זה לקח שני עשורים של התמודדות עם עוני, שדי העבר, חוסר מזל וסטירות שהיו גורמות להרבה אחרים לוותר על הקריירה בעולם הבידור, אבל בסופם – דניאל חן הוא כרגע הקומיקאי הכי חם בישראל. עם סדרה חדשה באוויר על חייו ובכיכובו, שכבר נמכרה לנטפליקס, כאשר במופעים שלו אין מקום אחד פנוי ובתוספת נוכחות דיגיטלית מרשימה – אין חזית בה חן לא נמצא עם כישרונו הקורע. יצאתי לבדוק את התופעה מקרוב וצפיתי בהופעת סטנדאפ שלו בתיאטרון גבעתיים, מופע בשם "בדיקת חומרים מסוכנים" איתו הוא רץ ברחבי הארץ.
זה לא התחיל חלק. כמו שחן הודה בעצמו על הבמה, פתיחת המופע היא לא עסק פשוט בימים אלו בישראל, כשכל יום נופל עלינו משהו אחר במלחמה הארורה הזאת. אחרי דקות ספורות של מונולוג מעט תקוע שלא התקדם, במהלכן, לזכותו של חן, הוא לא פנה אל האופציה הקלה – לפנות אל הקהל עם ה"מאיפה אתם?", "מה אתה עושה בחיים?" וכו', הגיבור שלנו התעשת על עצמו ואחרי שהביע את שמחתו על חזרת החטופים, החל לדהור עם החומרים המסוכנים שלו ולשחוט כל טאבו על הדרך.
בעלי מוגבלויות, יחסי מין בין בני הזוג נתניהו, גזע, דת, יחסי מין בין בני מוות רגילים, המלחמה – אין נושא ריסקי שחן לא נגע בו, עם טייקים חדשים ויצירתיים. האווירה המתוקה של חשש ואי נוחות מסוימת הורגשה לפעמים בקהל, וזה הישג שכל סטנדאפיסט צריך לשאוף אליו. להיות פרוע וחסר פחד. הגדולה היא גם לא להתעכב ולא לעשות עניין מהשערורייתיות של עצמך. פעם אחת בלבד חן עשה זאת, כאשר לאחר בדיחה בה אמר כי אם לא היו ממציאים את המדחום הדיגיטלי רגע לפי הקורונה – היינו עדים לבדיקות רקטאליות סמוך למקומות ציבוריים. בסיום הבדיחה אמר "בעיתון "הארץ' הולכים להזדעזע בטור של יום ראשון", אבל כפי שהתגלה אחר כך – הייתה לזה בדיחת המשך.
ממעקב אחר הקריירה של חן, אפשר לראות שבשנים האחרונות הוא יותר ויותר נפתח ומדבר בסטנדאפ על חייו האישיים, הסודות, הקשיים. זה עדיין קשה לו, כפי שהוא מעיד בראיונות, אבל אני חושב שבלי צל של ספק – זה מה שמביא לו את ההצלחה לה הוא זוכה כרגע ובצדק רב. על כך גם נכתבה הסדרה המצליחה שלו והקטעים הכי מצחיקים בסטנדאפ שלו היו אלו שבהם דיבר על ההתמודדויות שלו. כי מעבר לצחוק, הקטעים האלה מקרבים אותו אל הקהל וגם נותנים תקווה, אור ופרספקטיבה לאלו שבאו לראות אותו, בחייהם האישיים. הייתי ממליץ לחן להוריד את כמות הבדיחות על איבר המין הזכרי, ובמקום זה להמשיך ליצור זהב מחייו הלא פשוטים. יש חוק זהב בסטנדאפ – ככל שהחוויה האישית הינה קשה יותר – כך הקטע שמבוסס עליה יהיה מצחיק יותר.
דבר נוסף שאהבתי מאוד במופע – היא קריאת תיגר על סצנת הסטנדאפ הפרימיטיבית של היום בישראל, שתקועה בשנות ה-90 ומסרבת להתקדם. החיקוי שלו למופע "האלתורים" של אדיר מילר הפיל את הקהל על הרצפה. כאן גם הגיעה בדיחת ההמשך ממקודם: "בעיתון 'הארץ' יכתבו – זה הקטע בו המופע התחיל להשתפר".
לסיכום, אני מקווה שחן יגיע להבנה שההתבגרות שלו וחיבוק של שדי העבר הם אלו שהביאו לו את ההצלחה הנוכחית, בה כולנו צופים בעונג רב מהצד. ולכם הקוראים, אם עדיין לא הלכתם לראות את המופע "ניסוי חומרים מסוכנים", תעשו לעצמכם טובה ולכו להנות.
