בנגלדש סוערת מהפגנות סטודנטים כבר כמעט שלושה שבועות.
מאז ה-1 ביולי, סטודנטים באוניברסיטאות מפגינים ברחבי הארץ בדרישה להסיר את המכסות במשרות ממשלתיות לאחר שבג"ץ החזיר את ההלכה ששומרת כמעט שליש מהמשרות לצאצאי אלו שהשתתפו בתנועת השחרור של המדינה ב-1971.
בעקבות פסיקת בג"ץ ביוני, 56 אחוז מהמשרות הממשלתיות שמורות כעת לקבוצות ספציפיות, כולל ילדים ונכדים של לוחמי חופש, נשים ואנשים מ"מחוזות נחשלים".
מפגיני סטודנטים התעמתו עם המשטרה ועם חברי ליגת צ'הטרה בנגלדש, אגף סטודנטים של מפלגת ליגת אוואמי השלטת של ראש הממשלה, שייח חסינה.
שישה בני אדם נהרגו ומאות אחרים נפצעו.
מי מוביל את ההפגנות?
ההפגנות בולטות לא רק בגודלן ובעוצמתן, אלא גם בדמוגרפיה שלהן.
"תראה מי מפגין", אמר ל"אל ג'זירה" מייקל קוגלמן, מנהל מכון דרום אסיה במרכז וילסון.
"זה לא רק מקרה של הפגנות עממיות בראשות העניים. אלו הם סטודנטים באוניברסיטה שרובם מעל מעמד הפועלים… העובדה שיש לך כל כך הרבה סטודנטים כל כך כועסים מדברת על הייאוש מלמצוא עבודה. הם אולי לא עניים נואשות, אבל הם עדיין צריכים למצוא עבודה טובה ויציבה".
כ-67% מ-68.6 מיליון האנשים בבנגלדש נמצאים בקבוצת גיל העבודה החוקית של 15-64 ויותר מרבע הם בין הגילאים 15-29, לפי ארגון העבודה הבינלאומי.
"אז אתה מסתכל על מצב שבו יש אוכלוסייה משמעותית בגיל העבודה", אמר קוגלמן.
Vina Nadjibulla, סגנית נשיא למחקר ואסטרטגיה בקרן אסיה פסיפיק של קנדה, אמרה כי המדינה בדרום אסיה עומדת בפני "משבר עבודה חריף עבור בוגרי אוניברסיטאות".
"המכסה של 30% תפגע בקבוצה הזו", אמר נג'יבולה לאל-ג'זירה.
ההפגנות בולטות על אחת כמה וכמה בגלל הרווחים הכלכליים המשמעותיים שעשתה בנגלדש בשנים האחרונות.
הכלכלה צמחה בממוצע של 6.25 אחוזים בשנה בשני העשורים האחרונים.
העוני ירד מ-11.8 אחוזים ב-2010 ל-5 אחוזים ב-2022 בהתבסס על קו העוני הבינלאומי של 2.15 דולר ליום.
בתהליך, היא גם עלתה על שכנתה הגדולה בהרבה הודו במונחים של תוצר מקומי גולמי לנפש (תוצר).
בנגלדש גם ראתה שיפור ניכר בתוצאות הפיתוח האנושי שלה, וכתוצאה מכך, היא בדרך לסיים בשנת 2026 את רשימת האומות המאוחדות של המדינות הפחות מפותחות.
איפה כלכלת בנגלדש נופלת?
למרות ההצלחות הללו, "יש עדיין הרבה אי שוויון ועוני", עם דיווחים שלפחות 37.7 מיליון אנשים חוו מחסור במזון בשנה שעברה, אמר נדג'יבולה. "הצמיחה לא זולגת לסטודנטים המשכילים שיוצאים לרחובות", אמרה.
קוגלמן אמר כי המדינה מסתכנת בהחמצת ההזדמנות לנצל את הדיבידנד הדמוגרפי שלה.
"זו הבעיה הגדולה. ההימור גבוה במיוחד", אמר לאל ג'זירה.
העלייה הכלכלית של בנגלדש נובעת בעיקר מיצוא בגדים מוכנים (RMG) – בעיקר למערב – והעברות כספים מעובדים בחו"ל.
"זה מתקשה למצוא מגזר דומה" ל-RMG, אמר קוגלמן.
"הוא זקוק לדרכים למשוך יותר FDI (השקעות זרות ישירות) כדי לעורר ולקיים מגזרים חדשים יותר. אם תיצור יותר מגזרים ויצוא מגוון יותר, מקומות עבודה יגיעו בעקבותיו".
Nadjibulla אמר שהממשלה צריכה להבטיח שיש חינוך והכשרה מתאימים שיתאימו לצרכי כוח העבודה.
בשנה שעברה, כ-40% מבנגלדשים בגילאי 15-24 לא עבדו, למדו או התאמנו.
Nadjibulla אמר כי המאמצים של עסקים גלובליים להרחיב את שרשראות האספקה שלהם מעבר לסין יכולים להיות הזדמנות עבור בנגלדש.
"זה המקום שבו הרפורמות בחינוך הופכות קריטיות", אמרה.
"מה שאנחנו רואים עכשיו זה משחק מורכב של חסרונות ממשלתיים, אי שוויון ושלילת זכויות של צעירים והתאכזבות עם ממשלת שייח חסינה".
