"שירים זה לא הכל": המופע החדש של אבי קושניר משלב נוסטלגיה וצחוק במפגש מרגש בין עבר מרגש לבין הווה מתעתע. קושניר, שחקן מוערך עם קריירה ענפה שנמשכת למעלה מ-40 שנה, מוכיח שגם היום, הוא כאן על הבמה ולא ממהר לרדת ממנה.
שמו של המופע, שמתקשר מיד לקומדיית המצבים האהובה "החיים זה לא הכל", הוא לא רק מחווה לדמותו האיקונית גדי נוימן, אלא גם הצצה אינטימית לזיכרונות, לרגעים ולתחנות משמעותיות בקריירה שלו. במקום להתפאר בתפקידיו הרבים, קושניר בוחר להתרפק על העבר ולחבר מחדש את הקהל למסע ארוך השנים שעברו יחד.
במופע, שנוגע בעדינות בלבבות הצופים, קושניר מצליח לשלב בין צחוק נוסטלגי לבין אמירה כנה ומרגשת על החיים, עם קריצה לעצמו ולעולם שסביבו. כך מספר השחקן הוותיק שלא ממהר לחשוף את חייו האישיים, שכבר בתור ילד הבין שהבמה שייכת לו, ולדבריו הבמה הייתה "המקום הכי נעים והכי שמור שאני יכול להיות בו, יותר מהבית של אמא ואבא".
כחלק מהמבט ההיסטורי, קושניר מארח חברים מהעבר כמו מאיר אריאל והחבר מהתיכון שאולי בזכותו הבין קושניר שניחן בחיידק הבמה. בהמשך ובהלימה למציאות שכן רק יומיים קודם לכן נבחרה הנציגה לאירוויזיון 2025, קושניר חוזר לשנת 1987 ומוסיף לדבר על הנציגות המרשימה שלו באירוויזיון. הקהל המסור עם האנחה נוסטלגית החל לשיר בחן ולסמן את התנועות המוכרות של האצבע המסתובבת בפזמון "ההולה הולה".
אף כי מובן, קושניר איננו זמר מקצועי, אך דווקא כאן טמונה ייחודיות המופע: המפגש הצנוע של קושניר עם הקהל, המנוהל מוזיקלית על ידי בנו, יותם קושניר, מייצר מפגש רענן ולא פורמלי בין אז להיום ובין חדש לישן. צירוף המשלב בין אבי השחקן לבין אבי האבא והבן זוג. המפגש בין השניים מוסיף עומק ורגש.
יחד עם זאת, ההרכב הצעיר שמלווה אותו מצליח להעניק חן, רעננות ואנרגיה מחודשת שמחמיאה לקושניר ולרגעים אף קשה לזכור שגילו נושק ל-70. אף כי, בעידן שבו הווינטג' הפך לחלק בלתי נפרד מהקדמה, קושניר מצליח להחיות את העבר בעדינות ולהפוך אותו לרלוונטי. קושניר מציע הצצה לא רק לקריירה המפוארת שלו אלא גם לאדם שמאחורי השחקן. עם חום, הומור והרבה נשמה ואתם לא רוצים לפספס זאת.
