מפוטו, מוזמביק – בשעה 19:00 ב-4 בנובמבר, הרחובות של מאפוטו נפלו לשקט מפחיד.
התחבורה הציבורית עמדה בקיפאון, ודבקה בקריאה של מנהיג האופוזיציה וננסיו מונדליין להשבתה.
ואז התחילו צלצולים מתמשכים. תושבים במגדלים אמידים ובבנייני דירות בעיר הפנימית כאחד הצטרפו למקהלה מתואמת של מחאה בסיר.
צורת מחאה זו, הידועה כ"פאנלקו", התגלתה כדרך רבת עוצמה להשמיע תסכולים על מוזמביק. תוצאות הבחירות הכלליות שנויות במחלוקתהמאפשר לאזרחים להביע התנגדות מבלי לעמוד בפני הסיכון המיידי של תגמול משטרתי. הרעש והצלצול הדהדו על פני קו הרקיע של העיר, מסמנים את ההתחלה של מה שיהפוך לביטויי תסכול ליליים, המאחד את התושבים על פני פערי מעמדות.
מאז הבחירות ב-9 באוקטובר, הכרזת המועמדת לנשיאות החזית לשחרור מוזמביק (Frelimo) השלטת דניאל צ'אפו כמנצח עורר אי שביעות רצון עזה. לפי ועדת הבחירות הלאומית (CNE), צ'אפו קיבל 71 אחוז מהקולות ומונדליין, מועמד עצמאי, קיבל 20 אחוז.
עם זאת, אפילו ה-CNE הודה ב"מספר אי-סדרים", והוביל את המועצה החוקתית לבדוק את שלמות הבחירות.
מונדליין דחה על הסף את התוצאות והכריז על עצמו כמנצח הלגיטימי. ימים לאחר מכן ב-19 באוקטובר, עורך דינו אלווינו דיאס נרצחמה שמגביר עוד יותר את הכעס הציבורי על תוצאות הבחירות, שהרבה מצביעים לא מאמינים בהן. דיאס, דמות מרכזית בצוות המשפטי שקורא תיגר על התוצאות הרשמיות, הכין תיק בטענה להונאה בבחירות.
"קולם של חסרי הקול"
במהלך השבועות שלאחר מכן, מאפוטו הייתה עדה לא סדרה של הפגנות – מופעים של התנגדות בלילה, אך גם קריאות ממונדליין הקוראות למפגינים לסגור מקומות חיוניים מבחינה כלכלית, ממפוטו ועד לבירות מחוזיות, נמלים ומעברי גבול מרכזיים.
עודדו עובדים להתרחק מהעבודה, עסקים נסגרו ואנשים התאספו להפגין בערים ברחבי הארץ.
קריאות אלה להשבתות מוגברות הפכו לקטלניות בכמה אזורים. ארגונים לא ממשלתיים דיווחו על כך לפחות 30 בני אדם נהרגו מאז תחילת ההפגנות, כולל בעימותים אלימים עם המשטרה.
התסיסה השפיעה על הסחר האזורי, בעיקר בעמדת הגבול לבומבו עם דרום אפריקה, שנסגרה זמנית עקב הפגנות בעיירה הסמוכה רסאנו גרסיה, ושיבשה נתיב קריטי עבור סחורות ונוסעים.
הסטודנט להנדסת סביבה הנריק אמילקר קאליויו הצטרף להפגנות במפוטו, שם צעירים קראו "כוח לעם" בפורטוגזית ונפגשו עם גז מדמיע מהמשטרה.
"למרות שלא גרמנו כל נזק או נזק, היינו צריכים להתפזר", אמר.
לאחר מכן הצטרף קאליויו להפגנות הליליות ודפק בסירים ובמחבתות כדרך לזעוק נגד מה שהוא מכנה ממשלה מדכאת.
"היה מעורר השראה לשמוע אנשים מתאחדים למען מטרה גדולה יותר", אמר לאל ג'זירה על הפגנות הפאנלקו. לדבריו, דפיקות הסירים מייצגות את "קולם של חסרי הקול".
ערב אחד במהלך חבטת הסיר המתואמת, רכבי משטרה חלפו על פני הבניין בו מתגורר קאליויו והתיזו גז מדמיע שנכנס לבתים, כולל לבתים של קליויו, והותיר אותו בכאב עז.
"זה מזעזע שאפילו בבתים שלנו, אסור לנו להפגין", אמר.
"כולם עושים מה שמונדלין אומר"
שנאז ג'מאל, מורה בבית ספר במפוטו, האשימה את המשטרה בכך שהיא "מאוד מאוד כבדה".
היא תיארה את הנסיעות היומיות שלה בין הבית לעבודה תחת צל של כלי רכב צבאיים ומשאיות משטרה המוצבות בצירים הראשיים של העיר.
בימים שבהם המפגינים נענים לקריאותיו של מונדליין להשבתות כלל ארציות, היא נאלצת ללמד את השיעורים שלה באינטרנט למרות שזה היה מאתגר בגלל הפסקות אינטרנט ורשתות חברתיות תקופתיות שנאכפת על ידי הממשלה. גם אותות הטלפון נקטעו לסירוגין.
