המלחמה בעזה יצרה התעלמות בוטה מהמשימה של האו"ם, כולל התקפות מקוממות על העובדים, המתקנים והפעולות של סוכנות הסעד והעבודות של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א).
התקפות אלו חייבות להיפסק והעולם חייב לפעול כדי לחייב את העבריינים באחריות.
בזמן שאני כותב את זה, הסוכנות שלנו אימתה שלפחות 193 עובדי אונר"א נהרגו בעזה. כמעט 190 מתחמים של אונר"א נפגעו או נהרסו. בתי ספר המנוהלים על ידי אונר"א נהרסו; לפחות 500 עקורים נהרגו כשהם מוגנים בתוך בתי ספר של אונר"א ומבנים אחרים. מאז 7 באוקטובר, כוחות הביטחון הישראליים עיגלו למעלה אנשי אונר"א בעזה, אשר טענו בעינויים והתעללות בזמן מעצר ברצועה ובישראל.
אנשי צוות אונר"א מוטרדים ומושפלים בקביעות במחסומים הישראליים בגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים. מתקני הסוכנות משמשים את כוחות הביטחון הישראליים, חמאס וארגונים פלסטיניים חמושים אחרים למטרות צבאיות.
אונר"א היא לא סוכנות האו"ם היחידה שניצבת בפני סכנה. באפריל פגע ירי בתוכנית המזון העולמית ובמכוניות יוניסף, ככל הנראה מבלי משים אך למרות תיאום עם הרשויות הישראליות.
המתקפה על אונר"א התפשטה לירושלים המזרחית, שם חבר עיריית ירושלים סייע להסתה להפגנות נגד אונר"א. הפגנות הופכות יותר ויותר מסוכן, עם לפחות שני פיגועי הצתה במתחם אונר"א שלנו, וקהל כולל ילדים ישראלים נאסף מחוץ למתחם שלנו בשירה "תנו לאו"ם לשרוף". בפעמים אחרות יידו מפגינים אבנים.
פקידים ישראלים לא רק מאיימים על עבודת הצוות והשליחות שלנו, הם גם עושים דה-לגיטימציה של אונר"א על ידי אפיון אפקטיבי כארגון טרור המטפח קיצוניות ומתייגים את מנהיגי האו"ם כטרוריסטים המשתפים פעולה עם חמאס. בכך הם יוצרים תקדים מסוכן של התמקדות שגרתית בצוות ובחצרים של האו"ם.
איך זה יכול להיות אפשרי? איפה הזעם הבינלאומי? היעדרה הוא רישיון להתעלם מהאו"ם ופותח את הדלת לחוסר עונש וכאוס. אם נסבול התקפות כאלה בהקשר של ישראל והשטח הפלסטיני הכבוש, לא נוכל לקיים עקרונות הומניטריים בסכסוכים אחרים ברחבי העולם. המתקפה הזו על האומות המאוחדות תפחית עוד יותר את הכלים שלנו לשלום והגנה מפני חוסר אנושיות ברחבי העולם. אסור שזה יהפוך לנורמה החדשה.
ישראל מאשימה את אונר"א בקשרים עם חמאס
בעוד שישראל עוינת את אונר"א זה מכבר, בעקבות ההתקפות המתועבות ב-7 באוקטובר היא שחררה קמפיין להשוואה של אונר"א לחמאס ותיאור הסוכנות כמקדמת קיצוניות. במימד חדש למערכה זו, ממשלת ישראל העלתה טענות חמורות כי צוותי אונר"א היו מעורבים במתקפה של חמאס.
אין עוררין על כך שיש לחקור אנשים המואשמים במעשים פליליים, לרבות התקיפה המחפירה של ישראל. זה בדיוק מה שהאו"ם עושה. אנשים אלה חייבים להיות אחראים באמצעות תביעה פלילית, ואם יימצאו אשמים, ייענשו.
משרד שירותי הפיקוח הפנימי, גוף החקירה העליון במערכת האו"ם, מפקח על החקירה הזו. היא בוחנת את האשמות נגד 19 מתוך 13,000 אנשי צוות של אונר"א בעזה. עד היום נסגר תיק אחד כי לא היו ראיות. ארבעה תיקים הושעו מכיוון שהמידע לא הספיק כדי להמשיך. עוד 14 מקרים נותרו בחקירה.
אבל עלינו להבחין בין התנהגותם של יחידים לבין המנדט של הסוכנות לשרת פליטים פלסטינים. זה לא צודק ולא הגון לתקוף את המשימה של אונר"א על בסיס ההאשמות הללו.
מחוץ למקרים הללו, היו האשמות נוספות על קנוניה עם חמאס, שלדעתי הפכו – בעיני חלקם – עובדים ונכסים הומניטריים של האו"ם למטרות לגיטימיות. זו סכנה לעובדי האו"ם בכל מקום. העולם חייב לפעול בנחישות נגד ההתקפות הבלתי לגיטימיות על האומות המאוחדות, לא רק עבור עזה ופלסטינים אלא עבור כל העמים. אימוץ החלטה 2730 על הגנה על כוח אדם הומניטרי על ידי מועצת הביטחון של האו"ם במאי הוא התפתחות מבורכת.
לקהילה הבינלאומית יש דרכים להתמודד עם ביצוע פשעים בינלאומיים, כמו בית הדין הפלילי הבינלאומי. עם זאת, היקף והיקפם של התקיפות נגד אנשי האו"ם והחצרים בשטחים הפלסטיניים הכבושים בשמונת החודשים האחרונים מזכה בכינון דחוף של גוף חקירות ייעודי ועצמאי, באמצעות החלטת מועצת הביטחון או העצרת הכללית של האו"ם, כדי לברר את העובדות. ולזהות את האחראים להתקפות על סוכנויותיה. גוף חקירות כזה יכול להבטיח אחריות, ובאופן מכריע, לעזור לאשר מחדש את חוסר הפרה של החוק הבינלאומי.
עלינו להגן בצורה משמעותית על מוסדות האו"ם ועל הערכים שהם מייצגים לפני הגריסה הסמלית של האמנה המקימה את האומות המאוחדות. ניתן להשיג זאת רק באמצעות פעולה עקרונית של אומות העולם ומחויבות של כולם לשלום ולצדק.
