עשן באופק – ישראל וחיזבאללה מתקרבים למלחמה

מעל לחשוף הגלים, והחבטות של משחקי חתירה על החוף, קול חוצה – בום עמוק פתאומי.

עד מהרה מיתמר עשן מצלע גבעה מרחוק לאחר תקיפה ישראלית.

מסביב לבריכה במלון נופש, כמה משתזפים עומדים לרגע כדי לסרוק את האופק.

אחרים לא מזיזים איבר שזוף.

פיצוצים הם חלק מהקול של קיץ 2024 בעיר צור בלבנון העתיקה, כאשר חיזבאללה וישראל מחליפים אש מעבר לגבול במרחק של 25 ק"מ (15 מייל).

"עוד יום, עוד פצצה", אומר רולנד, בן 49, במשיכת כתפיים, כשהוא נרגע על לילו. הוא גר בחו"ל אבל חזר הביתה בחופשה.

"התרגלנו לזה איכשהו במהלך החודשים", אומר חברו מוסטפא, בן 39, "אם כי ילדים עדיין קצת מפחדים". הוא מהנהן לעבר בתו מירל, בת 7, שנוטפת רטובה מהבריכה.

"כשהיא שומעת פיצוץ, היא תמיד שואלת 'תהיה פצצה עכשיו?'", הוא אומר.

מוקדם יותר החודש אירע פיצוץ אדיר בשכונה שלו בצור, כשמשפחתו בת ארבע נפשות אכלה ארוחה. ישראל התנקשה במפקד בכיר בחיזבאללה, מוחמד נימה נאצר.

"שמענו את הרעש", אומר מוסטפא, "והמשכנו לאכול".

אבל המשתזפים על החוף בצור עשויים להיות בזמן שאול. עיר זו תהיה בקו הירי במקרה של מלחמה כוללת, יחד עם שאר דרום לבנון, מעוז חיזבאללה.

אנו נמצאים כעת על קו המים של מלחמה שעלולה להיות הרסנית ששני הצדדים אומרים שהם לא רוצים.

ב-8 באוקטובר אשתקד – יום אחד לאחר שחמושים של חמאס יצאו בסערה מעזה והרגו כ-1,200 ישראלים וכן לקיחת 251 אחרים כבני ערובה – הצטרף חיזבאללה וירה מלבנון לעבר ישראל.

הארגון החמוש האיסלאמיסטי השיעי אמר כי הוא פועל לתמיכה בעזה.

עד מהרה ישראל ירתה בחזרה.

חיזבאללה, שהוא גם מפלגה פוליטית, הוא הכוח החזק ביותר בלבנון.

כמו חמאס, הוא מסווג כארגון טרור על ידי מדינות רבות, כולל בריטניה וארה"ב.

אבל בניגוד לחמאס, לחיזבאללה יש כוח אש לאיים ברצינות על ישראל.

על פי ההערכות, יש לו ארסנל של יותר מ-150,000 רקטות וטילים – חלקם מונחים מדויקים – המסוגלים לגרום נזק כבד ברחבי הארץ.

במילים פשוטות לחיזבאללה – התרגום שלו לאנגלית, מפלגת האלוהים – יש יותר נשק ממדינות רבות.

התומכת שלה איראן – השוללת את זכותה של ישראל להתקיים – שמחה לאמן ולממן את אויבי המדינה היהודית.

הסכסוך מתחמם, עם אלפי שביתות חוצות גבולות.

כמה מדינות כבר אמרו לאזרחיהן לעזוב את לבנון בדחיפות, כולל גרמניה, הולנד, קנדה וסעודיה. בריטניה יעצה שלא כל נסיעות למדינה וקוראת לבריטים שנמצאים כאן לעזוב – כל עוד הם יכולים.

עד כה, שני הצדדים פוגעים בעיקר במטרות צבאיות, סמוך לגבול – נשארים בקווים אדומים מוכרים.

אבל כאן בצד הלבנוני ראינו הרס באזורים אזרחיים עם שדות חרוכים, בתים שטוחים וכפרים נטושים.

והציץ הנוכחי כבר גירש עשרות אלפים מבתיהם – יותר מ-90,000 בלבנון וכ-60,000 בישראל.

הצבא הישראלי אומר שחיזבאללה הרג 21 מחייליו. מספר ההרוגים האזרחיים הוא 12, לפי גורמים ממשלתיים.

