30 שנה אחרי שכבשו את לב הנוער בישראל של שנות ה-90, כוכבי סדרת הטלוויזיה האהובה "לא כולל שירות" יעלו על בימת היכל התרבות בתל אביב למופע איחוד. אלינור אהרון סיפרה בראיון מיוחד ל״מעריב״ על התחושה המרגשת לחזור, האופן בו ילדיה מעניקים לה וודאות בתקופה המטלטלת הזו, על מושג ה-״כוכבנות״ ועל פרשת אייל גולן מכמירת הלב.
״בעצם זה מופע איחוד של להקת צעירי תל אביב המיתולוגית אחרי יותר מ-30 שנה אנחנו נפגשים ושרים את השירים שלנו מפעם. נבצע קטעי קישור שיתייחסו לאז ולהיום – וכבר יש לנו שני מופעים שהם סולד אווט״.
היית מופתעת?
״ אני חייבת להגיד לך שאני חצויה – כי מצד אחד אני שומעת על זה שנים ׳מה קורה?׳ ׳מה עם איחוד?׳, אז באיזשהו מקום אמרתי לעצמי בטח יהיה מדהים ויבואו המונים. מצד שני אני ריאלית ואני יודעת מה הולך במציאות של ימינו כמה קשה ויוקר המחייה ונקודתית מה שקורה פה״.
איזה סוג קהל לדעתך יגיע?
״זה מפתיע כי עשיתי ראיון לפני כמה ימים והייתה משהי מאוד צעירה מהמועדון מעריצים שלנו. ובקיצור את מבינה שילדים עשור אחרי בגיל ראו את זה. וגם חברה שראו שידורים חוזרים שנים לאחר מכן. אני מבינה שאנשים בני 40 – 60 צפויים להגיע״.
איך התחושה לחזור אחרי כל כך הרבה שנים. חרדה מסוימת?
״יש לי התרגשות טובה, שאני נרגשת לקראת זה. למה? כי אני באמת חוזרת לאנרגיה ולמוסיקה ולחברים ומקומות שהייתי בהם מאוד בנוח. הם היו בשבילי כמו כפפה ליד – זה היה הגיל הנכון, המוסיקה הנכונה, הסולואים הנכונים. נקודתית בשבילי זה היה בול. תחשבי שזה תחום שאת מתה לפרוץ בו ואת מקבלת איזשהי הזדמנות ואת עפה ופורחת. אז בשבילי לחזור זה כמו לחזור לאלמנט שלי – למקום הכי טבעי ומשוחרר שלי. עונג אמיתי כיף עצום״.
מה השתנה לדעתך?
״תשמעי לאורך כל השנים, גם בשנות ה-90 המוסיקה של שנות ה-80 הייתה ישנה. אבל אני חושבת שאני לא בטוחה שהקהל ירגיש שיש איזה פער מהאיכות של המוסיקה. עשינו משהו באמת איכותי – מוזיקלית טקסטואלית. היינו בהומור במקומות שצריך ורציניים במקומות צריך. אז כן לצערי הרב אנחנו בזמנים פחות תמימיים. ועם השבעה באוקטובר התמימות נגוזה – והמקומות שנותרו תמימים הלכו להם. אבל הנוסטלגיה עליה אנחנו בונים. כולנו כאובים ויש איזה תחושה שזה הזמן של שיבה הביתה – כולנו כמעים לזה. אז זו עוד פלטפורמה כזו לחזור לשורש, לילדות ולנעורים״.
מרגיש שאנחנו בתקופה בסימן איחודים גם ״הכבש השישה עשר״, את מרגישה שיש נהירה לימים עברו?
״כן, זה בדיוק העניין יש צורך נפשי להתרפק על משהו שעושה טוב אנחנו לא עייפים ורדומים שצריכים שיעירו אותנו עם משהו חדשני. אנחנו מעוררים יתר על המידה עם כל האסונות והכאוס שמתרחש במדינה שלנו. אז אנחנו מבקשים קצת לנוח ולהתרפק. ככל שהמציאות שלנו יותר קשה וקשוחה ונדרשת מידה מסוימת של אסקפיזם״.
איך השבעה באוקטובר פגש אותך?
״ואו. תשמעי יש לי נטייה להיות מאוד אופטימית בבסיס שלי, אבל השבעה באוקטבור הכניס אותי לחרדות אמיתיות. ואני מאז עד עכשיו מנסה לשמור על הנפש ולהבין מה התפקיד שלי בתוך הסיפור הזה. ברור שזו תקופה גולרית וכל אחד מאיתנו צריך לתת משהו בשביל לצאת מזה. אנחנו חייבים להאמין שיהיה טוב פה ולתת לעצמנו את הדלק הזה שישמור לנו את הרוח למפרשים. זה התפקיד שלנו האמנים לגרום לנחת, לשכחה לכמה דקות״.
״יש לי ילדה בת 11 וילד בן ארבע ואנחנו מהרגע שאת נהיית אמא, באופן אוטומטית את מלאה בדאגות ואחריות. אבל החרדות הפרטיות שלך מיד מקבלות בלם מאוד חזק כי את הופכת להיות אוטומטית פחות חשובה ודרך הילדים שומרים על שפיאות – כי אין ברירה אחרת. אין ברירה את בעצמך חייבת לחשוב מחשבות מרגיעות והילדים שאנחנו אמורים לעזור להם עצם קיומם עוזר לנו לעבור את התקופה הזאת קצת ביותר שפיאות. יש לי חבר טוב שאיבד את אמא שלו אבל הילד שלו לא נותן לי להתרסק כי הוא רוצה שאני אקריא לו סיפור וארדים אותו לפני שינה. אנחנו חייבים להאמין בתקווה כדי לתת תקווה. לדעת בוודאות ולעשות את כל הפעולות שצריך לעשות בשביל לעשות שינוי פה. לייצר מציאות יותר טוב״.
