אחרי איראן נִבחָר נשיא מתון יותר בשנה שעברה, ססיליה סלה, עיתונאית איטלקיתחשבה שאולי השתנה משהו בארץ, שהיא סיקרה מרחוק.
במשך שנתיים איראן דחתה את בקשתה לאשרת עיתונאי, אך היא העניקה לה לאחר הבחירות. עמיתים וחברים אמרו לה שהממשלה החדשה של איראן נראתה פתוחה יותר לכתבים זרים כאשר היא מבקשת לתקן את היחסים עם אירופה.
גב' סאלה, בת 29, לא נסעה לאיראן מאז 2021, לפני א מֶרֶד בראשות נשים ונערות דרשו להפסיק את השלטון הפקידותי. אז היא לקחה מטוס לטהראן, הבירה.
"רציתי לראות בעיניים מה השתנה", אמרה בראיון לאחרונה ברומא.
במקום זאת, היא קיבלה ניסיון ממקור ראשון במה שלא השתנה.
ב-19 בדצמבר, כשהכינה פרק בפודקאסט איטלקי שהיא מארחת מדי יום, שני סוכנים מאגף המודיעין של משמרות המהפכה האיסלאמיים הגיעו לחדר המלון שלה בטהרן. כשניסתה לתפוס את הטלפון שלה, אמרה, אחד מהם זרק אותו לצד השני של החדר.
הם כיסו את עיניה, אמרה גב' סאלה, ולקחו אותה לכלא אווין הידוע לשמצה, שם מוחזקים רוב האסירים הפוליטיים של איראן וחלקם עוברים עינויים.
בשלב מסוים, כששאלה במה היא מואשמת, נאמר לה, לדבריה, שהיא ביצעה "פעולות לא חוקיות רבות במקומות רבים".
איראן השתמשה ב מעצר של אזרחים זרים וכפולים כאבן יסוד במדיניות החוץ שלה במשך כמעט חמישה עשורים, מאז המהפכה האסלאמית ב-1979. העצורים – עיתונאים, אנשי עסקים, עובדי סיוע, דיפלומטים, תיירים – הם למעשה בני ערובה שטהרן ממנפת עם מדינות אחרות כדי להחליף שבויים ולשחרר כספים מוקפאים.
גב' סלה חששה מלכתחילה שהיא נלקחה כבת ערובה לצורך החלפה.
היא אמרה שהיא קראה שאיטליה עצרה מהנדס איראני שלושה ימים קודם לכן לבקשת ארצות הברית. המהנדס, מוחמד עבדיני נג'פבאדי, היה מבוקש על תפקידו לכאורה באספקת טכנולוגיית מזל"ט לאיראן ששימשה במתקפה שבה נהרגו שלושה חיילים אמריקאים בירדן.
"הייתי לכודה במשחק הרבה יותר גדול ממה שהייתי", אמרה.
גב' סלה אמרה שהיא מודאגת שאם ארה"ב תתעקש להסגיר את מר עבדיני, היא עלולה להישאר בכלא במשך שנים, שחרורה מותנה בהחלטת הנשיא האמריקני הנכנס, דונלד ג'יי טראמפ.
באווין, הסוהרים נתנו לגברת סאלה מדי כלא, לדבריה – אימונית אפורה, חולצה כחולה ומכנסיים, חיג'אב כחול וכיסוי ארוך המכונה צ'אדור. הם תפסו את משקפיה, שבלעדיהם היא כמעט עיוורת.
בתא שלה היו שתי שמיכות וללא מזרן או כרית. האור היה דולק כל הזמן, היא אמרה, והיא לא הצליחה לישון.
רק לאחר מספר ימים, כשבדקה מקרוב את הקירות הצהובים בהירים של התא שלה סנטימטר אחר סנטימטר, היא הבחינה בכתם דם, בסימנים מקבילים, לדבריה, אולי שהשאיר אסיר קודם שמציין את הימים, ובמילה "חופש" בפרסית.
היא הייתה מכוסה במשך שעות של חקירות כמעט יומיות בהן ישבה מול קיר, לדבריה.
החוקר שלה דיבר אנגלית ללא רבב, היא אמרה, וסימן שהוא מכיר את איטליה היטב כששאל אם היא מעדיפה קרום פיצה רומאי או נפוליטני.
היא הורשה לדבר לפעמים עם הוריה ועם החבר שלה באיטליה, היא אמרה, וכאשר אמה סיפרה לכתבים שם על תנאי בתה בכלא, החוקרת אמרה לגברת סאלה שבגלל ההערות הללו, איראן תעצור אותה בשל כך. הרבה יותר זמן.
"המשחק שלהם הוא לתת לך תקווה, ואז להשתמש בתקווה שלך כדי לשבור אותך", אמרה גב' סאלה.
מבעד לפתח צר בדלת התא שלה, היא סיפרה ששמעה קולות של בכי, הקאות, צעדים ודפיקות שנשמעו כאילו מישהו רץ ומכה את ראשו בדלת.
"חשבתי שאם לא יוציאו אותי, גם אני אסיים ככה", אמרה גב' סאלה. היא חששה שאם ישמרו עליה לאורך זמן, היא אמרה, "אני אחזור חיה, לא אדם".
ב-8 בינואר, גב' סלה הייתה על מטוס הביתה, וזמן קצר לאחר מכן, איטליה שחררה את מר אבדיני. גב' סאלה הייתה מְשׁוּחרָר בין השאר בסיועו של אילון מאסק, אמרו שני בכירים איראנים. "שיחקתי תפקיד קטן", מר מאסק כתב מאוחר יותר ב-X.
גב' סאלה אמרה שהיא להוטה לחזור לעבודתה.
"אני ממהרת לחזור להיות עיתונאית", אמרה. "לספר סיפור של מישהו אחר."
החוויה הקשה שלה הדהדה רבות, במיוחד עבור עיתונאים שרוצים לנסוע לאיראן.
"ברור, אני לא חוזרת לאיראן", אמרה גב' סאלה. "לפחות כל עוד יש את הרפובליקה האסלאמית".
פרנז פאסיהי תרם דיווח מניו יורק.