"הימים הקודמים היו כאוס", היא נזכרה. "יכולתי לשמוע יריות יוצאות. זה היה מטורף. ומה שמתסכל אותי זה שאנחנו אפילו לא יכולים לתקשר. לא יכולתי להשתמש בטלפון שלי כדי להתקשר לאף אחד. אתה לא יכול להגיד למשפחה שלך שאתה בסדר."
ג'מאל אמר כי ההפגנות והתגובה של תושבי מוזמביק – במיוחד הדבקות לכאורה של אנשים בקריאותיו של מונדליין להשבתות כלל ארציות – הן עדות לכך שתוצאות הבחירות הרשמיות היו מפוקפקות.
"כולם עושים מה שמונדלין אומר," היא אמרה.
"השאלה על השפתיים של כולם היא, אם הוא קיבל רק 20 אחוז ופרלימו ניצח עם 70 אחוז, איך זה שכולם עוקבים אחרי מה שהוא אומר?"
"אכזבה חזקה"
סם ג'ונס, עמית מחקר בכיר במכון העולמי לחקר כלכלה בפיתוח, חלק מאוניברסיטת האומות המאוחדות, מאמין שלמחאות יש שורשים סוציו-אקונומיים עמוקים יותר מעבר לבחירות בודדות.
"מוזמביק נגועה בקיפאון כלכלי, ואנשים מתוסכלים", הסביר ג'ונס.
"יש תחושה מצטברת שהמדינה לא בדרך הנכונה. היו לנו 10 שנים של כמעט ללא צמיחה כלכלית, ויש אכזבה חזקה מהאליטה השלטת. מונדליין הצליחה להתחבר בצורה יעילה לצעירים, לגייס אותם בצורה שלא ראינו בעבר”.
בתגובה, ברנרדינו רפאל, מפקד משטרת הרפובליקה של מוזמביק, גינה את ההפגנות כ"טרור עירוני", בטענה שכוונתן היא לערער את הסדר החוקתי.
עם זאת, רבים רואים את תגובת הממשלה אגרסיבי בצורה לא פרופורציונלית. עבור ג'מאל, למראות התסיסה יש היכרות מרתקת. הוריה ברחו ממוזמביק לפני יותר מ-30 שנה כדי להימלט ממלחמת האזרחים שלה, וכעת היא חוששת שאלימות דומה עלולה לבלוע שוב את מולדתה.
ג'ונס אמר כי תגובת המדינה רק העצימה את הסכסוך.
"המשטרה הגיבה בעוצמה עם גז מדמיע, כדורי גומי ואפילו תחמושת חיה. במקרים רבים, האלימות נבעה מהתגובות האכזריות של כוחות הביטחון, שרק העמיקו את הטינה בקרב המפגינים".
מחסור במזון
התסיסה הממושכת החלה להשפיע על אספקת המזון במפוטו במדינה שתלויה במידה רבה ביבוא מדרום אפריקה.
"יש חרדה סביב מחסור במזון מכיוון שאזור הגבול חווה הפגנות ואפילו סגירת גבולות במספר הזדמנויות", אמר ג'ונס.
Siphiwe Nyanda, הנציב העליון של דרום אפריקה במוזמביק, הודה במתח חוצה הגבולות, וציין כי חנויות מכולת במפוטו חוו מחסור ישירות עקב שיבושים הקשורים למחאה בשרשרת האספקה.
"זה גורם לבעיות רציניות הן למוזמביק והן לדרום אפריקה, במיוחד לעיירות גבול הנשענות על סחר", אמר, והוסיף כי גבול לבומבו, אחד העמוסים באזור, משמש נתיב סחר חיוני.
"ההפגנות יצרו אפקט אדווה שמשפיע לא רק על הכלכלות המקומיות, אלא גם על הנוסעים ועל חיי היומיום במקומות כמו (עיירת הגבול בדרום אפריקה) Komatipoort, התלויה בעובדים ובמסחר של מוזמביק".
על פי הדיווחים, המשבר המתמשך הוביל להפסדים כלכליים המוערכים ב-10 מיליון ראנד (550,000 דולר) ליום לדרום אפריקה, על פי גאווין קלי, מנכ"ל איגוד הובלה בדרכים בדרום אפריקה.
במוזמביק, יותר מ-150 חנויות הושחתו עם נזק המוערך ב-369 מיליון דולר, מה שהחמיר עוד יותר את המהומה הכלכלית.
כעת, קהילת הפיתוח של דרום אפריקה, הגוש האזורי בן 16 המדינות, קבעה בשבת פסגת חירום בהאררה כדי לטפל במשבר.
עם זאת, בחזרה במפוטו, ג'ונס מאמין שהמחאות קיבלו חיים משל עצמן – היקף והתמדה שלהן יוצאי דופן עבור מוזמביק ומצביע על כעס שפוליטיקאים ודיפלומטים במדינה ובאזור לא יוכלו לשכך בקלות .
"ראינו בעבר הפגנות לאחר בחירות, אך רק לעתים רחוקות הן נמשכו כך. בדרך כלל, אחרי כמה ימים, אנשים מתעייפים, במיוחד כשזה מרגיש ששום דבר לא ישתנה", אמר.
"הפעם, ההשתתפות הייתה רחבה ואינטנסיבית יותר, ומשקפת לא רק תלונות בחירות אלא אי שביעות רצון עמוקה יותר מהסטטוס קוו".
