כבר בניסיון הראשון שלו.
- מנוע: חשמלי
- קיבולת מצבר: 102.2 קוט"ש
- הספק / מומנט: 442 כ"ס / 71.4 קג"מ
- הנעה: כפולה
- אורך: 550 ס"מ
- רוחב: 199.7 ס"מ
- גובה: 187.4 ס"מ
- בסיס גלגלים: 330 ס"מ
- משקל עצמי/מותר: 620/2,880 ק"ג
- מרווח גחון, זוויות גישה/נטישה: 23 ס"מ, 25/29 מעלות
- זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית: 5.8 שניות, 180 קמ"ש
- כריות אוויר: 6
- דירוג בטיחות (Euro NCAP): חמישה כוכבים
- מחיר משוער: החל מ-300 אלף שקל
