בלב מדבר יהודה, על פסגת הר סלעי המשקיף על ים המלח ומצדה, מסתתרת תופעת טבע נדירה שניתן לראות רק ממעוף הציפור. צלמי רחפן שעברו שם לאחרונה חשבו שהם מזהים מעגל נחיתה, אולם ד"ר אלי רז (85), גיאולוג ותיק וחבר קיבוץ עין גדי, ששוחח עם ynet הסביר כי בניגוד לתיאוריות מסוימות שנפוצו, המעגלים אינם קשורים לחייזרים. המעגל הלבן בראש ההר, כך הסביר החוקר, הוא תופעה גיאולוגית בשם "צלחת דולומיט".
צלחות הדולומיט – טיול שלא מתאים לכל אחד
(כתב: אסף קמר, צילום: אסף קמר, איתי פולק, עריכה: קורל קוט)
שעת בוקר מאוחרת בחניון המערבי של מצדה, סמוך לסוללה הענקית שהצבא הרומי בנה לפני כמעט אלפיים שנה, במטרה לכבוש את המבצר האחרון של ממלכת יהודה. בהתאם למחקר פורץ הדרך של ד"ר רז, יש לנו נקודת ציון בת 16 ספרות שמורה על המיקום המדויק של הצלחת. חבשוש משתמש באפליקציה ייעודית ומאתר את השביל תוך שניות ספורות. "אסף, מדובר בצעידה של כמה קילומטרים בקו אווירי לכיוון הר אלעזר", הוא מצביע בהנאה רבה על הר ענק ומאיים, ומציע שנתחיל להתקדם.
"צלחות הדולומיט הן משטחים עגולים ומרהיבים של סלע דולומיט לבן בוהק, ורק מרחפן אפשר לראות את היופי המטורף הזה", מסביר חבשוש. "זה נראה כאילו מישהו צייר אותם במדויק על הקרקע. אני אישית עוד לא ראיתי משהו דומה לזה בשום מקום אחר בארץ".
אנחנו בתנועה דרומה לאורך נחל מצדה, יוצאים משטח הגן הלאומי מצדה דרך קניון יפהפה עם תצפית דרמטית לים המלח, ומתחילים לטפס באיטיות במשעול התלול של הר אלעזר, הקרוי על שמו של אלעזר בן יאיר הסיקריקי והמפקד היהודי האחרון של מצדה.
מתברר שאנחנו צועדים בתוואי החדש של שביל ישראל. ההליכה הרגלית מפרכת ולא מתאימה לכל אחד, השביל לא מסומן ובחלקו העליון אנחנו נעזרים במעקי ביטחון מברזל המחוברים לסלעים – חוויה לא מומלצת לבעלי פחד גבהים.
סמוך לפסגת ההר, בתוך ריבוע זעיר של צל, אנחנו עושים הפסקת שתייה. "אנחנו נמצאים ממש מול מצדה", מסביר חבשוש, "זה המקום שבו התרחש המרד הגדול של היהודים ברומאים בשנת 73 לספירה. אפשר לראות מכאן בבירור את שרידי המחנות הרומאים שהקיפו את ההר, מחנה ז' ומחנה ח' שבעצם השלימו את המצור על מצדה. זה היה סיפור דרמטי ומטלטל של גבורה וייאוש, סיפור שהפך לסמל של עמידה איתנה ושל המאבק לחופש בכל העולם. כל צעד שאנחנו עושים פה היום הוא צעד אל תוך דפי ההיסטוריה".
אנחנו עוברים סמוך למחנה הרומי השמיני, אשר לפי ההיסטוריון היהודי בן התקופה יוספוס פלביוס, במהלך המצור האכזרי מאות חיילי לגיון רומי השקיפו ממנו על המבצר האחרון של ממלכת יהודה החופשית. לפתע קצין הסיור הוותיק שהלך בראש וחיפש מקום גבוה לתצפית, מתחיל לצעוק ולקפוץ בשמחה: "מצאנו את הצלחת – היא כל כך יפה".