ההפסדים של לבנון גבוהים בהרבה ועומדים על 466, לפי משרד הבריאות כאן. חיזבאללה אומר שרוב ההרוגים היו לוחמים.

"מעולם לא קראתי לה סאלי", אומר אביה חוסיין עבדול חסן סקאיקי. "תמיד קראתי לה 'החיים שלי' – היא הייתה הכל בשבילי".

"היא הייתה הילדה היחידה בבית, ופינקלנו אותה, אותי ואת שלושת אחיה".

סאלי, בת 25, הייתה פרמדיקית מתנדבת. היא נהרגה מפגיעת ישראל לאחר השקיעה ב-14 ביוני כשעמדה בפתח הבניין שלה.

אביה לובש את השחור של האבל, ואת הצעיף הירוק של תנועת אמל השיעית, בעלת ברית לחיזבאללה.

אנחנו נפגשים בכפר שלו דיר קאנון אן-נהר, 30 ק"מ (18 מייל) מהגבול. הכביש הראשי זרוע כרזות מולבנות שמש של לוחמים שנהרגו בקרב נגד ישראל – חלקם בחודשים האחרונים, אחרים עוד ב-2006, כאשר שני הצדדים יצאו בפעם האחרונה למלחמה.

באותו עימות, חיזבאללה נאבק בישראל עד לקיפאון אך במחיר עצום ללבנון ולאנשיה. היה הרס מסיבי, ויותר מ-1,000 אזרחים לבנונים נהרגו – לפי נתונים רשמיים – יחד עם מספר לא מאושר של לוחמי חיזבאללה.

מספר ההרוגים בישראל עמד על 160, על פי הממשלה, רובם חיילים.

לצדו של חוסיין יש כרזה גדולה של סאלי, במטפחת ראשה ובמדי הפרמדיק. הוא מדבר על בתו בגאווה ובייסורים.

"היא אהבה לעזור לאנשים", הוא אומר. "בכל בעיה שקרתה, היא מיהרה לשם. היא הייתה אהובה בכפר. תמיד היה לה חיוך על הפנים".

בזמן שאנחנו מדברים יש בום חזק שמרעיש את החלונות.

חוסיין אומר שזה אירוע רגיל ויומיומי.

"מאז הרבה זמן ישראל הרגה את האנשים שלנו כאן", הוא אומר.

"אנחנו לא יכולים לסלוח להם. אין תקווה לשלום איתם".

הפעם, אין מוות או הרס. במקום זאת, מטוסי קרב ישראלים שוברים את מחסום הקול כדי להפיץ פחד.

ומאז אוקטובר, ישראל מפיצה משהו אחר בדרום לבנון – גושים נחנקים וצורבים של זרחן לבן, הכלולים בתחמושת.

החומר הכימי מתלקח מיד במגע עם חמצן. זה נדבק לעור ולבגדים ויכול להישרף דרך העצם, על פי ארגון הבריאות העולמי.

מוסא אל-מוסה – חקלאי שפוף ב-77 שנותיו – יודע טוב מדי.

לדבריו, ישראל ירתה פגזי זרחן לבן על אדמתו בכפר אל-בוסתן מדי יום במשך למעלה מחודש, וגוזלת ממנו את הנשימה ואת פרנסתו.

"לבשתי את הצעיף שלי, וכרכתי אותו סביב הפה והאף עד שהביאו אותי לבית החולים", הוא אומר לי ומחווה לעבר הקפה האדומה והלבנה – הצעיף הערבי המסורתי – שעל ראשו.

"לא היו לנו מסכות. לא יכולתי לנשום. לא יכולתי לראות מטר מולי. ואם אתה נוגע בשבר שבוע לאחר מכן הוא יתלקח ושוב יישרף".

קבוצת הקמפיין הבינלאומית, Human Rights Watch, אימתה את השימוש בזרחן לבן על פני כמה אזורים מיושבים בדרום לבנון, כולל אל-בוסתן.

הוא אומר שהשימוש של ישראל בזרחן לבן הוא "חסר הבחנה שלא כדין באזורים מיושבים".

בצבא ההגנה לישראל (צה"ל) חולקים על כך, ואומרים כי השימוש בקליפות זרחן לבן ליצירת מסך עשן "חוקי על פי החוק הבינלאומי". הוא אומר שהפגזים הללו אינם משמשים באזורים מיושבים בצפיפות "למעט חריגים מסוימים".

כמו חקלאים רבים לאורך הגבול, מוסא חושש שישראל הרעילה את יבול הטבק שלו ואת מטעי הזיתים שלו.

