וושינגטון מעולם לא ראתה שבוע כזה. ביום ראשון הנשיא ג'ו ביידן הוציא את עצמו מהמירוץ לנשיאות. ביום שלישי, סגנית הנשיא שלו, קמאלה האריס, הרימה את הלפיד והייתה על עקבות הקמפיין.
הקצב שבו הסיפור הזה התגלגל בתקשורת האמריקאית הותיר פרשנים ליברליים מתנשפים באוויר. הם ויתרו במהירות מהביקורת שלהם על ביידן על כך שהוא נאחז באנוכיות בשלטון והחלו להספיד אותו על שינוי הלב הבלתי אנוכי שלו. מה הלאה עכשיו כשהאריס הוא המועמד המשוער?
תורמים:
אלכס שפרד – עורך בכיר, The New Republic
סברינה סידיקי – כתבת הבית הלבן, הוול סטריט ג'ורנל
אקלה לייסי – כתבת פוליטיקה, The Intercept
על הרדאר שלנו
בבנגלדש הייתה תגובה קשה להפגנות שבמרכזן ראש הממשלה שייח חסינה, ממשלתה ושחיתותיה. Meenakshi Ravi בוחן את ההגבלות התקשורתיות והפסקת התקשורת שהטילה המדינה.
במשך חודשים – אפילו שנים – חלק גדול מהתקשורת המרכזית בארה"ב המעיטה או התעלמה מהמובן מאליו – הסימנים הבלתי ניתנים לטעות של הדעיכה הקוגניטיבית של ביידן.
פרשן אחד שיכול לומר בצורה הוגנת שהוא התנגד לדעות המיינסטרים וראה את זה מגיע הוא Cenk Uygur. מנחה הטורקים הצעירים דיבר איתנו על הסיבה שהתקשורת הליברלית טעתה בסיפור הזה.
כולל
Cenk Uygur – שותף ליצירה ומנחה, הטורקים הצעירים