חיים ממהר להסביר: "תראו, זה לא אתר נחיתה של חייזרים, זו תופעה גיאולוגית ייחודית – צלחות דולומיט. התופעה הזו היא בעצם תוצאה של בליה כימית מתמשכת של סלע דולומיט, שהוא סוג של אבן גיר קשה במיוחד. הגשם ומזג האוויר המדברי הקיצוני יוצרים את התצורות העגולות והמושלמות הללו לאורך מיליוני שנים".
בצד הדרומי של הפסגה יש פלטו רחב שיכול להזכיר גם הר שולחן, ועליו מונחת צלחת לבנה ענקית. כיוון שהיינו במרחק של עשרות מטרים בודדים מהתופעה הגיאולוגית, היה קצת קשה להבין את גודלה ואת המבנה המעגלי המושלם שלה, אבל הבדל הצבעים הבולט בין אבני המדבר החומות לבין משטח החול הבהיר המבהיק והעשיר במגנזיום היה מופלא – וכלל תצפית מענגת גם מהקרקע.
חבורת מטיילים שכנראה לא ידעה כי מדובר באטרקציה גיאולוגית בינלאומית, לכלכה את הצלחת עם כתובות מיותרות מאבנים חומות שפגמו בחוויה וגרמו לקצין הוותיק להתעצבן. "תראו איך אנשים כתבו פה, כנראה בלי להבין איפה הם עומדים", אומר חיים ומוסיף בצער קל: "זה קצת מעציב אותי, אני אוהב לראות את הטבע נקי, בלי קשקושים. צריך לשמור על הדברים האלה, כי הם באמת ייחודיים ורגישים מאוד".
פולק הצלם המותש מסחיבת הציוד, שהצבע חזר ללחייו, מרים את הרחפן בהתרגשות וקורא לכולם לבוא לראות במוניטור את הצלחת הלבנה מלמעלה במלוא הדרה. על מסך הרחפן נגלה העיגול במלוא יופיו – מושלם, חד וברור. "רואים פה מעגל לבן יפהפה בתוך משטח חום לגמרי, זה היה שווה כל צעד בעלייה הזו", מתפעל הצלם. "ממש אי אפשר להתעלם מהיופי המטורף של התופעה הזאת".
עשרות מטרים בודדים מהצלחת הענקית, סמוך למחנה הרומי ח' הנטוש, אני מזהה לפתע צלחת דולומיט קטנה בקוטר של ארבעה מטרים וחבשוש אומר לי בהומור ש"מצאנו סרוויס".
"אני גיליתי את תופעת צלחות הדולומיט", סיפר ד"ר רז בשיחה עם ynet לאחר הטיול. "לא מדובר בצלחת אחת, אלא הרבה מאוד צלחות. הצלחות האלה נפוצות מאוד, רק שאנשים לא מכירים אותן כי הם לא עולים לראשי הגבעות. מדובר בתפיחות דולומיטיות שהפסגה שלהן קרסה, וזה מה שגורם לצורת הצלחת".
מה עבר לך בראש לאחר שגילית את הצלחות?
"בהתחלה לא ידעתי איך לאכול את זה, כי לא ראיתי אותן קודם ולא שמתי לב אליהן. זה היה מוזר מאוד. אני לא זוכר אם אני נתתי להן את השם הזה או שמישהו מקולגות שלי, אבל זה התקבל באופן רשמי בספרות המקצועית.
מה גרם לאנשים רבים לחשוב שצלחות הדולומיט קשורות לחייזרים?
"כשהתופעה התפשטה היו המון השערות, ותיאוריה אחת הייתה מאוד פופולרית בעקבות הספר "מרכבות האלים" של פון דנקן והיא גרסה שהתופעה הזו קשורה לאתרים לנחיתת חוצנים. למעשה, זו הייתה אחת ההשערות הראשוניות של אנשים שהתקשו להסביר את התופעה בצורה הגיונית".
איך הרגשת ברגע שגילית כי מדובר בתופעה טבעית ובעלת הסבר מדעי?
"כחוקר, התחושה הייתה של סיפוק גדול שמגיע אחרי עבודה רבה, תחושה של חיבור בין כל החלקים – שהגעת למסקנה ויכולת להוכיח שהיא נכונה".