"זרחן לבן שורף את האדמה, הוא שורף אנשים ואת הגידולים והמבנים", הוא אומר.

גם אם הוא יכול לחזור הביתה, הוא חושש להביא קציר למקרה שיפגע במשפחתו או בקונים שלו.

הוא חי בלימבו – בכיתה 4 ב' של בית ספר מקצועי בצור. כ-30 משפחות שנמלטו מאזור הגבול מסתתרות בבניין. כביסה מתוחה על פני חצר בית הספר. ילד קטן בודד דוהר במסדרונות הריקים על אופניים.

כשאני שואל את מוסא כמה מלחמות הוא ראה, הוא מתחיל לצחוק.

"בילינו את חיינו במלחמות", הוא אומר. "רק אלוהים יודע אם עוד אחד יבוא."

בתור אחד המפקדים הבכירים ביותר של חיזבאללה, מוחמד נימה נאצר, היה מבוקש. הוא נלחם בישראל ב-2006, ולפני כן, והמשיך להילחם בסוריה ובעיראק. בחודשים האחרונים הוא "תכנן, הוביל ופיקח על פעולות צבאיות רבות נגד האויב הישראלי", לפי חיזבאללה.

ישראל איתרה אותו בצור ב-3 ביולי. המוות הגיע מהשמיים לאור יום, עם תקיפה אווירית שהפכה את המכונית שלו לכדור אש.

במעוז חיזבאללה בדרום ביירות נערכה לו הלוויה של גיבור, או יותר נכון "שהיד".

האירוע בוצע בקפידה בכוריאוגרפיה והפרדה קפדנית – גברים באזור אחד, נשים באזור אחר – כולל העיתונות.

ארונו, עטוף בדגל הצהוב של חיזבאללה, נישא על ידי נושאי חיוור במדי הסוואה וכומתות אדומות. לוחמים רבים נוספים עמדו לתשומת לבם, שורות עמוקות. הייתה להקת כלי נשיפה במדים לבנים ללא רבב, אם לא בהרמוניה מושלמת.

הייתה לזה תחושה של הלוויה ממלכתית – במדינה חסרת מדינה מתפקדת.

ללבנון אין נשיא, ממשלה זמנית וכלכלה מרוסקת. היא מגולפת על ידי כת, ונחללת על ידי שחיתות, אזרחיה נותרו לדאוג לעצמם. לבנונים רבים עייפים. הדבר האחרון שהם רוצים זה עוד מלחמה.

חיזבאללה רואה דברים אחרת.

עם סיום תפילות ההלוויה, הדיבורים בין האבלים היו על "מות קדושים" ולא על מוות, ועל מוכנות למלחמה, אם תבוא.

חסן חמיה, אחות בת 35, אמר לנו שהוא ילחם. "אנחנו לא מפחדים", אמר.

"למעשה, אנחנו כמהים למלחמה כוללת. מות קדושים הוא הדרך הקצרה ביותר לאלוהים. צעירים או מבוגרים, כולנו נשתתף במלחמה הזו, אם היא תיכפה עלינו".

מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, הדגיש כי הקבוצה החמושה מוכנה, אך לא להוטה, למלחמה. הוא אומר שאם תהיה הפסקת אש מוסכם בעזה, גם חיזבאללה יפסיק את האש, מיד.

האם זה יספק את ישראל? אולי לא.

היא רואה בחיזבאללה איום קבוע קרוב מכדי לנחם. לכל הפחות, היא רוצה שהאויב החמוש בכבדות שלה ייסוג מהגבול.

היו הרבה איומים לוחמניים. שר החינוך של ישראל, יואב קיש, אמר כי לבנון "תושמד". שר הביטחון יואב גלנט צלצל ואמר כי המדינה תוחזר "לתקופת האבן".

צה"ל אישר לפני חודש "תוכניות מבצעיות למתקפה בלבנון".

לעת עתה, אף טנק לא מתגלגל מעבר לגבול. לא התקבלה החלטה פוליטית לתקוף. ישראל עדיין מנהלת מלחמה בעזה ולחימה בשתי חזיתות עלולה להפריז את הצבא.

אבל ללא פתרון דיפלומטי בין ישראל לחיזבאללה – שני אויבים ותיקים – אולי תבוא מלחמה כוללת, אם לא עכשיו, אז מאוחר יותר.

דיווחים נוספים של Goktay Koraltan וע'סאן איברהים