את הולכת להפגנות?
״יש לנו בשכונה חיילים שנפלו ואת יודעת יש שיירה עצובה כזו שמשהו נופל אז מרימים דגלים. ועושים כל מה שאפשר – התפקיד המרכזי בחיי כרגע כאמא אני באמת אחראית על הילדים – זה גיל נורא קריטי נורא חשוב להבין איך להצליח להעביר אותם את התקופה המטורללת הזאת בצורה שלא תפגע בהם ובחיים שלהם. את זוכרת שתמיד אמרנו דור שני לשואה? אז אנחנו דור ראשון לדבר הנורא הזה וצריך לדאוג לא להעביר אליהם את הטראומות האלה״.
מה את חושבת בכלל על עולם המוסיקה בימים אלה?
״תראי תמיד היינו אמנים שניסו ליצור להיטים בכל תקופה. אבל עכשיו פשוט זו תקופה אפלה יותר ומי שבאמת מייצר משהו – אנחנו קצת פחות סלחנים במרכאות. רק מה שנוגע בך מתקבל באמת אבל אני חושבת שבאופן כללי האמנות נוקבת יותר קשה יותר כועסת יותר. אני כל הזמן חושבת על חרבו דרבו של נס וסטילה – שהיה משהו מזעזע באגרסיביות הצבאית הזאת והם נתנו ביטוי מאוד בוטה וחד לזעם של כולנו אז זו דוגמה טובה איך אפשר להפוך אמנות למשהו שהוא נורא כואב וקשה נורא. ככל שאתה יותר אותנטי אני חושבת ומוכשר כמובן אז אתה יכול להביא משהו שיעשה טוב פה לאנשים. לצער לכעס לתקווה״.
מה את חושבת על כל הסערה של קרן פלס והאירוויזיון והאופן בו נבחר הנציג שלנו?
״יכול באמת להיות שיש כאן איזשהי בעייתיות מסוימת. אני חושבת שהשיר של שנה שעברה זה היה שיר טוב – ויכול להיות שהשיר של קרן נולד מתוך איזה פיק טוב שלה. אני רק יכולה להתייחס למה שהיא עשתה בשנה שעברה עם עדן גולן. ולגבי האופן בו נבחרים הנציגים – אני באופןם אישי קשה לי עם תחרויות. זה שיש שופטים שעומדים מהצד ואומרים מה כן ומה לא. תמיד לא אהבתי את זה. גם כשהייתי בצעירי תל אביב בקדם אירוויזיון בזמנו לא אהבתי את הקונספט הזה וזה העידן שהיום עושים את זה בתוכניות ריאליטי״.
מה איתך בימים אלה?
״אני קריינית של ספרים גם בעברית באפליקציה עברית של ספרים קוליים. אני קריינית בספריית העוורים. אז אני קוראת ומקליטה המון ספרים. אני משחקת בהצגה שנקרית ׳לילות ספרד׳ עם המון ריקודים ושמונה נגנים על הבמה. זה עושה נחת להמון אנשים. זה סיפור שמזכיר לנו למה אנחנו פה ואין לנו מקום אחר. כשהיינו ילדים כל פעם שאני מנסה להיזכר במשהו שפוי בארץ עולה לי את הטעם והריח של יום העצמאות – כמה שהרגשנו בו ביטחון כמה זה מובן מאליו שאנחנו חוגגים את זה ופתאום זה לא אותו דבר. השנים גם הקורונה וגם המלחמה הכל התערער געגוע לשפיות הזאת״.
מה את חושבת על כל מה שקורה עם אייל גולן?
״זה פשוט סיפור נורא ואיום. אפרופו הכוכבנות הזאת – יש לנו שיר על כוכבים ואנחנו מסתכלים על זה בצורה כזאת צינית כי בסך הכל מי אנחנו בכלל? אנחנו רק שירים. וברגע שאנשים שוכחים מי הם בכלל, וברגע שאמן מרגיש עליונות ותופס עמדת כוח על הבסיס הזה הוא עושה פשע פשוט נגד כל האמנים בעולם. זה כל כך חמור בעיני. אין לי בכלל מילים לתאר זה כלכך מעכיר את מצב הרוח שלי – נשבר לי הלב אני לא מוצאת את נפשי. אני דואגת אני חושבת שזה כלכך אסור – והתקופה של המי טו התחילה לעשות סדר בברדאק הזה על זה שאנשים בעלי כוח מרשים לעצמם״.
הרגשת את זה?
״אני הרגשתי את זה אבל הרבה פחות. כי אני הייתי ילדה שמאוד אומרת בפנים. כלומר היו סיטואציות – אבל היה לי מזל גדול אני מתארת לעצמי אבל גם באמת אולי היה לי מזל – כי החיים האלה אכזריים וגברים הרשו לעצמם קצת יותר ממה שאפשר. אבל אין בחורה בגילי שלא חוותה כזה דבר במידה כזאת או אחרת וחייבים תיקון פה. יש כאלה שמשלמים מחיר עבור אחרים וחייב להיות פה מהלך מאוד קיצוני נגד כדי שיראו וירעו כדי שיהיה כל כך ברור כמה שזה אסור. אז אני כואבת את זה אבל גם מעריצה את הבנות האמיצות האלה כמה שהן עוברות גיהינום הן בעצם גיבורות ושליחות מצווה של ממש לעתיד שלנו ולעוד בנות נוספות״.
