תמונות מאת מייקל פרסיקו
לכמו רובנו, מייקל סולומונוב, השף מפילדלפיה עם שורשי פיטסבורג, מתגעגע לנסיעה. הוא משתוקק לחזור לישראל, שם הגיע לבגרות ובהמשך מצא את קולו הקולינרי. הוא בדרך כלל מבקר בארץ כמה פעמים בכל שנה.
במקום להתעכב על מה שהוא לא יכול לעשות, סולומונוב יצר תוכנית אירוח, "להחזיר את ישראל הביתה". הסדרה משודרת בשידור חי ב-Vimeo בימי רביעי בערב. המחצית השנייה של כל פרק מציגה את סולמונוב מבשל כמה מתכונים, בזמן אמת, המתאימים לנושא השבוע. הצופים מוזמנים לבשל יחד.
"אני מתגעגע לאנשים שם. אני מתגעגע לחברים שלי. אני מתגעגע לסופרי האוכל. אני מתגעגע למוזיקה. אני מתגעגע לאנרגיה. אז רציתי לנסות לתפוס רק קצת מזה", הוא אומר. "כולנו עושים כל כך הרבה בישול ביתי, אז השילוב בין השניים היה הגיוני".
הנה בונוס לפיטסבורגר: הפרק האחרון של החצי הראשון של העונה מחזיר אותו (למעשה) לפיטסבורג.
הפרק, שישודר בשידור חי ב-3 במרץ, יהיה האישי ביותר שלו. הוא מתרכז סביב אחיו, דוד, ששירת בצבא ההגנה לישראל ונהרג בשנת 2003 מירי צלף ביום כיפור. הוא היה בן 21. "אני מתגעגע אליו. אני אוהב אותו. הדיבורים עליו משאיר אותו בחיים", אומר סולומוב.
סולומונוב מזכה את אחיו הצעיר על שהעניק השראה לאהבתו למטבח הישראלי. השניים הפכו לקשר עמוק יותר כשסולומונוב ביקר בישראל כאדם מבוגר (הוא חזר לארצות הברית כדי ללמוד בקולג', בעוד שאר משפחתו נשארה בישראל). "הערצתי אותו כל כך. הוא היה ילד סימפטי ועדין. הוא עבר הרבה. הוא השפיע על כל כך הרבה אנשים בצורה חיובית", אומר סולומונוב.
מרק עוף תימני
חקר ישראל עם דיוויד עזר לשתול את הזרע למסע הקולינרי של מייק אל ישראל והאוכל שלה. האחים התחברו בזמן שנסעו בארץ, אכלו איפה שהם הלכו. דוד סולומונוב אפילו שכנע את מייק, שכבר בנה קריירה מצליחה כשף אך לא בישל מטבח ישראלי, לבשל כמה ארוחות בזמן ביקורו. "בילינו הרבה זמן איכות ביחד. וזה משהו שלעולם לא אשכח", אומר סולומונוב, ומציין שהקהילה היהודית בגבעת הסנאי ידעה על מותו של דוד כמעט מיד.
זה אוכל שבחלקו החזיק את זכרו של דוד בחיים. זה גם חלק מהאופן שבו סולומונוב מספר את סיפורו. "איך אנחנו מתחברים למורשת שלנו ולזהות שלנו? לעתים קרובות כל כך, זה נעשה דרך אוכל. זיכרונות האוכל האלה הם דברים שמקבעים זמן ומקום. זה חשוב כמו כל חלק אחר בתרבות שלנו", הוא אומר.
סולומונוב יבשל שתי מנות – פסטל וסופריטו טלה – כמחווה למשפחתו בפרק האחרון של "מחזירים את ישראל הביתה".
"אני מזמין אנשים להבין קצת את התהליך של למה אני מבשל אוכל ישראלי", הוא אומר. "המוות של דוד, ואז ההרגשה כאילו לא הייתי בבית בשום מקום אחר מלבד בישראל. עוזרים לבסס זהות באמצעות טרגדיה, למצוא תחושה של מקום ומטרה".
פסטל, פשטידת בשר מלוחה של בשר בקר טחון מתובל בקרום בצק בורקה, הייתה המנה האהובה על דוד. הוא אהב אותו עד כדי כך שסבתו מתי סירבה להכין אותו לאחר מותו של דוד; הזיכרון החושי הקשור למנה היה מהמם מדי עבורה. היא עשתה חריגה אחת – כשמייק הביא את הצוות של זהב לישראל לפני פתיחת המסעדה ב-2008.
עבור סולומונוב, המתכון מעצים את התפיסה כי ריפוי ואבל מתמשך על אובדן יקיריהם שלובים זה בזה; פסטל שומר אותו מחובר לאחיו ולסבתו. "אכילה, טעימות לוקחים אותנו לזמן ולמקום. אני לא יודע לאיזה מדיום אחר יש את הקשר הקרבי הזה לזיכרון החישה מאשר לאוכל", הוא אומר ומציין שפסטל הוא המתכון היחיד שאינו כשר שהופיע בספר הבישול הראשון שלו.
סביך
המתכון השני של סולומונוב, סופריטו טלה, מתחקה אחר שורשי משפחתו עמוק עוד יותר בפזורה הקולינרית היהודית. המנה הספרדית משובצת בתבלינים חמימים, כמו פלפל אנגלי וכורכום, עשירה בבצל ושום. "זה כמו הבשר היהודי ותפוחי האדמה. זה ראשוני ומלא נשמה ככל שיהיה. הוא מספר את סיפורה של יהדות ספרד מימי הביניים אל הבלקן ולאחר מכן אל ישראל", אומר סולומונוב.
כל פרק מתרכז סביב נושאים כמו "ארוחת בוקר ישראלית", "המאפייה הישראלית" ו"עיר נמל עכו". הוא חוקר את העומק הקולינרי יוצא הדופן של עכו (המכונה גם עכו) עם אוסמה דלאל, שף שהשושלת של משפחתו מתחילה מאות שנים בעיר העתיקה. בפרק אחר הוא משוחח עם המוזיקאי רביד קהלני על התרבות והמוזיקה של יהודי תימן; קהלני מנגן אז מוזיקה מרתקת ויפה, ולאחר מכן סולומונוב מכין מרק תימני ושוג. (הפרקים מאוחסנים בארכיון, אז אם פספסת מהדורה חיה תוכל לחזור ולצפות בכולם.)
שיתוף זיכרונות משפחתיים, גם הקשים שבהם, דרך האוכל הוא משהו שסולומונוב מקווה שיהדהד אצל כולם, לא משנה מה הרקע שלהם. לגבי הקשר בפיטסבורג, שירה רודבסקי, שבפרקים הקודמים שימשה כמנחה שותפה בזמן שסולומונוב מבשל, תציג את סיפורו של דיוויד – השניים היו חברים מילדות – ותדבר על פיטסבורג עם סולומונוב, שגר כאן מגיל שנתיים ועד 15. שורשי משפחתו בעיר עמוקים.
סולומונוב מבשל עם שירה רודבסקי
סבא רבא של סולומונוב מקס אונגר היה בעל חנות תכשיטים במרכז העיר. אונגר היה בן 95 כשנפטר ב-1985, וההספד שלו בפוסט-גאזט אמר "אנשים שמכירים אותו כולם משתמשים באותה מילה – נדיב – בתיאור מר אונגר". אותו רגש נאמר לעתים קרובות על סולומונוב.
אמו המנוחה של סולומונוב, אוולין סולומונוב, הייתה מורה בבית ספר יום קהילתי עד 1993, אז היא ומשפחת סולומונוב עלו לישראל. "היא עדיין קיימת במסדרונות בית הספר ההוא", אומר סולומונוב.
רודבסקי היה אחד מתלמידיה בכיתה ה'. עשרות שנים מאוחר יותר, מפגש מקרי ב-Philadelphia Whole Foods, שהחל כזכרון לגבי פיטסבורג, הניע מאוחר יותר את רודבסקי להכיר לסולומונוב את בעלה, סטיב קוק. ההקדמה הזו עוררה שותפות שתעזור לסולומונוב ולקוק לבנות אימפריה קולינרית. של הצמד קבוצת מסעדות CookNSolo מפעילה שמונה מפעלים, ביניהם זהב, אייב פישר, פדרלי דונאטס ולייזר וולף בפילדלפיה.
"בישול אוכל הוא מעשה הנתינה הזה. זו שפה שאנו חולקים עם סבא וסבתא שלנו, עם הילדים שלנו. אני רק חלק קטן ממשהו שהוא כל כך גדול. לכבוד הוא לי להיות חלק מזה", אומר סולומונוב.
